שני פרקים מספרו של רוביק רוזנטל - 'מלחמת האותיות'
“כל הסיפורים משעממים בהתחלה, אז תקשיב בסבלנות. לקראת שבוע הספר, הבאנו לכם שני פרקים מתוך ספר הילדים החדש מבית הוצאת 'כתר'
"אסף החל לשרטט ראש של זאב, ואולי היה זה שועל, בקצה השמאלי העליון של השין ההפוכה, אבל לא הצליח. שין זזה באי מנוחה מצד לצד, ואִתה נעה ורטטה המחברת". 'מלחמת האותיות' של ד"ר רוביק רוזנטל פותח לילדים, להורים ולמורים שער לעולם הקסום של האות העברית. במהלך שבוע הספר, ב-14 וב-18 ביוני, יתייחסו ל'מלחמת האותיות' במסגרת שעות סיפור בדיזנגוף סנטר, במתחם צומת ספרים.הקיץ הגיע, ואתו החופש הגדול. אבא ואמא יצאו לעבודה. האחים הגדולים של אסף ולילך נסעו למחנה בגליל. אסף ולילך נשארו לבדם בבית.
“אני אספר סיפור”, הציעה לילך, “ואתה תכתוב אותו במחברת ותוסיף ציורים”.
“בסדר”, אמר אסף, “אבל שיהיה סיפור מעניין”.
אסף ניגש אל המדף ולקח מחברת גדולה בלי שורות. לילך קימטה את מצחה.
“פעם, בארץ רחוקה, בבית קטן עם גג אדום, גרה משפחה נחמדה: אבא, אמא, אח ואחות, וגם סבתא זקנה”, פתחה לילך.
“קצת משעמם”, עיווה אסף את פיו. הוא כתב לאיטו את המילים בכתב גדול וברור, וצייר לצִדן בית. מן הבית התפתלה דרך שהובילה לרוחב כל הדף, ולידה הוסיף שיחים ירוקים ואגם מים קטן, בוסתן עצי פרי ומגדל צהוב עם צריח כחול.
“כל הסיפורים משעממים בהתחלה, אז תקשיב בסבלנות”, קבעה לילך. “בכל שנה עם בוא האביב, יצאה המשפחה לטיול ביער”.
אסף כתב את המילים בקפידה, והחל לצייר יער ירוק בקצה הדרך המתפתלת. לילך הציצה במחברת ונזעקה.
“תביט, אסף, תראה איך כתבת את השין! במקום לשכב על הגב, היא עומדת על הרגליים!”
“אוי אני כזה מבולבל”, צחקק אסף, “תראי, השין הזאת נראית כמו חיה עם שלוש רגליים”.
המחברת רשרשה. ללילך היה נדמה שהיא זזה מעט ממקומה, אבל מיד אמרה לעצמה שזה בטח המאוורר.
“עכשיו אני אצייר לה ראש וזנב”, אמר אסף, “וזאת תהיה באמת חיה מפחידה”.
אסף החל לשרטט ראש של זאב, ואולי היה זה שועל, בקצה השמאלי העליון של השין ההפוכה, אבל לא הצליח. שין זזה באי מנוחה מצד לצד, ואִתה נעה ורטטה המחברת. אסף אחז במחברת בחוזקה.
“יוּ, אסף”, אמרה לילך, “תסתכל מה קורה פה. מאוד מוזר”.
עוד ועוד אותיות החלו לזוז ולנוע ולהשמיע קולות נהמה, זמזום והמהום.
“איזה מחברת משוגעת”, אמר אסף, “אני הולך לזרוק אותה לפח”.
“חכה”, אמרה לילך, “אל תזרוק שום דבר”.
שניהם הביטו במחברת בסקרנות, וקצת בפחד.
אסף ולילך עקבו אחרי שין. קולה נהיה צלול מרגע לרגע.
“אני חופשייה!” שאגה שין, “סוף סוף אני חופשייה! יכולה לצעוד, לרוץ, לראות את העולם! אני מאושרת! מ-או-ש-רת!!!”
“אתה רואה, אסף”, אמרה לילך, “דווקא עשית משהו טוב, אפילו אם זה לא היה בכוונה”.
שין נכנסה בדהרה אל בין העצים ועצרה בקרחת יער קטנה.
“קוף! ריש! בואו הנה!” קראה שין, “יש לי משהו חשוב לספר לכן!”
מן המחברת עלתה מכשפה כפופת גו כשהיא משתעלת ומכחכחת בגרונה. היא אחזה במקל מעוקל וצלעה לעבר היער. אחריה דילג מתוך המילה יער יצור דמוי קנגורו. הוא חלף על פני קוף כשהוא נשען על זנבו העבה ומקפץ בזריזות בשתי רגליו הצמודות זו לזו.
“תחכי לי רגע, ריש”, קראה המכשפה בקול צרוד, “מה את ממהרת”.
“בסדר קוף, בסדר”, ענתה ריש בכעס, “איזה מעצבנת את”.
השתיים נכנסו אל מעבה היער. שין קיבלה את פניהן בפנים קורנות.
“חי חי”, צחקקה קוף, “מה קרה לך, לא הצלחת לישון בלילה אז קמת הפוכה?”
“מה פתאום, איזה ילד חמוד הפך אותי”, ענתה שין, “אם אני אפגוש אותו אני אתן לו נשיקה רטובה על כל הפרצוף”.
אסף עיווה את פניו בתיעוב.
“הפוכה הפוכה”, רטנה ריש, “בשביל זה להביא אותנו ליער ביום הכי חם בשנה?”
“קראתי לכן כי יש לי תוכנית”, אמרה שין, “אני זקוקה לעזרה שלכן. אתן החברות הכי טובות שלי, נכון?”
קוף השתעלה והעיפה מבט אל עבר ריש.
“לי אין חברות”, אמרה קוף, “אבל נשמע את התוכנית שלך ונחליט”.
“אני מאוד מקווה שלא צריך לעבוד קשה בשביל התוכנית הזאת שלך”, פסקה ריש, שנחה לה בצל אחד העצים.
“אלפי שנים אני שוכבת על הגב”, אמרה שין, כשקולה נשמע מר וכעוס, “מסתכלת על כל האותיות שצועדות ממקום למקום, משחקות, רצות, מתווכחות, ואני כלום. לא יכולה לזוז. משותקת. והלב מתמלא ששששנאה. אני שונאת את חית ואת למד. אני שונאת את בית ואת הא. אבל יותר מכל אני שונאת את שלוש השופטות שחושבות שהכל מגיע להן, שרק הן מחליטות על כל דבר. אלף. מם. תיו. שששונאת!! שששונאת!!”
“את מתלוננת?!”, קבעה קוף, “תדעי לך, יותר טוב כבר לשכב על הגב מאשר לדדות על מקל כל החיים כמוני!”
“ולקפוץ כל היום זה יותר טוב?” התמרמרה ריש, “אין רגע מנוחה. זה לא צודק!"
“צעדתי אל האגם”, אמרה שין, “ראיתי את השופטות המפוחלצות יושבות שם, ואמרתי בלבי, נגמר, אני אהיה השליטה החדשה של ממלכת האותיות, שליטה חזקה! אכזרית! אני לא אשב ואקשיב כל היום. מי שלא יעשה מה שאני רוצה, יעוף לבית הסוהר! ואת השופטות האלה אשליך לאגם!”
“בסדר”, רטנה קוף, “אז מה את רוצה מאתנו?”
“לבד לא אוכל להשתלט על ממלכת האותיות”, אמרה שין, “אני צריכה צבא. ואתן, אתן תהיו המפקדות של הצבא. יחד נילחם ונצליח!”
ריש קמה ממקומה. היא דילגה לעבר שין, ועמדה מולה בעמידה מתוחה.
“אני אתך, שין!”, אמרה ריש, “אתך באש ובמים!”
קוף הניפה את מקלה וקראה, “טוב, בסדר, אז גם אני אתך, אתך במים ובאש!”
“מצוין, אז יש לנו גם סיסמה”, אמרה שין, “תקשיבו: מי במים, מי באש? זה אנחנו – שין קוף ריש!”
שלושתן עמדו וצעקו אל תוך היער בחדווה ובכוח, פעם אחר פעם, עד שגזעי העצים נעו מצד אל צד:
“מי במים, מי באש? זה אנחנו – שין קוף ריש!”
“שלוש אותיות נפגשו בגינה
למד, ומם, וחית
במקום בשלווה זו לזו להקשיב
הן תיכף התחילו לריב.
'אני ראשונה!', ככה למד הודיעה
'כי רק בזכותי אופים לחם'
'אני לפנייך', קראה מם בזעם
'בלי מלח ללחם אין טעם!'
'סלחו לי בנות, מדובר בטעות',
ענתה להן חית בלי היסוס
'הן רק בזכותי ילדים על משכב
חולמים בלילות חלומות של זהב'.
עברה במקום אזי הֵא הזקנה,
הקשיבה, וככה אמרה:
'זה כלל לא חשוב, זה ויכוח טיפשי
מי בראש, מי שנייה או שלישית
רק יחד תוכלו לחלום וללחום,
לחמול ולמחול וגם פת להמליח
כל אות לבדה היא גרגר של עפר
ביחד נבנה כאן עולם מפואר!'”
אקו"ם