ראשי » תרבות » ספרות

אנתולוגיית 'פטל': כל עבודה והסיפור שלה

הגיליון השלישי באנתולוגיית 'פטל', המוקדש לעבודה ופרנסה, מאיר שלל היבטים בעולם התעסוקה, תוך התייחסות למקומו של האדם במערכת היררכית, לשאיפה למימוש עצמי ולמציאת ערך מעבר לזה הכספי, ולגעגוע לפשטות שבילדות

"אני מתגעגע לילד שהייתי. אני מתגעגע לילד שילדותו הייתה מאושרת, והוא לא ציפה כלל שישלמו לו על כל הדברים שהעשירו את עולמו. לילד שכל יום היה הולך למגרש הכדורסל מאחורי הבית והופך לכמה שעות לטל ברודי. אם הילד הזה רק יבקש, אני עוזב את העבודה שלי, והולך לקלוע אתו לסל", כותב איתמר לוי בטקסט היפהפה הפותח את גיליונו השלישי של 'פטל', בעריכת אביבית משמרי, שמוקדש הפעם לנושא עבודה ופרנסה. מפליא במילותיו גם שועי רז: "לפני שתחליט על צעדיך הבאים – מחשבה אחת מנקרת: כל זמן שיש מי שמוצא תרנגול על אם-הדרך, וטורח להודיע כי מצא תרנגול עצוב – יש עדיין סיכוי בעולם".

האמירה השחוקה ביותר שניתן לומר על קובץ סיפורים פרי עטם של כותבים שונים היא שאינו אחיד ברמתו. ובכל זאת, באבחנה נדושה זו יש מידה של אמת בנוגע לאנתולוגיות רבות, והוא הדבר גם באשר לגיליון זה. באמרי 'רמה', איני מתכוונת לכתיבה או לשפה, שכן הן עשירות ומוקפדות בכל סיפור וסיפור, אלא לעומק הסיפורים, לאחיזתם בגרונו של הקורא, לאופן שבו הם מחלחלים אל נפשו. כל הסיפורים בקובץ ממריאים מעל לסוגיות הפרנסה, העבודה וכלכלת המשפחה, אך חלקם נוסק גבוה יותר מן האחרים.
 
בפתיחת הקובץ מצוין כי אין בו יומרה להציג תמונה מאוזנת ורחבה של המצב הסוציו-אקונומי הישראלי. הדבר מובן, אך מעט מצער, שכן אחד ממקורות העוצמה, העניין והיופי של קובץ סיפורים שנכתב על ידי כותבים שונים על פני אוסף סיפורים קצרים פרי עטו של סופר אחד, הוא המנעד האנושי, חברתי ותרבותי הרחב שבכוחו להציג. פרויקט ספרותי אמנם אינו חייב ליטול על עצמו את המשימה לשמש כתמונת מצב, אך הדבר מעלה את ערכו מעבר לזה הספרותי. כך או כך, הפורמט של 'פטל' עובד מצוין – נושאי הגיליונות (שהקודמים בהם היו 'סיפורי ילדות בתל-אביב' ו'אסור'), אמנם תחומים ומוגדרים, אך שוליהם רחבים מספיק על מנת לכלול בהם התייחסות לשלל היבטים, ותמהיל הכותבים מעניין ומניב אוסף מרשים של נקודות ראייה ותיאורי חוויות אישיות.

כותבי הסיפורים והזיכרונות שבגיליון זה, שרובם עוסק במקצועות הכתיבה ביומיום, התבקשו שלא לכתוב על מלאכת הכתיבה, כי אם על מקצועות אחרים שעסקו בהם – והדבר אכן מוסיף עניין. הכותבים משתפים בהתנסויותיהם השונות בשוק העבודה, ומעניין במיוחד לראות כיצד מן הסיפורים השונים משתקפת תכונה אנושית רווחת – להניח למשלח ידינו ולתחום עיסוקנו להגדיר אותנו, לצמצם את כל מי ומה שאנחנו לכדי שורת מיצוב, כזו שאינה כוללת יותר מדי תווים וניתן להוסיפה בכיתוב המופיע בתחתית המסך בתכנית אירוח כזו או אחרת. רבים מן הכותבים קוראים תיגר על נטייה זו ומקדישים את סיפוריהם להתמקדות בגיבוריהם (שלעיתים קרובות הינם הם עצמם) ראשית כבני אדם, ורק לאחר מכן כעובדים, שכירים ובעלי תפקידים.
 
דרך העיסוק בעבודה ובפרנסה, מאירים הכותבים נושאים כמו קשר בין אב ובנו, בדידותו של העובד במערכת, תלישותו מן העיסוק שעומד במרכזה ותחושתו כי הוא מיותר בה, גבולות, חמלה, חברות, אמון, נוסטלגיה וגעגוע לילדות. מקומות עבודה הם כר פורה להיכרויות עם אנשים חדשים ושונים, להתמודדויות עם המערכת, לתהליכי התבגרות והתגבשות ולמציאת מקום, זהות ומשמעות בחברה היררכית, והדבר צף ועולה ברבים מן הסיפורים, באופן מרתק ומעורר מחשבה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg