ראשי » תרבות » מוזיקה

ווליום מתאים לחלומות: מי בא למסיבת שינה?

אירוע תקלוט מסקרן ישמיע מוזיקה במשך לילה שלם - לקהל ישן. התקליטן גילי דה קיד הצליח לשכנע את יקי הפשטיין ועוד עשרות נרדמים שלא מדובר בסתם גימיק

למרות הבדלי התדמית בין ירושלים לתל־אביב, בתחום התרבות בכלל והמוזיקה בפרט, דווקא ירושלים מפיקה הרבה יותר יצירה ואירועים שמאתגרים את השיח ואת המחשבה. זה היה נכון בזמנים עברו, כשהרכבים כמו נושאי המגבעת וההיפ־הופ החכם של הדג נחש צמחו בעיר, ונכון גם היום עם חיבורים ופסטיבלים מיוחדים.

דוגמה מוזיקלית מובהקת לקו המחשבה הלא בנאלי הזה תינתן ביום חמישי הקרוב, בערב שיתקיים במתחם האמנות "המפעל". בערב, שכמותו נערכו כבר שניים במסגרת פסטיבל "מקודשת", יתקלטו גילי דה קיד ודותן ברנד תחת הכותרת "חלומות פאר" (חמישי 14.9, 23:00). הפעם, כפי שהשם מרמז, לא יעמדו מול השניים המונים רוקדים, כי אם אנשים שישנים שנת ישרים. במתחם יפוזרו עשרות מזרנים לטובת הקהל, והשניים יתחילו לנגן בשעה אחת־עשרה בלילה ויסיימו בשבע בבוקר, כשהכול מתרחש בווליום מתאים לחלומות.
 
דה קיד נולד וגדל בירושלים ובשנים האחרונות הוא אחראי על יוזמות מוזיקליות שונות בבירה - מתחנת רדיו אינטרנטית, דרך לייבלים שמשחררים מוזיקה מקורית של יוצרים ועד הפקות בעיר כמו פסטיבל "החזית", פסטיבל בינלאומי למוזיקה עצמאית. היום הוא מנהל את התוכן ב"מפעל" וכאמור יתקלט בערב הזה.

"הרעיון נולד אחרי שהזמינו אותי ועוד חבר לתקלט באזור מנוחה של אירוע תיאטרון גדול בחו"ל שהתפרש על פני 24 שעות. במשך כמה שעות שוממות תקלטנו פחות או יותר לאף אחד", הוא נזכר. "פתאום יצא נחיל של אנשים מהאולם ונשכב לישון למרגלות העמדה. הפסקה יזומה ככל הנראה. בסיטואציה רגילה היינו מכבים את המוזיקה והולכים, אבל היינו במצב תודעה קצת שונה, המוזיקה הייתה מהנה ורצינו להמשיך. עם זאת, לא רצינו להפריע. וככה יצא ששלפנו מוזיקה עמוקה וחרישית שמעולם לא הייתה לנו הזדמנות לנגן בציבור. אחרי כמה שעות ניגשו אלינו אנשים ואמרו שהייתה להם חוויית שינה מדהימה. חודש אחר כך הקדשנו לרעיון הזה לילה שלם ב'מפעל'".

איך הרעיון מתקבל כאן, עם המנטליות הישראלית הצינית יחסית?

"תמיד כשאני מספר לאנשים על הפרויקט הזה, התגובה הראשונה שלהם היא שזה קצת גימיק. אנשים לא לוקחים את זה בהתחלה ברצינות, אבל בפועל, במהלך שלוש הפעמים שעשינו את זה, העניין עבד יפה. אנשים התמסרו לחוויה הזו, ופתאום אתה מוצא את עצמך לא במסיבה ולא בבר, ובמקום להגביר את המוזיקה אתה מנסה להנמיך קצת ולשמור על השטיח האנושי שמרגיש כאילו הוא מורכב מהילדים שלך שאתה צריך להרדים. הערב הזה התקיים במתכונת קצת חברתית בעבר, אבל עכשיו עם 'עונת התרבות' יצאנו לסוג של תהליך עבודה מדויק יותר שהפך את האירוע למושלם יותר מבחינת הסאונד".

איך בוחרים סגנון מוזיקלי לאירוע כזה, בהכרח רק שירים שקטים?

"אין סגנון אחד. לכל אורך ההיסטוריה אנשים ייצרו מוזיקה עם די־אן־איי של שיר ערש. זה יכול לבוא ממוזיקה קולנועית, מפסיכדליה אמריקנית או מקלאסיקות זמר עברי נוגות. לליאור ייני ('בואי לאילת') יש כמה שירים פסטורליים מושלמים לשינה - 'השמלה הסגולה' הוא אחד מהם. אבל זו דוגמה פשוטה. כמויות של מוזיקה ניסיונית אווירתית ומרוחה שבמצב רגיל לא הייתה עוברת את שולחן המשפחה, משרות דווקא כאן במצב שינה לא מעט נחת על המאזין".

איך זה נראה עד עכשיו, כשעשיתם את הניסוי הזה?

"בפעם הראשונה כשראינו שטיח אנושי יפה רדום מקיר לקיר עד עלות השחר, הבנו שהאירוע לא מסתכם רק בכותרת משעשעת. בפעם השנייה הבנו שיש כאן טקס שאולי כדאי לקיים כל כמה זמן, ובפעם השלישית החברים מפסטיבל 'מקודשת' הציעו לקחת את כל הסיפור לשלב הבא. למרבה ההפתעה, אנשים היו בעניין לכל אורך הדרך. זה לא מופרך ברגע שנמצאים שם. כולה לישון עם מוזיקה ברקע, כמה קיצוני זה כבר באמת?".

ואיך אתם לא נרדמים?

"זה כמו לשאול כדורגלן איך הוא שורד תשעים דקות".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg