הזירה הלשונית: סטטיק ובן-אל עושים בּוֹם לשפה
מה זה צפרנגול? איך מקרקדלים? ומי לא קונה בננות ירוקות? הזירה הלשונית אפקט מצנן, מחזירה את הפולנייה כי הכל בסדר
כוכבי העל התורניים של עולם הפופ והרשת ומדורי הרכילות הם סטטיק ובן-אל תבורי. השניים הצליחו בזכות שילוב של קצב, מקוריות וקליעה מדויקת לטעם הקהל. בין היתר תרמו גם לאופנות הלשוניות המתחלפות, ותוך זמן קצר נקלט צירוף לשון פורטוגזי: "טודו בום", tudo bom, שפירושו בפורטוגזית "הכל טוב", ובתרגום חופשי: הכל בסדר.הביטוי התפשט ברשת כמו אש בשדה קוצים, וגם נחשף לקהלים נוספים בעזרתה של "ארץ נהדרת" השבוע. הוא נשמע בשיחת שדרן-פרשן בין ניב רסקין ופיני גרשון. העיתון המקוון דבר ראשון מביא כמה ציוצים בעניין, אחד של רגב ויינשטיין:
"אתמול: שומע את השיר [של סטטיק ובן-אל] בפעם הראשונה: 'איזה שיר מטומטם!'
היום: חבר מתקשר ושואל 'מה קורה אחי?', אני: 'הכל בסדר, טודו בום!'".
להצלחת הביטוי נקשרת אולי מילת סלנג המתפשטת גם היא לאחרונה ברשת, 'בוּם' כמילת הכנה להפתעה, מתנה, אירוע מרגש וכדומה.
ביטוי סלנג אחר שהתפשט בעקבות הצמד הוא 'קל', שפירושו ברור, אין בעיה, בקטנה וכדומה.
שרית כותבת: "אני שומעת לאחרונה אנשים המשתמשים במילה 'קשוח' כשם תואר לנשוא שאינו אדם. לדוגמא: 'היה לי יום קשוח', 'המבחן הזה קשוח', 'המצב בינינו קשוח'. האם זו טעות/סלנג או שאני מפספסת משהו?".
זו לא טעות אלא סלנג לגיטימי. הסלנג, ביגוד להשמצות עליו, הוא יצירתי ומחפש פתרונות כשמילה הופכת לקלישאה. "היה יום קשה" כבר לא נשמע קשה כל כך, היה קשוח מספר סיפור חדש.
היועץ המשפטי הודיע למירי רגב שאין לה סמכות לפסול מימון של מופעים. זאת לאחר שקבעה שלא יינתן מימון למופע עירום בפסטיבל ישראל, ובעקבות שרשרת הכרזות קודמות שאף אחת מהן לא מומשה, גם עקב חוסר הסמכות. ואולם, כפי שנאמר ונכתב בעניין, להכרזותיה של רגב יש "אפקט מצנן".
מהו אפקט מצנן? זהו תרגום ישיר מהמונח האמריקני chilling effect. למונח משמעות משפטית ופירושו הרתעה מפני פעולות המוגנות על ידי חופש הביטוי וזכויות האזרח באמצעות איום בהטלת סנקציות. אפקט כזה נעשה באופן חוקי על ידי העברת חוקים, איומים בתביעות ופסקי דין. כאשר האיום הוא בפגיעה בשמו הטוב של אדם הביטוי האמריקני הוא libel chill, צינון באמצעות פגיעה במוניטין. השימוש ב'אפקט מצנן' מוכר בארצות הברית מאז שנת 1952. עם השנים הוא חרג מההקשר המשפטי, ומתייחס לעצם פעולת ההרתעה מפני מימוש חופש הדיבור באמצעות איומים.
אריק כותב: בעקבות תוצאות הבחירות בבריטניה, רציתי לדעת כיצד לתאר את המצב הפרלמנטרי שנוצר בבית-הנבחרים שלהם, שאצלנו קורה בכל סבב בחירות מאז שאני זוכר את עצמי. באנגלית הוא קרוי hung perliament – פרלמנט תלוי. ברוסית подвешенный парламент, בספרדית parlamento colgado. בצרפתית, לעומת זאת, מתייחסים לתופעה כ-parlement minoritaire, דהיינו "פרלמנט מיעוטים". מה לדעתך תהיה חלופה הולמת בעברית צחה?
אכן, בכנסת ישראל לא היה מעולם מצב של כנסת שבה למפלגה אחת יש רוב. אפילו בכנסת הראשונה זכתה מפא"י הגדולה ל-35% בלבד, אחוז דומה לזה שבו זכה הליכוד בבחירות 1977. עם זאת עד 67 היה לגוש מפלגות הפועלים רוב מוצק שאפשר הקמת ממשלה ללא קשיים, על פי התמתכונת "בלי חרות ומק"י". מאז הלך הפרלמנט והתפצל למפלגות בינוניות וקטנות, והצורך להקים קואליציה נראה היום מובן מאליו. לכן המונחים הרלוונטיים אינם בהקשר ל'כנסת' אלא בהקשר ל'ממשלה' או 'קואליציה': ממשלה צרה מול ממשלה רחבה, ממשלת מיעוט ועוד. במידת מה הכינוי למצב זה בצרפתית קרוב ביותר למצב הישראלי, אך המילה 'מיעוטים' תפוסה על ידי המגזר הערבי.
לאחרונה עלתה בערוץ יס דוקו הסדרה "עוד סיפור אחד ודי" שיצרו ענת זלצר ומודי בראון, שכבר תרמו תרומה משמעותית לסדרות על התרבות והחברה בישראל. הפעם הם עוסקים בספרות הילדים, סוגה עשירה שהתפתחה לאורך 120 השנים האחרונות, ותרומתה לשפת הילדים עצומה.
המשורר לוין קיפניס עיצב את שירי הילדים הישראליים מראשית המאה העשרים. בין היתר תרם את המילה 'שקדייה' בשירו "לשנה טובה, שקדייה" משנת 1919. המילה הפכה לנחלת הכלל מאוחר יותר בעקבות שירו של ישראל דושמן "השקדייה פורחת". קיפניס הטמיע באמצעות שיריו מילים נדירות כמו 'דחליל' בשירו "גינה לי", והפועל 'להעפיל', שפירושו בתנ"ך התנשאות וחוצפה, וקיפניס הפך אותו לנכס ציוני לשוני. קיפניס הכניס לעולמנו את הביטוי "עיזה פזיזה', שם אחד המחזות שכתב, ועל כך הוא מספר שהוריו נפגשו בעקבות מרדף אחרי עז בחצר, שלה קראו "עיזה פזיזה", או "עיזה רגיזא" או "עיזה קפריזה".
שאול טשרניחובסקי הביא בספר השירים לילדים "בגינה" שמות בעלי חיים וצמחים, חלקם מחודשים: "מי ומי הולך עם מי? האווז האגמי, העכברוני החורי!". אחד מחידושיו המפורסמים של טשרניחובסקי הוא שם הפרח אמנון ותמר. טשרניחובסקי כתב שיר המתייחס לסיפור אמנון ותמר במקרא, ומביא את סיפורם של אח ואחות שנפרדו ונפגשו, ועם פגישתם פָרח פֶרח שתיאורו תואם לסגל השלש גוני. השיר נחתם בשורות: "ומבני הארץ המה את הנעשה ידעו/ ולפרח אמנון ותמר שם לעולמי עד קראו".
ביאליק חידש את המילה 'גחלילית' בשיר "אצבעוני": "כל הלילה עם הפנס/ שומרה לי וערה לי/ הגחלילית יאיר נרה". לסביבון קרא כִרְכָר וזאת במסגרת שני שירי ילדים, "כרכרי" וכן "לכבוד החנוכה": "מורי הביא כרכר לי, כרכר מעופרת יצוקה". מאחר שהמילה לא נקלטה היא הומרה ב'סביבון'. כמו כן העניק משמעות חדשה למילה התלמודית הנעלמת מרכּוֹף, שפירושה בתלמוד גשר בכלי נגינה, והוא קרא כך לסוס עץ העולה ויורד בלונה פארק: "חוג יחוג מרכופי וראשי סחרחר".
ע. הלל, שהפליא ללהטט בשפה בכתיבתו לילדים, אהב מאוד לחדש פעלים. ביניהם "הִבְהֵב הכלב הבהובים", "ובינתיים הסלט מסתַלֵּט לאט לאט", "מְכְנַפְנֵף אני כנפיים שְתֵי, ואל השמים – קדימה הֵא!" וסדרת פעלי חיות: "מי שרוצה להיות אריה – שיְאַרְיֵה, מי שרוצה להיות קרוקודיל – שיְקְרַקְדֵל! מי שרוצה להיות ציפור – שיְצְפַּרְפֵּר".
משחק בשמות חיות מככב גם בכמה ספרים לפעוטים מהעשורים האחרונים. אמי רובינגר יצר בספרו "חיות מבולבלות" חיבורים בציור שיצרו שמות מפתיעים ומצחיקים. לצד חצי דרקון המתחבר לחצי ג'ירפה נמצא את השם 'דְרָרָף'; לצד חצי ארנבת המחוברת לחצי דרקון נמצא את השם 'אַרְנֶקוֹן', וכן הלאה. אורית ברגמן יצרה בספרה "צפרנגול הגדול" חיות מורכבות כמו שממיתולה, פרפרה, עכברייה, וחבורה של תַמְוָוזים.
בעקבות משפטי האמא הפולנייה התעשר האתר בהצעות נוספות.
''בגילי אני כבר לא קונה בננות ירוקות'' (חגי כהן).
"עכשיו הגיע בדואר, זה עוד בניילונים, עמדתי בתור שעה ובסוף זה מה שקיבלתי. שיהיה לכם לבריאות, תהנו לכן, אבל אל תגזימו" (מוטי קליימן).
"עוד אחד שחושב שהוא יודע הכל" (עידית עמית).
ויש גם שיר ששלח עודד ניב (נימקובסקי) ושמו "פולניות":
"אוכל לא זורקים/ אמרה לי אמי/ גם לא ספר/ גם אם לא צריך/ לפני היציאה יש להטיל שתן/ ולקחת ממחטה ולהחליף תחתונים/ כי לעולם אין לדעת מה יקרה./ הפולניות נלעגת בלא צדק/ אך לעיתים היא מאוד נדרשת.
רוצים להמשיך להתכננף? כנסו עכשיו לאתר הזירה הלשונית.
אקו"ם