תרבות בפריפריה: בני זוג הקימו תיאטרון באילת
בועז דן ודנה יצחקי הקימו את תיאטרון אלעד באילת לזכרו של אחיו של דן שנפל במלחמת לבנון השנייה, ומקווים להפוך אותו למקום עלייה לרגל בעיר הדרומית. בינתיים הם מפרגנים אחד לשנייה תפקידים
"זה מרגיש כמו מארב בצבא, נכנסים בין העצים, מחליפים דמויות", מספר שי פיטובסקי, במאי ההצגה "ירמה לאור ירח" של תיאטרון אלעד. "זאת לא הצגה רגילה שמוצגת בישיבה, אנחנו השחקנים זזים כל הזמן ממקום למקום ברחבי השדה וזה מפעיל אותנו מאוד. גם הקהל נע איתנו".ההצגה הייחודית הזאת אכן לא מוצגת באולם סגור או על במה מצוחצחת, אלא בשדה פתוח למרגלות הרי אילת. כן, קראתם נכון, אילת. בחודש שעבר נערך אירוע השקה לתיאטרון חדש שנפתח בעיר, במסגרתו נערכה מסיבת עיתונאים והועלתה ההצגה "ירמה לאור ירח", שהיא רק חלק מרפרטואר התיאטרון הצעיר שהולך ומתפתח בימים אלה.
מי שיזמו והיו אחרים לבניית התיאטרון הם קבוצה של יוצרים ושחקנים צעירים, בראשם בני הזוג בעז דן (32) ודנה יצחקי (30) שהכירו במהלך לימודיהם במכללת "סמינר הקיבוצים" בתל אביב. כשסיימו את לימודיהם החליטו להקים תיאטרון שנושא את השם "תיאטרון אלעד", על שם אחיו של בעז שנפל במהלך מלחמת לבנון השנייה. בעז מתנדב להסביר למה דווקא אילת: "אני בן קיבוץ מהאזור, אנשים פה כבר הכירו אותי מהפעילות התיאטרונית שלי כילד. קיבוץ אילות וקיבוצים נוספים שמו כסף ראשונים ואז גם עיריית אילת הצטרפה".
"חושבים שאין פה קהל רב כמו בתל אביב", מספר הבמאי פיטובסקי, "אבל מתברר שדווקא יש, כי ההצגות התמלאו, ירמה הציגה 50 פעמים".
השחקנים שמשתתפים בהצגה עשו זאת לאחר שהעתיקו לשם את מגוריהם ממרכז הארץ, לשם העבודה בתיאטרון. "בניגוד לשחקנים במרכז הארץ", מסביר דן, "אנחנו לא יכולים שהשחקנים שלנו ילכו לעבוד מחר ב'קאמרי' ומחרתיים ב'צוותא' – הם גרים פה, הם צריכים לקבל משכורת 12 חודשים בשנה".
הקשיים וענייני התקציב שאיתם מתמודד התיאטרון הצעיר צצים שוב כשבאחת הסצנות ב"ירמה" הקהל עוקב אחרי הדמויות לבית מסוים, ובשיחה עם בעז מתברר שהבית המדובר הוא הבית שלו ושל בת זוגו. בכלל, נראה שכולם במשפחה נרתמים לסיפור – אחד בצילום, אחת במענה לטלפונים, אחר באביזרים.
מאיפה מגיעה האהבה הגדולה שלכם לתיאטרון?
דנה: "אצלי זה בא מהבית, דוד שלי הוא השחקן צחי גראד. המשפחה שלי תמיד תמכה בי ונתנה לי חופש פעולה, אבל דווקא בקטע הזה הסבתא אמרה לי 'מה פתאום? אין בזה כסף, את לא תרוויחי', אבל אין מה לעשות, מי שיוצר וזה בלב שלו – הוא ימצא איך ליצור".
בעז: "במשפחה שלי אוהבים מאוד מוזיקה, אז יש חיבור לעולם האמנות, אבל אין חיבה מיוחדת לעולם הבמה. הייתי מופיע באירועים של הקיבוץ, ניגנתי, שרתי. באיזשהו שלב כשאתה עושה את כל הדברים האלה אתה הופך להיות סלב מקומי".
גם אחיך אהב תיאטרון?
"הוא אהב תיאטרון כצופה, לא היה לו חיבור מיוחד לזה. היה בינינו הפרש של ארבע שנים והוא מאוד תמך בי בחיים. הייתה לי להקה ופה ושם הוא היה מבקש ממני לנגן לו איזה שיר של 'היהודים', שולח לי שירים ביוטיוב ומבקש שאלמד אותו לנגן".
ההנצחה לאחיו של בעז קרמה עור וגידים בעיר הדרומית בה גדלו והתחנכו שניהם כילדים. יחד עם בעז ודנה הגיעה לאילת קבוצה של שחקנים יוצרים שכוללת את הבמאי שי פיטובסקי, והשחקנים נעמה ארמון ורוי קלדרון, בני זוג גם כן.
איך הצלחתם להדביק אנשים בחלום שלכם?
דנה: "לדעתי זה שילוב של הדברים. מי שיוצר ומנסה ליצור ממקום אותנטי כמו האנשים שאיתם אנחנו עובדים, מחפש מקום כמו זה שאנחנו נמצאים בו. בעיקר יש בינינו חיבור אנושי".
בעז: "כנראה שבלי לדעת גם הגענו בזמן טוב כי התקבלנו בזרועות פתוחות. כמובן שהיה לא פשוט – לא מיהרו לתת לנו תקציב והיינו צריכים להוכיח את עצמנו תקופה. קיבלנו סכום קטן ויצרנו אמון עם המערכת".
דנה: "אין מישהו שהתחיל בגדול. קח למשל את מאור זגורי שהיה סטודנט ותפרן ועבד קשה. מה שמוביל אותך להצלחה זה הדרייב והעקשנות. בבית הספר עודדו אותנו להסתכל כל הזמן החוצה, להבין שיש עוד אנשים בעולם, זה לא רק אתם".
עבור פיטובסקי, שהתגורר גם הוא במרכז הארץ, שם הקים וביים בין היתר את קבוצת צעירי "הבימה", המעבר הגיע בתקופה מתאימה: "זה שלב בחיים שהתחבר עם הרצון שלי לטייל. למרות שאני חייב להודות שלא חשבתי שאגיע עד לפה".
מהי חלוקת התפקידים ביניכם?
בעז: "דנה קצת יותר מנהלת, אבל בגדול אנחנו עושים הכל ביחד. יש מלא דברים והכל מתנקז למי שיכול באותו רגע".
דנה: "לדעתי אני יותר חושבת על מה שקורה כאן ועכשיו בקטע של 'בוא נתקתק את זה', ובעז יותר חושב למרחקים בקטע של 'מה יהיה שנה הבא', ובכלל על העתיד".
בעז: "אני יותר חולמני".
דנה: "אבל תדע שכל מה שהוא חולם – מתגשם".
ואם כבר חלומות, מה החלום המקצועי שלכם?
בעז: "אנחנו רוצים שיהיה בית לתיאטרון, כי כרגע אנחנו מציגים בכל מיני מקומות זמניים. אנחנו רוצים אנסמבל שיגדל ויתפתח ואולי עוד במאי צעיר שיצטרף אלינו וכמובן אנשי צוות שיעזרו לנו להרים את הדבר הזה".
דנה: "שנבסס את התיאטרון הזה כמקום עליה לרגל, גם בארץ וגם בעולם, שאנשים ירצו לבוא ולראות את היצירה שמתרחשת דווקא באילת ולא רק במרכז".
והחלום האישי?
בעז: "החלום האישי שלי הוא לראות את דנה עושה תפקידים גדולים – איזה אמא קוראז' כזאת או לייידי מקבת".
דנה: "איזה מתוק. אני מאחלת לו את המלט... בעצם, לא. אולי איזו דמות רעה כזאת דווקא. פשוט מאחלת לו תפקידים טובים".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם