 |
/images/archive/gallery/115/133.jpg אייל פלד.
צילום: יהונתן שאול  |
|
|
|
|
| איל פלד מבקש להפריך כמה מהטענות שהעלתה רינת ברקוביץ` בעניינו, כולל ההאשמה החמורה שהוא "סרסור מניפולטיבי"
|
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
איל פלד
31/5/2004 12:22 |
|
|
|
|
|
|
|
כבר יותר מעשר שנים שאני עורך ומגיש את "מסע עולמי" בערוץ 2. במרוצת השנים נכתבו על ידי מספר מרשים של מבקרים ומבקרות לא מעט ביקורות טלוויזיה על התכנית ועלי. חלקן מחמיאות וחלקן לא, חלקן מנומקות וחלקן לא. לביקורת טלוויזיה יש תפקיד ומקום ב"מגרש המשחקים" העיתונאי של תרבות ומדיה. אני מאמין בזכותה, וגם בחובתה, של הביקורת העיתונאית לבקר בדעתנות, במקצועיות ביושר ובהגינות. אני לא מאמין בזכותו של אף עיתונאי,
אפילו אם הוא מבקר טלוויזיה בעיני עצמו, להציג עובדות שגויות, להמציא ציטוטים, לסלף את המציאות ולהפגין בורות מקצועית בתחום עיסוקו. ואז, על בסיס המציאות המדומה שיצר, לגבש "דעה מנומקת", להשתלח ולהשמיץ. מעולם לא כתבתי תגובה לביקורת שנכתבה עלי אבל נוכח בורותה המקצועית של רינת ברקוביץ' וסילוף המציאות באסופת המילים שכתבה על אודות תכנית מסע עולמי בנושא מסע מלכת המדבר אי אפשר להחריש.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
עובדות יסוד קטנות
|
|
|
 |
|
|
|
1. לתכנית שלי קוראים "מסע עולמי". "רואים עולם", עם כל הכבוד, ויש הרבה כבוד, היא תכנית אחרת, בנושא אחר, בערוץ אחר. מבקר טלוויזיה אמור לדעת זאת.
2. את מכנה את שרון איילון "סלב המחמד של ההפקה". מעבר לדרך הלא ראוייה להתייחס לאדם, אפילו אם הוא סלב, כאל חיית מחמד הרי שזה פשוט לא נכון. ה"הפקה" לא הזמינה את שרון איילון או אף אחד אחר להשתתף במסע. למיטב ידיעתי שרון איילון התמודדה על מקום במסע ככל משתתפת אחרת ובתום תהליך המיון נבחרה.
3. ובאותו הקשר, על מנת לבסס את ה"טיעון המנומק" שלך על "סלב המחמד של ההפקה", את מגלה בקיאות רבה וכותבת ש"בשנה שעברה הייתה זאת צופית גרנט". פשוט לא נכון. צופית גרנט לא הייתה בשנה שעברה בגרוזיה וגם לא לפני שנתיים באתיופיה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על פמיניזם וחיות אחרות
|
|
|
|
|
|
|
את קובלת על "תובנות דור המיידלע שלו בנוגע לנשים" אבל אין לך אפילו דוגמא אחת לבסס את הטיעון המלומד והמנומק שלך. מבחינתך, מרגע שכתבת את זה, זאת המציאות. שוב השתמש ביושר העיתונאי המופלג שלך על מנת לבסס את טיעונך המופרך. לא נעשה בסרט שום קשר בין ארוחת הבוקר לבין "שורשי ההבדלים הפיזיים בין נשים ישראליות לתאילנדיות". לקחת שני חצאי משפטים, משני מקומות שונים וחיברת אותם לכלל תובנה אחת. התובנה החדשה הזאת היא שלך ורק שלך. את כישרונך זה צריך לכלול כקורס חובה בכל בית ספר לעיתונאות בפרק "איך להוציא עניין מהקשרו ולהישאר בחיים". אגב, לגבי ההבדלים הפיזיים בין משקל נשים מתאילנד לנשים מישראל (שהוזכר בסרט בהקשר לסירות הבמבוק) הסבירו לי נשים ממשתתפות המסע והן אף כתבו על כך ביומן המסע שלהן שפורסם ב"טבע הדברים", אחד ממארגני המסע. הכתבה שלך רצופה תובנות פמיניסטיות מבית היוצר שלך כמו "סלב-מחמד", "שפנפנות ג'יפים" ו"שפחות מסכנות".
את, ורק את, קבעת "שנשים יכולות להיות בכל מיני מקומות רק לא ליד ההגה". כמו בעניין תקינות השפה ו"הקריינות העילגת", הפוסל – במומו פוסל. את מכנה אותי "סרסור מניפולטיבי" בגלל שאמרתי כמה פעמים "כשאת מלכה הכול קטן עלייך". המשפט הזה הוא משפט מפרגן. הכי מפרגן שיש. הנשים במסע היו חסרות נסיון בנהיגת שטח והתמודדו עם הקושי של הגה בצד ימין וגם עם דרכים משובשות מאוד. כן, הן התהפכו מספר פעמים ונתקעו מספר פעמים. אז מה? הן חילצו עצמן בכוחות עצמן והמשיכו במסע. לו היית שואלת את אותן הנשים, כל אחת לחוד, לפני המסע הן לא היו מאמינות בכוחן להסתדר לבד עם ג'יפ תקוע או הפוך על צידו. במסע, כשהן ביחד, כשכולן מרגישות מלכות, הן עושות הכול כאילו כלום וגם לא עושות מזה עניין. "ככה זה כשאת מלכה, הכול קטן עלייך". זה פרגון נטו ומכול הלב.
ויש עוד. לסיום, גב' רינת ברקוביץ' הנכבדה, אני מרשה לעצמי לנחש שאי אפשר לבלבל את דעותייך הנחרצות עם כמה עובדות יבשות. ולא, אני לא מצפה לשום התנצלות ממך. למלכות המדבר, אם תשאלי אותי (ואני יודע שלא תשאלי) בהחלט מגיעות כמה וכמה התנצלויות ממך ומתובנותייך הפמיניסטיות.
"רוצה ספורט אתגרי? תורידי את המכנסיים", הביקורת של רינת ברקוביץ' על "מלכת המדבר" | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
