ראשי » תרבות » טלוויזיה

עדי אשכנזי עושה כבוד לסטנד־אפ הטלוויזיוני

להצחיק זו עבודה קשה. תשאלו את ג'ים קארי, שהפיק את "מת על הבמה", סדרה חדשה על סצנת הסטנד־אפ בלוס אנג'לס של שנות השבעים. עדי אשכנזי, לעומת זאת, ללא תמיכה של גבר או תקציב הוליוודי, גורמת למקצוע להראות קל, למרות ובגלל כל הכישלונות שצברה עד הפנטהאוז היוקרתי בכיכר המדינה

ערב שלישי, שתי תוכניות ששמות את הסטנד־אפ קומדי במרכז. לרגע נדמה שהניינטיז התקשרו וביקשו שנתכנס כולנו בצוותא 2, אבל לא. מצד אחד יש לנו את הסדרה שהפיק ג'ים קארי לרשת שואו־טיים האמריקנית. היא מביאה את סצנת הסטנד־אפ בלוס אנג'לס של שנות השבעים. אם צפיתם ב"ויניל" שעסקה בתעשיית המוסיקה, אתם יכולים להבין לבד במה מדובר: אווירה מצוינת, קאסט שעושה את העבודה, ארט שלא נופל בפרטים וגסויות לרוב. וזה מעניין, כי יש איזו חירות בעשייה של סדרה כזו, שעוסקת באנשים עם פה מלוכלך בעידן שלפני ה"פוליטיקלי קורקט". מותר לכתוב לדמויות הכל בתסריט, כדי לשמור על האמינות.

אם לשפוט על פי שני הפרקים הראשונים, העסק בינתיים מקרטע מכיוון שהוא לא מחדש הרבה: כן להצחיק זו עבודה קשה, יש הרבה כאב באנשים שבוחרים לעמוד על במה ולהצחיק אנשים אחרים. ג'רי לואיס גילה לנו את זה לפני ארבעים שנה, והוא לא היה צריך תקציב ענק ופרק של שעה עגולה פעם בשבוע. עם זאת, קיימת תחושה שהסדרה הזו יכולה להמריא, ולשמור על זמנם של אלו שיעדיפו להירדם מולה. כן חבורת הלוזרים החביבה, שחולמת להיות יום אחד בתוכנית של ג'וני קרסון, היא אמינה לגמרי, על כך אין ספק. עכשיו רק צריך לקדם את העלילה, כדי שגם הצופה המנקר על הספה בישראל ישחרר איזה חיוך או יתעצב יחד עם הדמויות.
 

במציאות הים־תיכונית, עדי אשכנזי היא סיפור הצלחה, שבכיף היה יכול להשתלב בסיפור הבדיוני של הסדרה האמריקנית. אשכנזי, ממש כמו הגיבורים בסדרה מעבר לים, עברה מסלול קשה כדי להגיע לפריים טיים של ערוץ 2. מאודישנים לתוכניות בחינוכית שאיש לא זוכר (חוץ מההוא שהגיע יחד איתה לשלב הגמר של אחת מהן, ובסוף גמר בעיתונות, אבל הכל בסדר, טודו בום), חלומות על משחק ועוד.

אשכנזי היא סיפור ההצלחה הקלאסי, כזה שצמח מכישלון שרדף כישלון. למעשה אין סיפור הצלחה אחר, זה תמיד חייב להיות ככה. אשכנזי גם עתה, אחרי כל כך הרבה שנים, היא האישה היחידה שמזהה את הטעם של הקהל הישראלי, ובעיקר את זה של האישה הישראלית. בעוד רוב הנשים "המצחיקות" בטלוויזיה שלנו זקוקות לתמיכה גברית לצידן, היא ויתרה על העניין מזמן. אשכנזי חצתה למעשה מזמן את הרוביקון של הסטנד־אפ אל תוך עולם הטאלנטים, שבו היא כבר הפכה לפרזנטורית מצליחה.
 
ווינסטון צ'רצ'יל אמר פעם בהקשר אחר לגמרי ש"צריך להיות אמיץ בשביל לעמוד ולדבר מול אנשים, אבל צריך גם הרבה אומץ בשביל לשבת ולהקשיב להם". אם "ארץ נהדרת" היא חדר הניתוח של ההומור הישראלי בטלוויזיה, "מה זה השטויות האלה?" היא הסטטוסקופ. מקשיבה ומסיקה מהר מאוד את המסקנות הנכונות, שמתורגמות להומור לא מעליב וחדירה אל לב ליבה של הציבוריות הישראלית. הנה, לאחרונה פורסם שהיא רכשה פנטהאוז יוקרתי בכיכר המדינה בתל אביב. טוקבק מספר מי יודע כמה קבע: "מה אתם פותחים לה עיניים, אז מה אם היא מיליונרית, היא לפחות מצחיקה". ואם זה לא להיות חלק מהמיינסטרים הישראלי, אז מה כן?

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg