ראשי » תרבות » מוזיקה

40 שנה למותו של אלביס: האייקון הכי גדול של הרוקנ'רול

במשך השנים, התואר של אלביס פרסלי כ"מלך של הרוקנ'רול" התערער בקרב חובבי מוזיקה. רבים זוכרים בעיקר את השנים האחרונות והלא יפות של חייו, וגם מתייחסים לשיריו כגניבה תרבותית מזמרי בלוז שחורים. אבל רבים יעידו, גם המוזיקאים הגדולים ביותר, שאחרי אלביס דברים לא נותרו כשהיו

"שום דבר לא באמת השפיע עליי לפני אלביס", אמר פעם ג'ון לנון. חברו של לנון מהביטלס, פול מקרטני אמר כי "זה היה הדבר הגדול ביותר, בכל פעם שהרגשתי על הקרשים הייתי מקשיב לאלביס ומרגיש נהדר". שווה להיזכר באמירות של שני המוזיקאים הענקיים האלה, דווקא בשבוע שבו מציינים 40 שנה למותו של אלביס פרסלי – מי שמכונה "המלך של הרוקנ'רול". שווה להיזכר באמירות אלו בתקופה שבה נדמה כי המלך איבד מעט מיוקרתו בקרב חובבי המוזיקה.
 
ב-16 באוגוסט 1977, כשהוא בן 42, נמצא אלביס מת בחדרו באחוזת גרייסלנד שבממפיס. את המוות מייחסים בעיקר לאורח החיים הלא בריא שניהל אלביס בשנות ה-70, אז נהג לעשות שימוש יתר בסמי מרץ וסבל מעודף משקל.

למרות שהלך לעולמו בטרם עת, מותו של אלביס הגיע כשהוא הרבה מעבר לשיאו מבחינת הקריירה המוזיקלית שלו. זה לא הפריע למעריציו האדוקים ברחבי העולם, שאחרי מותו הפכו את דמותו לפולחנית ואת אחוזת גרייסלנד למקום עלייה לרגל. אך שנותיו האחרונות של הזמר השאירו כתם שחור על תדמיתו ופגעו בתהילתו חסרת התקדים בשנות ה-50 - אז שיריו זכו לפופולריות גדולה בזכות סגנונם שנחשב למשהו שלא נשמע לפני כן.



מעבר לפגיעה במורשתו שאלביס עשה לעצמו, בעידן הנוכחי, שנים אחרי מותו, רבים גם רואים ב"מלך" כלא יותר מזמר שכל מה שידע לעשות זה להיות בזמן הנכון ובמקום הנכון כדי לשרת את ניכוס התרבות השחורה לטובת התרבות הלבנה. שהרי, לטענת אותם מקטגרים, אלביס לא תרם שום דבר חדש למוזיקה, ולא באמת יצר סגנון מוזיקלי "שלא נשמע לפני כן", אלא רק גנב את הרוקנ'רול ממוזיקאים שחורים שפעלו שנים רבות לפניו.

אבל לא בטוח ש"גנב" היא המילה הנכונה להשתמש בה בהקשר של אלביס. חלק משיריו הגדולים, שבזכותם התפרסם, באמת שייכים במקור לזמרי בלוז אפרו אמריקאים, אשר פעלו הרבה לפני שאלביס בכלל חשב לעסוק במוזיקה – כמו במקרה של השיר הראשון שהוקלט על ידיו, That's all right, שבמקור שייך לארתור קרואדופ. אבל אלביס בעצמו אף פעם לא התיימר לומר שהוא המציא משהו חדש. הוא לא התבייש להדגיש את המקורות השחורים מהם שאב את ההשראה לשירתו. במקום לייחס לאלביס שוד תרבותי, אפשר לראות בו, ובצדק רב, כפורץ דרך תרבותי.
 
אחרי כל הביקורת, כשמקשיבים היום לשירים של אלביס קשה שלא לשים לב לייחודיות שהייתה בסגנונו. הוא קצת "גנב" וקצת המציא משהו חדש. שיחק על הגבול שבין מוזיקה שחורה לקאנטרי, ובין חלקלקות של זמרים כמו אדי פישר ופרי קומו לחספוס פראי. איך שלא מסתכלים על זה, אחריו, דברים במוזיקה לא נותרו כשהיו. גם אם אפשר להתווכח על הכינוי "המלך של הרוקנ'רול", 40 שנה אחרי מותו, בהחלט אפשר להסכים כי אלביס היה האייקון הכי גדול של הרוקנ'רול.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg