ראשי » תרבות » במה

"סוס אחד נכנס לבר": גרוסמן שעוד לא ראיתם

העיבוד הבימתי לספרו של דויד גרוסמן מגיע בסמיכות אידאלית לזכייה בפרס מאן בוקר היוקרתי. מבקר הבית שמח לגלות שלא רק התזמון מושלם, אלא גם כל פרט ופרט בהצגה החדשה של הקאמרי

תיאטרון מבוסס על קרבה בלתי אמצעית. אדם שעומד על במה הוא יצור חשוף לחלוטין. המדיום מאפשר אינטימיות שאין בשום מקום אחר. האינטראקציה הזאת מיוחדת, מסעירה ואפילו מביכה, כי לא תמיד נוח לצפות בהתערטלות פיזית או נפשית.

"סוס אחד נכנס לבר" מאת דויד גרוסמן (2014) היא יצירה גלויה מאוד. זהו סיפור על סטנדאפיסט מזדקן שמגיע להופיע במרתף באזור התעשייה בנתניה, ובמהלך ההופעה חברי ילדות שמגיחים לפתע מציפים זיכרונות אישיים שנשכחו. אירועים שקרו פעם, מזמן, כאילו מתרחשים שוב היום במלוא עוצמתם. סוגיות כבדות כמו השלמה עם מטעני העבר משמשות מצע לא רק לדרמה פסיכולוגית אפלה, אלא גם לפאנצ'ים שנונים. זה גורם לפרצי צחוק חוזרים ונשנים דווקא כשהדמות הראשית נחשפת לסוד הגדול של חייה.
 
כש"סוס אחד" ראה אור, התייחסו אליו כ"גרוסמן שעדיין לא ראיתם", מקרה שבו סופר מכובד משיל מעליו את היוקרה הספרותית ומטפל בנושאים מורכבים בסגנון לא צפוי. האישור הסופי שהספר נחשב להישג הגיע כשזכה בחודש שעבר בפרס מאן בוקר הבינלאומי. העיבוד בקאמרי מגיע, אם כן, בתזמון מושלם, אף שמותו של מיכה לבינסון, אחד משלושת המעבדים ובמאי ההצגה בתכנון המקורי שנפטר שלושה שבועות לאחר תחילת החזרות, מעיב על השמחה.

הדבר הראשון שצריך להיאמר על ההצגה נוגע בהבדלים בין ספרות לתיאטרון. מופע סטנדאפ הוא סוג של הצגת יחיד. לעשות ממנו תיאטרון אומר להעניק חיים בימתיים למה שממילא חי על הבמה. כשדובלה ג'י, הגיבור שממבט ראשון נראה די הזוי, משייט במחוזות הקומיים שבהמשך יתגלו כטרגיים, הוא למעשה מפלרטט עם הקהל. הפלירט מתקיים לכל אורך הערב, משכיח מהצופה במתכוון את העובדה שלפניו הצגה בתוך הצגה, וכשהוא נקטע למען רגע של אמת פרטית אמצעי המבע התיאטרליים מוכנסים אליו בעדינות רבה.
 
כשלבינסון נפטר, לקח דרור קרן, שמגלם את דובלה, את מושכות הבימוי, והצטרף למלאכת העיבוד שהתקינו לבינסון ואבנר בן עמוס. למען האמת, ההחלטה ראויה להערכה, כיוון שלפחות 90% מהצלחת ההמחזה תלויה בקרן. בתוספת "על האש", המחזה שכתב וביים, ניתן להגיד שהשפעתו הסולידית על מדורת השבט האמנותית ניכרת.

קרן חי את דב גרינשטיין על אישיותו ופחדיו. בחצי השעה הראשונה דושבאג אמיתי, בשאר הזמן רכיכה שבא לך לחבק. כשחווית הילדות שלו תופסת נפח קרן הוא נער פגיע, המום, מטולטל וכולו משדר חמלה. בתור הגבר המחוספס והציני הוא מעצבן כנדרש. פשוט שחקן נפלא.
 
יגאל זקס הוא אבישי, השופט בדימוס שהורד מכיסא מלכותו. בשיחת הטלפון עם דובלה זקס סמכותי וקר וכשהוא קם ומתרומם מהקהל הוא אנושי להפליא. איה גרניט שבא היא פיץ, אישה-ילדה ספק פגועת נפש ספק רגישה מדי, וקל להישבות בחיתוך הדיבור האיטי, בהופעה הגמלונית ובהבעת הפנים הנוגה. יוסי ירום הוא יואב מנהל המועדון, שמיטיב להציג קונטרה רעיונית לקרן בצומת המחבר עלומים וזקנה.

טעם רע בהגזמה וחלטוריזם בולט בתפאורה של סבטלנה ברגר תאמו את עליבות הסיטואציה, המוזיקה של אלדד לידור התאימה עצמה לפאנץ'-ליינים ולרגעי ההיזכרות, ריבוע התאורה הצהוב של עדי שמרוני נוגע ללב והאנימציה של שריאל קסלסי ממחישה את מה שהמילים מביעות.

הגעתי לקאמרי 3 טאבולה ראסה, מבלי לעיין ברומן קודם לכן, מודע להייפ סביב הספר אך משתדל להתנקות ממנו. גיליתי עשייה מופתית ומדויקת, השוזרת כאב בעומק הבדיחה. לא כדאי להחמיץ את "סוס אחד נכנס לבר".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg