"פשוט לאהוב": בדיחה על חשבון אריק איינשטיין

מיושן, מגובב, מעייף ומביך – המחזמר החדש בקאמרי משירי אריק איינשטיין, בכיכובם של עוז זהבי ואליאנה תדהר, מאכזב ואף מבייש את הקלאסיקות. השירים נאנסים להתאים לתוכן, שממאיס על הצופים את א"י הישנה והטובה. אומרים שהיה פה שמח? אז אומרים

תגיות: הקאמרי,עוז זהבי,אליאנה תדהר,פשוט לאהוב,אריק איינשטיין

פשוט לאהוב, הקאמרי

הקהל הישראלי אוהב להרגיש בבית כשהוא בתיאטרון. אין מחובר ממנו לתרבות המקומית. תנו לו להתגאות במולדת, שאו את דגל הלאום בראש חוצות, פרטו על מיתרי הרגש הלאומי. גם אם לא נעים להודות, אנחנו מעצמה אתנוצנטרית. מה שרחוק מאיתנו פיזית או רעיונית לא ממש מזיז לרובנו. כנראה שזאת הסיבה שבגינה מירי רגב וצ'כוב לא מסתדרים.

שלומי מושקוביץ כתב ביוגרפיה דמיונית שפוסעת בשבילי ההיסטוריה בין ששת הימים ליום הכיפורים. קוראים לזה "פשוט לאהוב", סיפור אהבה שנמצא תמיד על קו התפר שבין האישי לקולקטיבי. המטרה המוצהרת שמרחפת ממעל היא לייצר נוסטלגיה, טעם של פעם, תחושה חמוצה-מתוקה של עבר מתעתע.

היא מתוקה אמיתית, הוא לא יודע לשיר. תדהר ועוז ב''פשוט לאהוב'' צילום: רונן אקרמן

לשם כך גויסו להיטי אריק איינשטיין, החל מ"שבלול" ו"החלונות הגבוהים" ועד קריירת הסולו בשנות השישים והשבעים, כמחווה לאיש ולשיעור קומתו (וגם לשותפיו שמוליק קראוס, ג'וזי כץ, שלום חנוך ומיקי גבריאלוב). כפועל יוצא של הבחירה לעשות מחזמר, משובצים בתוך העלילה שלל נכסי צאן ברזל.

מאי 67'. עקיבא הוא כלומניק תל אביבי שיחד עם חבריו אסי ומאיר עוסק בסקס, סמים ורוקנרול (אלי וגוטה מ"מציצים" טופחים לעצמם על השכם). רחל, בחורה עדינה מבית טוב, הופכת לבת זוגו, והם חווים משברים לאור מחלוקות אידיאולוגיות. הנרטיב מוכר לעייפה. מצטרפת אליו תחושה שהישראליות צועקת מתוכו.

החומר מעורר התרגשות במובן הכי לא ציני של המילה. אחרי הכל, פטריוטיות היא לא מילה גסה, במידה ששרת התרבות לא מעורבת. לנוסטלגיה יש כוח אם משתמשים בה נכון, אך במקרה הזה מצטיירת תמונה נאיבית, אופורית ותקינה מדי רק לשם שלילת התמימות בתום המחזה בלי שום אמירה ביקורתית.

תמונה נאיבית, אופורית ותקינה מדי, בלי שום אמירה ביקורתית. מתוך ''פשוט לאהוב'' צילום: רונן אקרמן

ב"יכול להיות שזה נגמר", איינשטיין שר "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי". בשיר הזה ובכלל, הוא מיטיב להסיר את המסכה הכל ישראלית ולהתבונן במצב המדינה מבלי להעמיד פנים. המחזאי, לעומתו, דבק ב"היה טוב וטוב שהיה". לכן "פשוט לאהוב" היא מסמך דוקומנטרי מביך, נטול משקל סגולי, שממאיס על הצופים את ארץ ישראל הישנה והטובה.

נדמה שלפנינו הכלאה חיוורת בין "הוא הלך בשדות" ל"קזבלן", שתי יצירות מכוננות בבניית מיתוס הצבר, מחזות מקום המדינה שמוטיבים מהם השתרבבו באורח מוזר להצגה משנת 2017. ממוסינזון הוא לקח חלוקה מעמדית מעוותת (רחל מגיעה מסביון והוריה הם תפארת האשכנזיות, כאילו מערכת יחסים נטולת דיכוטומיה לא יכולה לעבוד; ברור שהשוני בין בני הזוג – ולא רק ביצירה הזאת – הוא מה שמייצר עניין ומתח, אבל למה צריכים להיגרר לזה?). איך קורה שבעידן הפוליטיקלי קורקט, התיאטרון משתדל לקעקע קיטוב בסגנון "אנחנו" ו"הם"?

משמיר שאל המחזאי את הקרבת הרומנטיקה על מזבח המלחמה (אורי כהנא נוטש במודע את מיקה לטובת הלאום; מדוע שדה הקרב הוא הפתרון בכל מחיר אפשרי ב"פשוט לאהוב"? כשרחל מנסה להניא את עקיבא מהסחף המיליטריסטי זה לא מצליח לה, הוא נחוש להגן על ארצו). איך קורה שבעידן כל כך אינדיבידואלי עולה מחזה מגויס?

הכלאה חיוורת בין ''הוא הלך בשדות'' ל''קזבלן''. ''פשוט לאהוב'' צילום: רונן אקרמן

מבחינה מוזיקלית, לא מדובר במיוזיקל פר אקסלנס, יותר יצור כלאיים בין מחזמר כיס להצגה מלווה בשירים. השואו שרקחה הבמאית דדי ברון שומר על פרופורציות והמנהל המוזיקלי טל בלכרוביץ (בסיוע היועץ המוזיקלי גיא מזיג ומעצב הסאונד ניראל שרון) שומר על הקלאסיקות וחופר בהן מחדש. כמחזמר שמצדיע לאמן, השירים נאנסים להתאים לתוכן. מכניסים אותם לסד ומנתקים מההקשר המקורי. התוצאה: יצירת מופת במעטפת של כלום.

עוז זהבי לא יודע לשיר. זה לא שהוא שר זוועה, אבל הוא לא מספיק טוב עבור המשימה. יש לו כריזמה אינסופית כעקיבא, אבל לשיר הוא לא יודע. לא להצניע פשע שכזה - ועוד לתת לו תפקיד מרכזי כמבצע הראשי מדי ערב ל-900 איש - זה עוול. מיותר ובלתי נמנע לחשוב מה איינשטיין היה חושב על זה.

אליאנה תדהר מתוקה אמיתית ושרה מקסים. התפקיד מזניח את הצד שלה במערכת היחסים, שמה כמעט ולא מוזכר. רק בשלב מאוחר היא הופכת ליותר מאובייקט לחיזור. כשדמותה סופסוף תופסת נפח, הופעתה עניינית ומרשימה.

וידאו ארט מרשים. ''פשוט לאהוב'' צילום: רונן אקרמן

עידית טפרסון ואבי טרמין הם הוריה האדנותיים, דוד שאול ואיתמר זהר חביבים כחברים הסטלנים ורוני שיינדורף כעוזרת הבית מתאמצת להפיח חיים בתפקיד כפוי טובה. דר רוזנבאום, בוגרת טרייה מניסן נתיב, היא תגלית הערב. הביצוע ל"אצלי הכל בסדר" בקול חנוק מדמעות נהדר. רונה, דמותה, היא מאהבת שבירה, כותבת מוכשרת שמשתמשת במיניות שלה כדי לחזר אחרי עקיבא.

ההצלה הגדולה למפגן הפטריוטי: וידאו ארט (יואב כהן), שהן כמשקף המאורעות ההיסטוריים והן כמפרש סימבולי לסיטואציות ריאליסטיות, לא נכנע למכלול הקלישאות.

השאיפה להצלחה מסחרית אינה בהכרח רעה. כשהקאמרי מרים הפקה מושקעת, מן הסתם ישנה כוונה להרוויח באמצעותה. אך "פשוט לאהוב" לא ראויה להיות שאלגר, אלא להישכח.