מסקנדליסט למשורר: אמיר סומר מאיר את השוליים

הוא בן לשלוש הדתות, אך מאמין באלוהים אחד; לא בקשר עם הוריו, אך הקדיש את ספרו לאמו; היה אמן רחוב שחי מהיד לפה אך אושיות תרבות כיוסי מזרחי וגבריאל מוקד נתנו לו גב כל הדרך להכרה; פעם הוא גנב ספרים כדי לקרוא, היום גונבים את ספריו. כבר בגיל 24, אמיר סומר יכול היה לכתוב אוטוביוגרפיה מרתקת, אך העדיף להגשים את חלומו עם ספר שירים ראשון

תגיות: אמיר סומר,גבריאל מוקד,ליאור דיין,בני ציפר,שירה

עד לא מזמן הוא היה משורר רחוב אנונימי, שהגיע מחיפה לתל אביב, ופרסם את שיריו בגרפיטי על קירות. עתה, בגילו הצעיר, הוא מוציא לאור ספר שירה, שיריו מתפרסמים במוספי ספרות בעיתונים המובילים ובכתבי העת "עכשיו" ו"עיתון 77", ואנשי רוח ומשוררים ותיקים כצעירים מחבקים אותו בחום. זהו המשורר אמיר סומר (24), שמתרגש לקראת השקת ספר שיריו "הארת שוליים" שיתקיים הערב (ה', 2.11.17) ב"סוזי", בית רומנו בתל אביב.

הוא כותב על סקס, אלוהים, דת, גזענות, סמים, הרפתקאות והחיים בעיר הגדולה. כתיבתו מציגה חידושים בתחום השירה, כמו כתיבה היפר צורנית (השיר "אשמנו" מובא למשל בצורת פירמידה), שילוב בין מבנה השירה למבנה הספוקן וורד, ובמיוחד שימוש בהערות שוליים כחלק מגוף השיר שעושה המשורר (לא המתרגם או העורך). "למעט יואל הופמן ודיוויד פוסטר וואלס, לא נעשה שימוש בהערות שוליים בטקסטים ליריים. זה הורס את ריתמוס השיר. אבל אני החלטתי לאמץ את הערות השוליים כי אני רוצה שהקורא יכיר אותי באופן אותנטי", מסביר סומר.

''אני לא מפחד למות, אני פוחד לא לחיות''. אמיר סומר צילום: גל יצחק

בן 18 הוא הגיע לתל אביב, חי על הקצה, ובדלות, מפרסם את שיריו על קירות העיר, ובהמשך נהג להקליט אותם על גבי ביטים אלקטרוניים כמי שרצה להאיר את השוליים. "הרגשתי שאם אמשיך לחיות כפי שאני חי, מתכלב בשביל השירה, מסתובב בחברה כזאת וצורך 'דברים לא בריאים' כמו LSD וסמים אחרים, הרי שבעוד שנה לא יהיה עוד אמיר סומר. פחדתי למות, אבל הבנתי שאם לא אעשה את מה שאני אוהב המוות יהיה איטי ולא דרמטי. אז הבנתי שאני לא מפחד למות, אני פוחד לא לחיות, והעדפתי ללכת עם האמת שלי. שמתי את החיים ואת הכתיבה שלי באותה מדרגה".

וכך, על אותה מדרגה, התחוללו שתי נקודות מפנה בחייו. הראשונה אירעה לו בחג שבועות האחרון עת הוזמן לפסטיבל המשוררים 2017 במטולה. "הוזמנתי ליום הראשון של הפסטיבל כדי לקרוא בחצות שיר משלי, בדומה למשוררים לא מוכרים אחרים. החלטתי להתאבד על זה. להפתעתי מה שקרה לי הוא אשכרה סיפור סינדרלה. קראתי בפני הנוכחים את השיר 'איקרוס' אותו הגשתי בסגנון ספוקן וורד. וזה תפס. בני ציפר נדלק עלי ועורכי עיתונים נחשפו לשירתי".

התפנית השנייה הייתה במפגש עם המבקר והחוקר פרופ' גבריאל מוקד, עורך כתב העת "עכשיו", שבשמו נקשרו גילויים של משוררים כמו יונה וולך, דוד אבידן, נתן זך, יאיר הורוביץ. "כילד ראיתי את מוקד בתוכניות דוקומנטריות. מאד רציתי לפגוש אותו", מספר סומר. "יואב גלבוע, משורר, עורך שירה ושותפי להוצאה, הכיר בינינו. הגעתי לפרלמנט בבית הקפה שלו בתל אביב. אבל כנראה שנראיתי תמהוני, מוזר ואוונגרדי מדי והוא לא שם עלי. בהמשך, נקלעתי לריב עם מחזאי גזען ובוטה שהיה במקום, שצעק שיש להעיף את הערבים והכושים מהמדינה שלנו ושמירי רגב צדקה שכינתה אותם 'סרטן' ובלה בלה. בתגובה לדבריו נעמדתי וקראתי את החלק במגילת העצמאות שנוגע לחופש ולשוויון: 'מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין. מדינת ישראל תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות'... כשסיימתי, חזרתי למקומי, גלגלתי סיגריה, כשלפתע גבריאל קם ועבר לשולחן שלי. אז התחלנו לדבר".

בסופו של אותו מפגש, מוקד הסכים לערוך את ספר שיריו הראשון של אמיר סומר ואף במחיר מוזל, אך הציב לו תנאי: דדליין להעביר לו את כל החומרים. בחודש פברואר השנה, סומר השאיר את הטלפון שלו בבית, ניתק את האינטרנט ונסע עם המחשב להתבודד ולכתוב בבקתה ביער בית אורן. "פגשתי את אלוהים. ראיתי אותו ולא מתוך פסיכוזה אלא מתוך אמונה שלמה באנרגיה עליונה. מוקד מבין דברים כאלה. גם יונה וולך באה אליו עם סיפור על יד גדולה שיצאה מהשמיים".

הוא אהב את שיריך?

"איך אומרים בשפה ספרותית: 'הוא עף על זה'. מבחינתו הסקנדליסט החצוף הצעיר שמוכן להתנזר למען האמנות חזר עם קובץ שירה כבד. והוא העורך של ספרי הראשון".

המהדורה הראשונה של "הארת שוליים" נמכרה עוד בטרם הודפסה, דרך פרויקט הדסטראט (גיוס המונים) וגם באופן פרטי. עתה מודפסת מהדורה שנייה לספר.

''הוא עף על זה''. סומר עם פרופסור גבריאל מוקד צילום: יאיר בן חיים

מלך אמיתי מחביא את הכתר שלו

אמיר סומר נולד בחיפה ביום האחרון של שנת 1992. תולדות משפחתו וסיפור חייו יכול להיכתב כספר אגדה. הוא גדל בבית עם שלוש הדתות: יהדות, נצרות ואסלאם, "בשלב מסוים נכנס גם הבודהיזם לביתנו", סומר מציין.

אמו היא נינתו של המלך קרול השני שמלך ברומניה, אך ויתר על מלכותו פעמיים לטובת אהובתו היהודייה אלנה לופסקו. "אמא גדלה כנוצרייה והתגיירה כדי להינשא לגבר יהודי, ממנו התגרשה". זהותו של אביו הוסתרה ממנו ורק לפני שנתיים הוא גילה בעצמו שהגבר הערבי מוסלמי שביקר אותם בביתם הוא למעשה אביו. "חייתי בחוסר ידיעה מיהו אבי. הורי הסתירו ממנו את העובדה שאני בן תערובת. אולי כי רצו לחסוך ממני את סבל הגזענות שהייתה מנת חלקם".

בילדותו הוא נשלח לחינוך יהודי דתי, ולדבריו הרב המרן עובדיה יוסף, הוא ולא אחר, היה בבר-המצווה שלו. "היה לי קשה להשלים עם מציאות בה הסתירו ממני את זהותי, שהורי מתכחשים לדנ"א שלי. היום אני לא בקשר עם הורי למרות שאני מבין שהם רצו לשמור עלי ובעצם עשו מעשה אצילי. אני חושב שאמהות זה הדבר הכי קרוב לאלוהות. את הספר הקדשתי לאמא שלי ('לאמא שלי שתמיד דאגה להעיר אותי בזמן')".

נשמע כואב, אבל אתה מדבר על כך בחופשיות.

"אני שליח של המסר הזה. אני מאמין שלא סתם נולדתי בישראל, בבית תמהוני, תמהיל של צבעי עור ואמנות. השליחות שלי היא לחפש את חוט השני כדי לחבר את שלוש הדתות. להעביר את המסר, להתערבב, כי זה הכי קרוב לשלום. אם נתערבב לא נפחד זה מזה. בפתח ספרי גם מופיעים סמלי שלוש הדתות.

"אני לא אדם דתי אבל אלוהים נמצא בי. אני מניח תפילין בכל בוקר, לא כאקט דתי אלא כסוג של מדיטציה. אני מאמין באלוהים אחד. מהמלך קרול השני, שהיה הסבא רבא רבא, שלי למדתי דבר חשוב: 'מלך אמיתי מחביא את הכתר שלו'".

"הֵם מְפַחֲדִים שֶׁאֶקְרָא לוֹ יהוה אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה
יהוה, יהוה, הֵיכָן אַתָּה מִסְתַּתֵּר?
יהוה, יהוה, הַאִם גַּם אַתָּה כָּמוֹנִי חוֹשֵׁב
שֶׁיֵּשׁ מָה שֶׁנָּעִים לָאֵל וְיֵשׁ מָה שֶׁנָּעִים לָהֶם?"

(מתוך "יהוה")

''הארת שוליים'' כריכת הספר

מתאבד על האמנות

מחובק על ידי הממסד הספרותי, סומר דווקא דחה את חיזורי הוצאות הספרים הגדולות שהציעו לו להוציא לאור את ספרו, וביחד עם המשורר והעורך יואב גלבוע ולאחר מימון ההמונים, "הארת שוליים" יצא ב"הוצאה עצמית" שהקימו השניים, מתוך סיבות כלכליות חברתיות. "זהו מאבק בקרטלים אמנותיים וגופים כלכליים שמרוששים את האמנים הקטנים ולוקחים לכיסם נתחים מזכויותיהם. ההוצאה שלנו מציעה את הסכום הזול ביותר להוצאת ספר ופועלת ללא מטרות רווח ולשם הפצת אמנות צעירה ובועטת", הוא אומר.

אגב, הביקוש הרב לספרו לא הסתיים רק ברכישה המוקדמת בהדסטראט ובהדפסתה של מהדורה שנייה. לפני שבועיים מישהו גנב עשרות מספריו, חלקם כבר היו חתומים עם הקדשה רגע לפני שנשלחו לתומכיו. "הקטע הביזארי הוא שלקחו רק את הספרים, למרות שהין בתיק הגדול גם מריחואנה, משקפי שמש וכסף".

גנב לירי.

"בהתחלה הייתי נורא עצוב. דאגתי שלא יהיה לי כסף להדפיס מחדש את הספרים. חשבתי שהגנב הוא אדם שפל ולא מוסרי. אבל בפייסבוק אנשים עודדו אותי ואמרו שזו מחמאה. במחשבה שניה כבר רציתי להודות לגנב. נזכרתי איך בהגיעי לתל אביב הייתי גונב ספרים בשבוע הספר, כי לא היה לי כסף לקנותם ונורא רציתי לקרוא. אצל משוררים אוונגרדיים זה אקט של כבוד".

''רציתי להודות לגנב. נזכרתי איך הייתי גונב ספרים בשבוע הספר, כי לא היה לי כסף. אצל משוררים אוונגרדיים זה אקט של כבוד''. סומר צילום: טאנץ' בולוטניקוב

מחמאה אדירה נוספת ואקט של כבוד נרשמו גם בהיענות הגורפת של אנשי רוח ושם, אמנים, מוזיקאים ויוצרים, שיגיעו הערב להשקת ספרו ב"סוזי", מקום שהפך עבורו לבית. "כאן פגשתי לראשונה את יוסי מזרחי מהקולקטיב' שהוא ושותפו אמיר סמי גבריאל נתנו לי ללא תשלום סטודיו, חדר משלי שאוכל לכתוב בו. הם עשו זאת מתוך אמונה באמנים ואמנות צעירה. יצא לי להכיר גם את נינט והיא ויוסי הם אנשים שאני מוריד בפניהם את הכובע", הוא אומר.

באירוע ההשקה ישתתפו השחקנים והמוזיקאים אביב עזרא, חמי רודנר, מיכאל אלוני, אלישע בנאי וג'ייסון דנינו הולט, וגם בני ציפר, יחזקאל נפשי, רוני סומק, ליאור דיין וכמובן פרופ' גבריאל מוקד. זאת לצד תערוכה של ציירים ואמני רחוב שיצרו בהשראת שירים מהספר, וכמחווה לעברו של סומר כאמן רחוב. "יש לי פינה חמה בלב לאמנות הרחוב. למרות שאני הולך לעולם המבוגרים מבחינה אמנותית. הם מזכירים לי את מי שאני". הוא אומר.

מה יש בך שמושך אליך את כל הידוענים האלה?

"אני אדם פרובלמטי ונראה לי שאותם אנשים מזהים בי תקופות דומות בחייהם. מוחות קיצוניים מזדהים זה עם זה. עתה הם רוצים לעזור לי להגיע לדרך המוארת, כדי שלא אאבד את עצמי בחשיכה. אני מתאבד על האמנות שלי והם מזכירים לי שהחיים יפים".