אגו, יח"צ ובצע כסף: על מחאת האמנים הוותיקים בגלגלצ
האין זה אירוני שדווקא כמה מהאמנים המצליחים בארץ הם אלה שמתלוננים על שתחנת הרדיו הפופולרית לא משמיעה את שיריהם? באין משיג דבר מזה שנים, היש במחאה הקולנית הזאת יותר מיחסי ציבור זולים? והאם אותה מחאה באמת מגיעה מדאגה כנה למרקם התרבותי בישראל?
יש משהו אירוני בעובדה שאחת לכמה זמן דווקא אמנים בסדר הגודל של עמיר בניון, דוד ד'אור, דודו אהרון וגידי גוב, תוקפים את גלגלצ, תחנת הרדיו המצליחה במדינה, בשל ה"פלייליסט" הידוע לשמצה, בזמן שמאות ואלפי אמנים אחרים חולמים להגיע לאותו פלייליטס.עוד יותר אירוני הוא, שעל אף כוחם בתעשייה, כל אותם אמנים נכשלו שוב ושוב במבחן התוצאה, כי גלגלצ המשיכה להתנהל פחות או יותר בדיוק כפי שהיא מתנהלת כבר למעלה מ-20 שנה, ובהצלחה רבה. הם הביעו מחאתם מעל כל גזיר עיתון רענן, שלחו מכתבים, דהרו על גבה של שרת התרבות שדוהרת על גב השד העדתי שדוהר על גב מצב סוציו-אקונומי מבאיש, ומכל זה יצאו רק כותרות מפוצצות ולוחמניות. שום דבר, פרט לרעש תקשורתי, לא קרה בנושא, אלא רק עוד כתבה לדוכין ב-ynet ועוד אייטם על ד'אור ב'ישראל היום'.
גלגלצ ''הורגים את התרבות הישראלית''? ארקדי דוכין
צילום: ראובן קסטרו
מה בכל זאת קרה בשנים שבהן התלוננו בכירי המוזיקאים על הפלייליסט? או, טוב ששאלתם. הכרנו בזכות גלגלצ את קפה שחור חזק, ג'יין בורדו, נצ'י נצ', טונה, דה איינג'לסי, אבבה, חנן בן ארי, לולה מארש ועוד הרבה אמנים חדשים שקיבלו במה והגיעו לאוזני הציבור בזכות תחנת הרדיו הפופולרית. האם זה כה נורא?
כן, אם תשאלו את ארקדי דוכין, שטען לאחרונה - ואף התלונן לשר הביטחון, כי בגלל שגלגלצ לא משמיעים את שיריו הם למעשה "הורגים את התרבות הישראלית על כל המרקם המגוון שבה, בחוסר כבוד להרבה אמנים גדולים, פוגעים בפרנסה של גדולי הדור שלנו ומשמידים מוזיקה".
כמה עזות מצח נדרשה מדוכין לכתוב את הדברים הללו? לצפות מגלגלצ להשמיע אותו ואחרים שממילא מוכרים ומושמעים, על חשבון אמנים חדשים - ובמסווה של צדק חברתי? אם כבר, זהו צדק חברתי נוסח יצחק תשובה והאחים עופר. אם חשב דוכין שלהעיד על עצמו כאחד מגדולי הדור ייתן משנה תוקף לדבריו, הרי שהוא חי בסרט תלת ממד. יתרה מזאת, הרוב המוחלט של מבקרי המוזיקה בארץ קבע שאלבומו האחרון של דוכין לא ראוי למשמע אדם. אז כולם טועים ובכל זאת צריך להשמיע אותו? ובנוגע לפגיעה בפרנסה – יש לי הרגשה שיש כמה אמנים בישראל שחיים קצת פחות טוב מארקדי דוכין, שמחלטר גם בקמפיינים לבנק. "הושפלתי כי הרגשתי שעושים לי טובה ומכניסים שיר אחד לפלייליסט", הוסיף דוכין ברוב כאב, מבלי לתהות, כנראה, כמה אמנים פחות מוכרים בישראל לא קיבלו את המתנה הזאת.
אמנים ותיקים יקרים, אנחנו אוהבים אתכם מאוד, אבל חאלס עם ההתבכיינות. אם הגעתם למקום כזה שבו כל שטות שתגידו תמצא את עצמה ככותרת מפוצצת בעיתון - אזי אתם פחות זקוקים לגלגלצ ממאות ואלפי אמנים אחרים שעדיין לא טעמו מנחת הפלייליסט. אם כבר חגגתם על אותו הפלייליסט הנורא ונהניתם מדבשו, אבל ברגע שסינגל חדש שלכם לא מצא את דרכו אליו הרמתם קול צעקה, אזי אתם מונעים מאגו ומבצע כסף, לא מכבוד לאמנות (שלכם או של אחרים שכן נכנסו לפלייליסט "על חשבונכם") ובטח שלא מדאגה למרקם התרבותי בישראל. מי יהיה הבא להתלונן? שלום חנוך? שלמה ארצי? אולי אייל גולן?
כשאתם מתלוננים על מר גורלכם, אמנים ותיקים, אתם לא מביעים דאגה כנה על המצב אלא מורידים את עצמכם לרמת יחסי ציבור על חשבון עשייה אמיתית (ע"ע שרה מסוימת בממשלת ישראל). לכו תעשו מוזיקה, תנו לגלגלצ לעשות מה שהיא עושה כל כך טוב ושהביא אותה למקום בו היא נמצאת, והכי חשוב – תנו כבוד לאמנים צעירים. גם אתם הייתם שם פעם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם