 |
/images/archive/gallery/110/029.jpg משתתפים באודישנים ל''פרויקט Y''
צילומים: רינת ברקוביץ  |
|
|
| קוראים לי צילה ואני רוצה לקבל בווילה |
|
| רינת ברקוביץ` ביקרה באודישנים של ``פרויקט Y`` החדש וראתה שם כל כך הרבה וונאביז משעממים עד שלא נותרה לה ברירה אלא להציע את עצמה לתפקיד |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
רינת ברקוביץ'
16/5/2004 13:21 |
|
|
|
|
|
|
|
בשבוע שעבר החלו האודישנים של כ-10000 המתמודדים החדשים לעונה הבאה של גז המזגנים הטלוויזיוני, הלוא הוא ''פרוייקט Y''. 2500 המתמודדים שהגיעו ליום השני של המבחנים התמקמו על מדרגות הלובי של מלון שרתון בתל אביב ושיוו לו את כל הגלאם של התחנה המרכזית באילת לפני כניסת השבת. את זמן ההמתנה הארוך הם ניצלו כדי למלא את שאלוני ההפקה (נטיות מיניות, סודות שטרם חשפת, עם כמה אנשים עשית את זה, כאלה דברים), להתגבש סביב מכנה משותף של ''כולנו יוצאי צוותי הווי ובידור'', ולעשות הרבה רוח עם הצהרות חסרות אחיזה במציאות בנוסח ''אני מוכן לעשות הכל בשביל להכנס לוילה''.
לצד הבשר הטרי פיזזו כוכבני העונה הקודמת והאצילו את סלביותם החדשה על הוונאביז הצעירים. דקלה ויוגב עברו מהפך, כל אחד בדרכו – היא נראתה מד-אאאים, והוא ירק לבאר הכוכבים שממנה הגיע עם ''אני לא מבין מה יש לכל כך הרבה אנשים לחפש בניסוי הזה''. כרגיל, היה זה צ'ינו
שהאפיל גם על המחשוף הנדיב של קמילה, ודפק נאום ממלכתי משובב נפש: ''אחרי שטיגנתי את המסך, הכי חשוב לי זה לקחת דברים באיזי, ולשמור על קשר עם הקהל. אין מה להתרגש מהפירסום, אפשר להמשיך לנסוע באוטובוסים, פה זה לא אמריקה''.
אוי, כמה שהוא צדק. מכיוון שהיתה זו פסגת הקריירה העיתונאית שלי, הדבר האחרון שאליו קיויתי היה לשמוע מהמתמודדים הצהרות דיפלומטיות מיובשות שכאילו הגיעו מבית מדרשו המתנחמד של פיראס כגון ''הכי חשוב זה להיות אמיתיים'', ''אנחנו בני אדם, לא כמו צ'ינו וקמילה'', ''אין לי נטיות מיניות'', ''יכול להיות שלא אקיים יחסי מין בוילה'', ''מה שמיוחד בי זה שאני לא מוכשר לכלום'', וה''סוכנת שלי לא מרשה לי להתראיין''. היחיד שאיכשהו הצליח להציל את כבודם של המסתלבזים החדשים האלה היה צ'יפנדייל בתספורת קיפוד אופיינית שאמר: ''לכולם יש קווים אדומים, אבל בצ'יפנדיילס לימדו אותנו שאין דבר כזה''.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מתמודד עושה פלאברות
|
|
|
 |
|
 |
|
"חשבתי שזה יהיה משעשע לראות איזה מפגרים באים לכאן''
|
|
|
 |
|
|
|
רובם המכריע של המסתלבזים החדשים הפגינו אדישות חוכמולוגית שנעה בין ''אין אנשים מיוחדים, זה פשוט עניין של מזל'', דרך בחורה שטענה כי ''אין לי מה להתכונן, המשחק אצלי בדם'' (והועפה לאחר השלב הראשון), מתחכמת ש''בכלל לא מעניין אותי להכנס לוילה, רק לראות אם אני יכולה להתקבל'', ואחרת שהגיעה כי ''אני לא עושה כרגע כלום עם החיים שלי, אז חשבתי שזה יהיה משעשע לראות איזה מפגרים באים לכאן''. הדבר גרם לי לתהות האם האודישנים אינם בעצם נדבך נוסף במסלול ההתבגרות הישראלי, שהתמקם לו אי שם בין הצבא לבין הטיול שאחרי.
בקרב הבודדים שדווקא רצו להגיע אל הוילה, שררה תמימות דעים בנוגע לכך שמה שקובע כאן הן תכונות גנטיות ייחודיות. ארגנטינאי פושר ש''חולם לשחק בטלנובלה'' דקלם בלאקונית שמקומו מובטח ''משום שהטלוויזיה הישראלית צריכה אנשים עם דם חם'', וחובש כיפה סרוגה אמר ש''כמו שהיה את סיראק ופיראס, צריכים גם מישהו דתי, אחד שיניח תפילין בבוקר''. בז'אנר הוונאביז הללו, התעלתה על כולם זאת שאמרה ש''זה קצת מגביל להיות שחקן, אז אני מעדיפה להיות מפורסמת''. אין ספק שעתידה הטלוויזיוני מובטח - אם לא בוילה, אז לפחות מאחורי גבו של שדרן אלמוני המדווח על פיגוע.
|
|
|
|
|
|
|  | | מתמודד בראיון | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
