ראשי » תרבות » טלוויזיה

כמה יוסי: המסע של "נבסו" מנתניה למינסוטה

אחרי שסללה את דרכה של העדה האתיופית לפריים–טיים, הקומדיה "נבסו" חוזרת לעונה שנייה עם שלל סיפורים מחייו של היוצר והשחקן יוסי ואסה. מאיה פולק פגשה אותו ואת שני שותפיו לכתיבה, שי בן–עטר וליאת שביט, לשיחה על הסטיגמות שנופצו, אהבת הקהל שהפתיעה והגרסה האמריקנית שבדרך

"כל האתיופים יוצאים מהארון", מכריז בפניי יוסי ואסה. "הערב ישודר הפרק של 'נבסו' שבו מתברר שאיש לא רשם את תאריך הלידה שלנו, מה שאומר שלכולנו יש תאריך לידה מפוברק. פעם לא חגגתי יום הולדת כי לא ידעתי מה זה".

באמת? לא הייתה לך עוגה, לא עשית פו על נרות, לא קיבלת מתנות?

"לא חגגנו ימי הולדת אף פעם. אחרי שנים, כשחברים שלי מהצבא לחצו, שאלתי את אמא שלי והיא מצאה תאריך שיכול להיות שבסביבתו באתי לעולם: 2 במאי 1975. רק בגיל 35 אשתי ארגנה לי מתחת לאף מסיבת הפתעה. הייתי כל כך מופתע עד שכמעט איבדתי את ההכרה".

הסדרה "נֶבְּסוּ" (באמהרית: נשמה) מביאה את סיפורו של זוג "מעורב" - האישה תמר אגסי (מירב פלדמן) היא צברית אשכנזייה, והבעל, גילי צ'לצ'או, בגילומו של ואסה, עלה בילדותו מאתיופיה. במציאות, ואסה נשוי לירדן הצברית ואב לשני ילדים, והסדרה מביאה שלל אפיזודות מהסיפור האישי שלו ושל משפחתו, עד שלעיתים לא ברור איפה נגמר יוסי ומתחיל גילי.
 
ואסה: "למרות שהמשפחות שלנו קיבלו את הזוגיות בינינו כמשהו רגיל, בגלל שאני שחור והיא לבנה נוצרות סיטואציות שאולי זוגות רגילים לא חווים. למשל, את לא הולכת עם בן הזוג שלך ושוטר עוצר אותו, נכון? או שפתאום אנחנו נתקלים עם הילד בשיר 'כושי כלב קט'".

הסדרה משודרת בימים אלה ב"רשת" והפרק ששודר בשבוע שעבר זכה לנתוני צפייה נאים של 11.8 אחוז רייטינג. ואסה (42) כתב אותה במשותף עם ליאת שביט (46) ושי בן־עטר (38), שאף מביים אותה, והשלושה עובדים בימים אלה על כתיבת עונה נוספת. כעת אנחנו נפגשים לריאיון משולש במשרדי חברת ההפקה שאחראית עליה, "אנדמול".

בפרק אחד גילי נעצר בלי סוף על ידי המשטרה רק בגלל צבע עורו, בפרק אחר משליכים תרומת דם שלו לפח ובפרק נוסף הוא כמעט טובע בים - כי הרי ידוע שאתיופים מפחדים ממים ולא יודעים לשחות. הסיפורים עלולים להישמע גזעניים, אולי אפילו פוגעניים, אבל הם מוגשים לצופים בעטיפת סיטקום עמוסה בדיאלוגים שנונים ובסצנות משעשעות.

ואסה: "בגלל שגילי צ'לצ'או הוא דמות שמורכבת מסיפורים שרובם קרו לי באמת, קל לי לשחק אותם ולהעביר אותם לצופים, גם אם בסדרה הקצנו אותם. גילי הוא אדם שמחפש את המקום שלו ומנסה כל הזמן להגדיר את הזהות שלו. מתוך המקום הזה אני מאוד מזדהה איתו. גם אני בדיוק כזה".

החברה הישראלית גזענית בעיניך?

"אנחנו חיים בחברה שנמצאת בתהליך. יש בתוכה אנשים חשוכים. ניתן לראות את זה לא רק בגילויי גזענות כלפי אוכלוסיות חלשות או שונות, אלא גם כלפי נשים. היחס הזה מגיע בעיקר מדור מאוד מיושן בעל תפיסה מיושנת. קשה לי לבוא ולזעוק את זה, להכריז: 'יש גזענות', אבל אני כן רוצה להראות שיש דעות קדומות. לא יצרתי את הסדרה מטעמי מחאה, אני בא מאהבה. אני רוצה לשעשע ולבדר אנשים, רוצה לגרום להם להכיר אותי, להכיר אותנו. זה בעיניי הדבר הגדול ביותר שאפשר לעשות".
 

הסדרה מתחילה בנקודה שבה גילי ותמר כבר נשואים, הורים לילדה בת חמש בשם מעיין. "זה חלק מהאמירה של הסדרה הזו: שאנחנו מתחילים אותה כשהם כבר משפחה, ושזה מובן מאליו", מסביר בן־עטר, "בניגוד לסדרה 'להיות איתה' שבה יש מתח אם בני הזוג, שבאים מרקע שונה, יישארו ביחד, אצלנו מובן שיש להם זוגיות יציבה וחשוב לנו להראות איך הם מתמודדים עם כל המטענים מתוך המקום היציב והאוהב שלהם. מעל לכול, הסדרה נבסו היא על משפחתיות, על ישראליות. לא על סיפור של אהבה בלתי אפשרית, כי האהבה הזו בין גילי לתמר היא אפשרית לחלוטין".

הסיטואציות בסדרה מפתיעות בכל פעם מחדש. כך למשל, כשגילי נעצר בתחילת הפרק הראשון על ידי המשטרה רק כי יצא להביא שישיית מים ממכוניתו ונחשד כמי שרוצה לגנוב את הרכב, מה שהכי מדאיג אותו - אפילו יותר מהאפשרות שיבלה לילה בתא מעצר - זה שאשתו תצא ותעשה סצנה לשוטר.

גם במציאות אשתך יכולה להתרגש מכזה דבר כמו אשתך בסדרה?

ואסה: "ירדן הופכת שולחנות, היא מאוד קשוחה. ברור לה שכל בנאדם זכאי לחיות פה, והיא לא יכולה לסבול את זה שמישהו מתנהג אחרת. מה שהופך את הכול למאוד קומי לא רק בסדרה, אלא גם ביחסים בינינו במציאות, זה שאני זה שמנסה להרגיע ולהגיד שיהיה בסדר, ושהיא הלוחמנית".

בסדרה קאסט שחקנים מרשים שכולל בין השאר את מסקי שיברו החריפה בתפקיד אמו של גילי שעדיין חיה בעולם המוסכמות של החברה האתיופית, ואת חנה לסלאו וגדי יגיל בתפקיד הוריה הפנסיונרים של תמר, שמקבלים את גילי למשפחה ואוהבים אותו, אבל פה ושם לא שולטים בדעות הקדומות שלהם.

התפקיד בנבסו נכתב במיוחד עבור לסלאו. בן־עטר, שכתב איתה את מופע היחיד שלה "יותר חנה מלסלאו" וביים אותו, נחשב כבר שנים לבן טיפוחיה. את גדי יגיל לא האמינו שיצליחו לגייס, כי שמעו שהוא בררן בבחירת תפקידים, אך לאחר ששלחו לו תסריט, הוא התלהב מהמסר החברתי והצטרף.

שביט: "מרכז הסדרה זה כמובן הזוג המעורב, אבל תוך כדי הכתיבה גילינו שנושא הגיל השלישי למשל, לא ממש מטופל בסדרות אחרות ושגם שם יש אפליה. אנחנו מרגישים שאנחנו נותנים מענה גם לזה".

בכלל, צוות הכותבים סבור שלפחות עם חלק מהסיטואציות בין גילי ותמר, גם מי שלא בא מהעדה האתיופית בהחלט יוכל להזדהות. בן־עטר: "אני בא ממשפחה מזרחית, אז הרבה פעמים דיברנו על זה שהדילמות שגילי מתעסק איתן יכולות היו לשבת גם על משפחה מזרחית. כך למשל נושא השוביניזם. אמא של גילי בסדרה מצפה שהאישה תהיה זו שיותר תשרת ותגיש אוכל; זה משהו שאני לגמרי מכיר מהמשפחה המזרחית שלי ואני בטוח שהמון אנשים בקהל חשים כך. כשגילי מדבר בסדרה על החוויה שלו כעני שמנסה להיות כיום עשיר ורוכש מכונית מפוארת, גם כאן הוא מדבר על חוויות שהן כלל־ישראליות ואפילו כלל־עולמיות".
 

יוסי ואסה גדל בכפר קטן ליד גונדר, בצפון אתיופיה. הוא עלה לארץ בגיל עשר במסגרת מבצע משה, הגיע למרכז קליטה בנתניה ולאחר מכן התגוררה המשפחה לאורך השנים בעיר. "באתיופיה הייתי רועה צאן", הוא מספר, "עליתי עם המשפחה שלי מהכפר באתיופיה דרך סודן ברגל. היינו שנה ותשעה חודשים בסודן במחנה פליטים של אוהלים. זה היה מקום נוראי. מתו שם הרבה אנשים, ומי ששרד טס משם לארץ.

"כל העניין הזה של הציונות בא מאיתנו, מהקהילה. לא בא אלינו אף אחד ושכנע אותנו לעלות לארץ ישראל. ככה אני גם מרגיש עד היום: שאנחנו, בני הקהילה האתיופית, רוצים כל כך לחדור, להיכנס לחברה הישראלית. לכן אני חושב שמהמקום הזה באה האופטימיות שלי: מכך שלמרות הקשיים, באנו באמת כדי להיות פה ביחד".

אחד הרגעים המרגשים מבחינתו במהלך צילומי הסדרה, התרחש כאשר שחזרו סצנה מתוך הימים הראשונים שלו במרכז הקליטה בנתניה: הרגע שבו מגיעות למרכז שקיות הבגדים המשומשים, שבהן גם פריטים שמיועדים לבנות כמו גרביונים אך ניתנו לבנים וחולצות של תנועות פוליטיות. ואסה עצמו נהג להתהלך בחולצות של תנועת כ"ך, שקיבל כתרומה.

ואסה: "כשהגענו לארץ הכול היה חדש עבורנו: החשמל, הדירה שנתנו לנו. כמו ציידים, כל אחד מבני המשפחה היה יוצא החוצה וחוזר עם סיפור. כשקצת התחלנו להבין עברית השתנו הדברים: הבנו מילות גנאי שנזרקו לעברנו וגם הבנו שצריך לעבוד וצריך ללמוד. שצריך להתחיל מסע חדש".

חלמת להיות שחקן?

"כילד באתיופיה בכלל לא ידעתי שיש דבר כזה שחקן. עד גיל עשרים לא הכרתי כלום בתחום הזה, התחלתי ללמוד תיאטרון כי הלכתי עם החבר'ה. באוניברסיטה פגשתי חבר ועשינו מערכונים וראינו שזה עובד, אז גיליתי בפעם הראשונה שאני מצחיק על הבמה וזה הפתיע אותי מאוד".

ואסה ובן־עטר הכירו בימי השירות המשותף בתיאטרון צה"ל. הם שירתו יחד למרות הבדל הגילים ביניהם, כי ואסה למד תחילה תיאטרון באוניברסיטת חיפה ורק אחר כך התגייס. מאז השירות הם יחד: חברים קרובים שיוצרים במשותף, תחילה לתיאטרון. לאורך שנות היכרותם יצרו יחד שלוש הצגות שבהן שיחק ואסה והעלה מול קהל את סיפור חייו: "עולה לבמה", "באמהרית זה נשמע יותר טוב" ומחזה הילדים: "יחיד במינו - אנד ארגי". עם חלק מההצגות נדדו בעולם ואף זכו בפרסים.

שביט ובן־עטר גדלו שניהם ברמת החייל, אבל לא הכירו. בן־עטר הוא בוגר תלמה ילין, ושביט למדה לימים תיאטרון באוניברסיטת תל־אביב. בתחילה בכלל עבדה כמעצבת גרפית, ורק בגיל 34 אזרה אומץ להגשים את חלומה: לכתוב כתיבה קומית לטלוויזיה. מי שהכירה לה את בן־עטר היא הקומיקאית ליטל שוורץ, והשלושה כותבים בימים אלה יחד את העונה הרביעית של הסדרה הקומית "חברות".

עם הזמן הפכו בן־עטר ושביט גם לקרובי משפחה, כשבן־עטר נישא לאחותה של שביט. כיום כל אחד מהם נשוי והורה לילדים. את הסדרות הם נוהגים לכתוב בבקרים, בכל פעם בבית אחר. "הכי טוב לכתוב ביחד", אומר בן־עטר, "כי לך תכתוב 13 פרקים לבד ואחר כך תגיד: אותי זה הצחיק אבל אני לא יודע אם את אחרים זה יצחיק. מה גם שבשלישייה שלנו יש ייצוג הולם לשלל אוכלוסיות בחברה: יש פה אישה, גברים, מזרחים, אתיופים. אנחנו כמו סקר קטן".

שנה תמימה עברה עד שהצליחו למכור את הסדרה. השילוב של דיאלוגים באמהרית עם פריים־טיים התברר כקשה לעיכול. ואסה: "בפגישות הראשוניות לא גילינו להם שתהיה אמהרית. במקום זה הבאנו בחור שעבד טוב־טוב על המבטא".

בן־עטר: "באיזשהו שלב גילינו בפגישות שיש כוונה לדיאלוגים באמהרית, ואי אפשר להגיד שנרשמה התלהבות. עברנו דרך כל מיני מפיקים וזכיינים והסתובבנו עם זה קרוב לשנה, עד שהגיעה הפגישה עם 'רשת'. אחרי שתי דקות אבי צבי (מנכ"ל רשת, מ"פ) אמר: אלו בדיוק הערכים של רשת, זה מה שאנחנו מחפשים".
 

ואסה ובן־עטר אף הצליחו להשיג מימון מקרן גשר וקרן אבי חי, המתמקדות בסרטים ובסדרות עם אמירה חברתית. הם גם חשים אסירי תודה לעורך התסריט שלהם, גל זייד. בן־עטר: "גל מיד נדלק על הסדרה והאמין בה. תחשבי שבאים אל מישהו כזה שערך את 'רמזור' ואומרים לו: 'בוא תעשה סדרה לא עם אדיר מילר, לא עם עדי אשכנזי, עם איזה אחד יוסי ואסה שיש לו אמא אתיופית'. זה נשמע מופרך, ולמרות זאת, לא היה היסוס מבחינתו".

שביט חברה לכתיבה רק לאחר שהסדרה נמכרה. "אני מודה שמבחינתי העדה האתיופית הייתה קצת שקופה", היא מתארת, "פתאום העולם קיבל צבע והתחלתי לחייך לכל האתיופים שאני רואה ברחוב. לדעתי זה היה טיפה קריפי מבחינתם. התפקיד שלי בצוות הוא ה'אידיוט ברחוב', כי שי עם יוסי כבר שנים ומכיר את הניואנסים בחברה האתיופית, ואותי שואלים כל פעם מחדש אם המסר יובן גם למי שלא מכיר".

נבסו הפכה את ואסה לכוכב שמזוהה בקלות ברחוב. הפרסום הגיע בתקופה שבה פורצים קדימה שחקנים בני העדה  - הבולטת בהם היא רות אסרסאי שכמו ואסה, אחרי שנים של משחק על במות התיאטרון זכתה בתהילה בעקבות השתתפותה בסדרה "מטומטמת".

"אנשים רוצים להצטלם איתך ואפילו לא מבקשים רשות", מתאר ואסה את חייו החדשים, "אתה פתאום מסובב את הראש, רואה מולך מכשיר סמארטפון ומחייך בלי שאתה יודע מי בכלל היה שם. אנשים ניגשים אליי ברחוב ומדברים איתי כאילו אני הדמות מהסדרה. כולם קוראים לי 'נבסו' וזה נוח לי. ברגעים האלה אני מצטער תמיד שליאת ושי לא איתי לראות את האנשים, את הקהל".

ניכר כי בן־עטר מוקסם במיוחד מהפיכתו של ואסה לידוען. "17 שנה שאנחנו מסתובבים יחד ורק אני ידעתי שהוא שחקן כזה נפלא. אני וכל הקהילה האתיופית. ראיתי את יוסי בסיטואציות מטורפות. הוא רץ באנגלית עם הצגת היחיד שלנו באולמות בכל רחבי העולם ופה בארץ זה היה סוד כי איש לא הכיר אותו. יוסי הוא לא שחקן רגיל שפתאום הפך מפורסם, הוא מישהו ששבר את תקרת הזכוכית ובאמת מגיעים אליו ממקום אמיתי של הערצה".

לא היה קשה לחכות כל כך הרבה שנים לפריצה הגדולה?

ואסה: "אני חושב שזה הגיע בזמן, כי אני בן אדם מאוד איטי. 17 שנה זה מעט עבורי, תכננתי לפרוץ בגיל שישים ושמרתי על עצמי. לא חיפשתי רק להיות שחקן, להגיע לטלוויזיה בכל מחיר. זו יצירה שקשורה אליי, שאני מחובר אליה ומאמין בה. אני אוהב אותה ומרגיש שהיא עושה משהו לאנשים. היה שווה לחכות".

הוא מספר שהציעו לו להשתתף בתוכניות ריאליטי כמו "האח הגדול". "תמיד סירבתי, זה לא בשבילי", אומר ואסה, "טהוניה (רובל, זוכת העונה החמישית, מ"פ) מדהימה ובכלל, אני מקנא באנשים שיש להם את היכולת להיחשף ולהשפיע ככה במקום כזה. על הבמה אני חשוף, אבל בצורה מאוד מסוימת שנוחה לי יותר".

ואסה מרבה להופיע בבתי ספר עם הצגת היחיד שלו ושל בן־עטר "באמהרית זה נשמע יותר טוב". "גם בבתי הספר צועקים לי 'נבסו', כולם מופתעים שקוראים לי יוסי", הוא צוחק, "זה מרתק, אני פוגש את הדור הצעיר וכולם צופים בסדרה וכולם מדברים על השיער שלי עד שאני עושה פינת ליטוף בסוף ההצגה. הדור הצעיר הוא מדהים. בהכללה ניתן לומר שהוא הרבה יותר פתוח לעולם, וכבר מעבר לסטריאוטיפ".
 

ואיך אפשר בלי מבקרים? חלקם כתבו כי חסר בסדרה טיפול רציני בנרטיבים קשים של העדה - בטראומות העלייה, במקרים הרבים של אלימות בתוך המשפחה. ובכלל, על כך שנבסו נשארת בתחום המיינסטרים המחייך והנוח. "נשמח שיעשו גם סדרות דרמה שעוסקים בעדה האתיופית", אומר בן־עטר, "גם כשהוצאנו את ההצגה של יוסי 'באמהרית זה נשמע יותר טוב' לפני 17 שנה, היו כל מיני טענות איך משהו שקשור לסיפור עלייה של אתיופי יכול להיות מצחיק. יש תחושה כאילו מנסים להפוך את הנושא האתיופי רק למשהו שקשור לטרגדיה ולסבל, ואנחנו אומרים שהאתיופים הם בסך הכול בני אדם, ושלא יזיק אם יהיה גם אתיופי אחד שיספר בדיחות".

ואסה: "הכול נהיה יותר עגול. החיים ביומיום הם לא כאלה עצובים, ואתיופים הם אנשים מאוד מצחיקים. אנשים אוהבים לצחוק ומחפשים מסיבות, מחפשים להיות ביחד. גם הפגנה זה קודם כול סיבה בשבילנו להיפגש".

מחאת העדה האתיופית, בעיקר זו שהגיעה בשנת 2015 בעקבות הכאת החייל דמאס פיקאדה על ידי שוטרים, העלתה את מצוקות העדה לסדר היום הציבורי. גם אל המחאה בוחר ואסה להתייחס בסוג של הומור: "בכמה מן ההפגנות, כשהיה לי מה ללבוש - באתי", הוא מחייך, "היה לי חשוב להתלבש יפה. אתה לא יודע את מי אתה יכול לפגוש. פתאום בא מולך חבר מהפנימייה. לא ראית אותו הרבה זמן ואתה מתחבק איתו עד דמעות".
 

ההפגנות חוללו שינוי לדעתך?

ואסה: "היו שלוש הפגנות מאוד משמעותיות בחיים שלי: הפגנה ראשונה בשנות השמונים שבה ההורים שלי השתתפו, הפגנה נוספת בירושלים בעקבות פרשת זריקת תרומות הדם - זו הייתה פרשה מאוד מעליבה, ועשינו בהפגנה דברים שלא עשינו לפני זה. ממש השתוללנו, שברנו חלונות. אבל מאז זה סגר לי את הפינה שאני לא צריך לתרום דם. לכל ההפגנות האלה, כולל זו האחרונה שהייתה בתל־אביב, ודאי שיש משמעות. הן מזיזות משהו מבחינה חברתית, בדיוק כמו הסדרה שלנו".

אולי כסוג של סגירת מעגל עם סיפור העלייה שלו, ואסה הצטלם הקיץ לסרט בינלאומי בשם "The Red Sea Diving Resort" (מועדון הצלילה של הים האדום), בבימויו של גידי רף. הסרט, שצולם בנמיביה, משחזר את מבצע משה, וואסה משחק דמות שמתווכת בין המוסד הישראלי לממשל האפריקני בדרך להבאת העולים ארצה. "יש לי תפקיד מאוד קטן שם", הוא מצטנע, "זה סרט על מבצע של העלאת יוצאי אתיופיה וכל ההתרחשות בסודן מהזווית של אנשי המוסד שהקימו שם אתר צלילה כדי להסוות את הכוונה האמיתית שהייתה לפעילותם. נפגשתי גם עם אחד מהחבר'ה מהמוסד שבאמת היו שם, הוא בא לנמיביה לתת הרצאה ונשארנו בקשר".

בינתיים זוכה גם נבסו לעדנה בינלאומית. הסדרה הייתה מועמדת לפרס הקומדיה הטובה ביותר של המגזין הבריטי C21Media בטקס שנערך בשבוע האחרון בלונדון. בספטמבר האחרון התבשרה השלישייה כי רשת "פוקס" רכשה את הזכויות לסדרה ובקרוב תפיק לה פיילוט אמריקני למהדרין. על הכתיבה אחראים, לא פחות ולא יותר, תסריטאי הסדרה "משפחה מודרנית".

בן־עטר: "התקשר אלינו הכותב של משפחה מודרנית וסיפר לנו שהסדרה התקבלה. הם לקחו את הקלטת של הפרק הראשון שבו גילי נעצר על ידי המשטרה והקרינו אותו בליווי כתוביות באנגלית והאנשים מפוקס נקרעו שם מצחוק. מדהים איך ישבו אנשי פוקס וראו את יוסי, את הבדיחות שלנו ואת הבימוי שלי וזה מה שעשה את העבודה. מאז, הם שולחים לנו מיילים שבהם הם מתארים מה מתוכנן בסדרה, ונכון לכרגע הם נאמנים למקור: מתברר שיש מהגרים אתיופים גם בארצות־הברית והם יתמקדו בהם וימקמו את העלילה במינסוטה".

ואסה: "מבחינתי זה לא ייאמן שסיפור כל כך שולי בארץ הקטנטונת הזו שלנו הולך לאמריקה. אם הפיילוט יתקבל לסדרה, זה יהיה הישג אמיתי".

שביט: "אנחנו מרגישים שהצוות האמריקני מעדכן אותנו לא מעט במה שמתקדם עם הסדרה. זה מאוד משמח אותנו כי אנחנו מרגישים שאימצה את ה'ילד' שלנו משפחה טובה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg