הזירה הלשונית לא שכחה את היהודי העמום
איך נקרא קוק פרסי ואיך הרואין הונג-קונגי? מה זה יהודי ומהי יהדות? ואיך הפכה גוש מרגב עפר לקללה? הזירה הלשונית נכנסת לעולם הסמים הקשים, הייתה בתוך הקראק עם השפה היהודית
הרבה מילים כבר נשפכו על האמירה החוזרת של אבי גבאי "השמאל שכח מה זה להיות יהודים". ביבי מלקק את שפתיו בהנאה, מרץ זוכה בעוד מנדט שניים בפרלמנט הסקרים. תוכנה של האמירה מעיד על מחלוקת עמוקה. עבורי כיהודי ציוני ואיש שמאל היא מופרכת, מקוממת ומטרידה. ככל הנראה אזרחים רבים בישראל מסכימים אתה.
הזירה הלשונית מנסה לבחון את חיינו בזווית הלשונית, וכאן עולה בעיה שונה, ואולי היא החשובה: מה זה 'יהודי', ומהי 'יהדות'. המילים 'יהודי' ו'יהדות' מציפות את השיח בתקופה האחרונה, אבל השימוש בהם שטחי ומניפולטיבי, ולא רק מצדו של גבאי. בעניין זה עוסק המאמר "היהודי העמום" המופיע באתר הזירה הלשונית ב"פינת עיון".
זו הזדמנות להבהיר איך התגלגל השימוש ב"יהודי' לאורך שלושת אלפי שנות העברית.
מקורו של שם התואר 'יהודי' הוא בשמו הפרטי של הרביעי בבני יעקב, יהודה. השם התרחב כשמו של שבט יהודה ולנחלתו, ומכאן הפך לשמה של ארץ מלכי בית דוד, כולל נחלות שמעון ובנימין. אחרי גלות עשרת השבטים נקרא כל אחד מבני ישראל יהודי, בלי קשר לשבט, מוצא או אזור מגורים, בעיקר במגיחת אסתר לגיבורה 'מרדכי היהודי' הגיע. בספר ירמיהו מופיע אדם ששמו הפרטי יהודי. יהודית היא אשתו של עשו שאינו נמנה על היהודים על פי המסורת, ומאוחר יותר גיבורה מן הספרים החיצוניים.
ארבע פעמים מופיעה בתנ"ך השפה היהודית, שפת אנשי יהודה. בחקר הלשון העברית השפה בה דיברו יוצרי התנ"ך נקראת 'יהודאית'. השם 'עברית' מאוחר הרבה יותר. בדורות מאוחרים יהודית' מתייחס לדיאלקטים יהודיים שנוצרו בתפוצות, כגון יידיש (מילולית: יהודית), לדינו (גם: ג'ודאו אספניול, ספרדית יהודית), ערבית-יהודית ועוד.
המשנה והתלמוד אינם מרבים להשתמש ב'יהודי', אבל בספרות המדרש המילה כבר נפוצה מאוד. התמונה ברורה: ככל שגבר הצורך של היהודים להיבדל מהסביבה, כך עלה מעמדו של 'יהודי' כמותג של זהות. בעקבות זאת יהודי היא אחת המילים הנפוצות ביותר בשפות העולם, בשינויים קלים: Jew באנגלית, Jude בגרמנית, יַהוּד בערבית וכך הלאה.
גורל עגום למדי אירע לשם הפרטי יהודה. השם התנחל בשפות העולם בזכותו המפוקפקת של יהודה איש קריות, שעל פי המסורת הנוצרית בגד בישו. יהודה, בגירסה היוונית Judas ובגירסה האנגלית Judah, היא מילה נרדפת לבוגד. מכאן נטבע בשפות שונות הביטוי 'נשיקת יהודה', שהיא נשיקה של אדם צבוע וחורש רע, 'צבע יהודה' ככינוי לשיער אדמוני בעקבות שערו של יהודה איש קריות, ו'שכר יהודה' שהוא שכר בוגדים. Judas הוא גם כינוי לחור הצצה בדלת, רמז לפעולת ריגול. לכל אלה אין שימוש בעברית.
'יהודי' משמש בשפות שונות בז'רגון האנטישמי. הצירוף 'היהודי הנודד' נוצר בעקבות אגדה נוצרית המספרת כי בדרכו של ישו לצליבה בדרך הייסורים, חלף על פניו סנדלר יהודי אשר לעג לו, וישו דן אותו לנדודים עד שובו של ישו לאחר שקם לתחייה. זהו גם שמו של עשב רב שנתי. במאה ה-17 היה Jew שם נרדף לאדם רע וקשה, ובמשמעות מצומצמת, אדם הנוהג להתמקח. מכאן נולד גם הפועל to Jew down, שפירושו להוריד מישהו במחיר לאחר מיקוח קשה. כאשר מופקדת ערבות לא מספיקה או חסרת תועלת מגדירים אותה כ-Jew-bail, ערבות יהודית.
גידוף מקובל עוד מהמאה ה-18 הוא Jew boy, מילולית: יהודון. המילה יהודון שימשה גם כמה פוליטיקאים מן הימין הישראלי. ראשון השתמש בה רחבעם זאבי כלפי שגריר ארה"ב היהודי בישראל מרטין אינדיק, וכמה שנים אחר כך צבי הנדל כלפי השגריר היהודי דן קרצר. 'יהודון' מקבילה למילה הפולנית הפוגענית ז'ידק, צורת הקטנה של ז'יד, יהודי בפולנית. כינויים אנטישמיים בנויים לא מעט על חריזה. ל'יִיד' חרזו את האמירה God forbid, וכך נוצרו גם הכינויים ליד, סקיד ועוד.
ומה קרה ל'יהודי' כשחזר עם ישראל למולדתו? מאז ועד עתה הוא נאבק על מקומו בין ארבעה מונחים, כולם עמומים במידת מה ממש כמוהו: יהודי, עברי, ישראלי, ציוני. 'עברי' יצא במידת מה מהאופנה פרט לשם השפה. בצומת השיבה לארץ ישראל הוא חיבר בין 'היהודי' ו'הישראלי'. 'ישראלי' היא מילה אזרחית-ילידית, ומעמדה התעצם אחרי שום המדינה. 'ציוני' היא מילת המפתח האידיאולוגית. בתוך אלה 'יהודי' נותרה מילה עמומה, והיא יכולה לשאת תוכן לאומי, היסטורי, דתי, תרבותי או אישי. כולנו יהודים, כדברי השיר, וכל יהודי הוא אחד בהגדרה, בדרכי התנהגות, וביחסו לערכי זהות אחרים. אתה הבנת את זה, גבאי?
לפני שבוע חל יום השלושים להתאבדותו של זהר ארגוב בתא מעצר, לאחר שנחשד באונס. ארגוב, עורקבי במקור, בן למשפחה תימנית קשת יום, ייזכר בזכות קולו המהפנט, העוצמה בה הגיש את שיריו, ובזכות העובדה שפתח את השער למוזיקה של בני עדות המזרח שלא עברה את הסף של הקאנון הישראלי ושל תחנות הרדיו הממלכתיות. לצד זה הסיפור שלו צריך להילמד בכל דיון ושיעור על הרוצח ההמוני המשתולל בעולם ואיש אינו מצליח לעצור אותו: הסמים הקשים, והרוצחים הסמויים שמאחוריהם, אילי הסמים וסוחרי הסמים.
כל אלה עולים מסדרת חדשה שיצרו דני דותן ודליה מבורך, זוג יוצרים (גם בחיים) המקדישים עבודה קולנועית לתיעוד דמויות מפתח במוזיקה הישראלית: "זוהר ארגוב: סוף עצוב וידוע מראש". דותן עצמו הוא בעל מניות בתחום, מייסד להקת "הקליק" והממציא המתועד של רחוב שינקין כמותג תרבותי. שלושת פרקי הסדרה מאפשרים ליהנות שוב מהשירה המסחררת של ארגוב, לכאוב את נפילתו, וגם ללמוד.
בין היתר פותחת הסדרה חלון לשפת מעשני הסמים הכבדים. זו עולה מדברים שמספר ארגוב בעצמו, אנשים שליוו אותו, וכן מסיפוריו אחיו שגם היו בצעירותם מכורים לסמים. המשפטים הבאים מציגים את התמונה ומספרים אותו סיפור: מי שצורך סמים יכול לצרוך אותם בדרכים שונות: עישון, הסנפה, הזרקה ועוד. מבחר הסמים הקשים מגוון למדי. ארגוב צרך קוראין, הרואין, קראק, היפנודורמים וקריסטלים, אבל לכולם מכנה משותף. הם אינם 'צורכים סמים', הם נמצאים 'בתוך הסמים', נשאבים לעולם חלופי ואובדים בתוכו, עד לסוף הידוע מראש, כדברי שם הסדרה.
הפעלים החוזרים בתיאור ההתמכרות הם נפל, היה בתוך, נגע, עשה, השתמש.
"הסמים הכבדים התחילו להתגלגל בתוך הבית ואני נפלתי לסם"
"שני אחים שלי במעגל הסמים"
"בגיל 12-13 נגעתי בסמים"
"הלבן, ההרואין דפקו לי את הראש"
"הם יושבים על השולחן וכולם עושים סמים" (תיאור החיים במשפחת זהר)
"אחי [זהר] היה לו נשמה, אבל הסמים בלבלו אותו"
"היה בתוך הקראק"
הצרכנים מספרים על חוויית הסם:
"לקחתי כדורי אדולן, התלבש עלי, הרגשתי אני ילד של אלוהים, לא יכלתי לצאת מזה"
"סם שלא הכרתי בחיים, הקראק, נגנבתי עד שמצאתי את עצמי יום אחד מחוק, לא תפקדתי, הגוף היה רפוי, הפרקים כאבו, ואז הייתי לוקח קצת יותר"
"הכדורים עובדים לי בגוף"
"אני אוהב סוטול, להיות בכיף"
"הרגשתי כמו קאובוי"
"קוקאין כשמעשן את זה אתה לא מריח, אוטומוטית אתה מתקדם"
"הוא [זהר] היה לוקח קצת הרואין להירגע מהקוקאין"
"חייב כל היום להשיג את המנה, זה כבר לא בסוטול, זה כבר לא תענוג"
"הבן אדם לא הביא לו [מנה] והוא היה בקריז"
"הוא משתמש, הוא זרוק, הוא נרדם"
"כמו לא נושם כזה, כמו אחד שנכנס לקומה"
"בהתחלה זה עשה לי טוב, אבל אחרי כמה חודשים הייתי בתוכו, כבר לא חיפשתי את הסוטול"
"היפנודורם זה כדורי הרגעה שדופק לך את המוח, חזקים שיכולים להרוג סוס"
"אתה יודע כמה כסף נכנס לתוך האף הזה.?"
"אני מת חי, חי מת" (אצל מני פאר).
לסמים הקשים כינויים רבים בעגת המשתמשים וגם של העוסקים בתחום, במשטרה ובתחום החברתי. למעשני הסמים הקלים מילון מונחים אחרים, והשימוש מוגבל לסמים הקרויים קלים או רכים, ולפי עדותם מדובר בשתי שפות שונות ובשתי אוכלוסיות שונות. כל אלה מרוכזים באתר בפרק "הסטלנים" ב"לקסיקון הישראלי".
ולהלן כמה כינויים ישראליים מאוד לסמים הרצחניים שאינם מכירים גבולות וחוקים ברחבי העולם.
בֵּייס. הרואין לפני זיקוק. אנגלית: base.
בֶּסט. קראק, קוקאין מעובד. אנגלית: best. גם: בּאנג בֶּסט.
גושים. הירואין הונג-קונגי.
הדוד ג'ורג'. כינוי להרואין בקרב עולים מחבר המדינות העצמאיות.
כּשׂכַּשׂ. קוקאין משובח.
לבן. הרואין. גם: ג'אנק, גליקשטיין (על שם הטניסאי שלמה גליקשטיין, בעקבות "הספורט הלבן"), למטה, קוֹק פרסי, עפרונות פרסיים, פורמייקה, תאילנדי.
מוניקול. חומר ערבוב לקוקאין.
נבאט. הרואין מעורב בקפאין ואקמול.
עין. איכות ההרואין. גם: עין גדולה, עין קטנה.
קוֹק. קוקאין. סם בעל השפעה ממכרת במיוחד. גם: קולומביה, בַּגבוֹה, ביוקר, חדרים, למעלה, צ'רלי, קרח, קריסטינה.
קוקטייל. סמים מעורבבים.
קריסטָל. סם מקבוצת הסמים המעוררים, בדומה לקוקאין.
שחור. אופיום. סם המופק מצמחי הפרג. גם: אסואד (ערבית: שחור), אפיוּן, בָּלָדִי, דובדבן, זפת שחורה, טריק.
שירה רבן מתארת בכתב התביעה שלה ששרה נתניהו כינתה אותה "גוש של כלום". 'גוש' מופיעה פעם אחת בתנ"ך בספר איוב, בצירוף "גוש עפר". היא משמשת בעיקר בתחום המוניציפלי: גוש דן, גוש עציון, גוש קטיף ועוד. העדות של רבן, מדומיינת או אמיתית, מראה ש'גוש' הוא מקור לגידופים וכינויי גנאי.
גוש בשר (א). אדם חסר דעת, כמו בפרסומת לתמיכה בבעלי תסמונת דאון: "למה אתם חושבים שאני סתם גוש של בשר?"
גוש בשר (ב). כינוי מוקצן לתחושות נשים שגברים רואים בהם רק אובייקט למשגל.
גוש טִמְטוֹמֶת. טיפש גמור.
גוש קרח. אדם שאינו מביע רגשות, פסיכופט.
גוש חרא. יצור נאלח.
גוש של כלום. גרסת הבית המלכותי (לכאורה), הקומה השנייה.
מרגישים כמו גוש של כלום? כנסו עכשיו לאתר הזירה הלשונית.
אקו"ם