 |
/images/archive/gallery/123/103.jpg קונים ספרים.
צילום אילוסטרציה: רז יובן  |
|
|
|
|
| כמה כסף מרוויחים הכותבים? להלן המדריך המלא לתמלוגים, מקדמות ושאר מצלצלין |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
טלי שמיר
16/6/2004 9:05 |
|
|
|
|
|
|
|
כתיבה ספרותית, אימתה של כל אמא פולניה, איננה משלח היד המשתלם ביותר בעולם, לא צריך לגסוס משחפת בעליית גג טחובה כדי להבין את זה. אבל כמה בכל זאת יכול סופר ישראלי להרוויח מהכישרון שלו (בהנחה שעדיין לא זכה בפרס ספיר) איך בדיוק מגיע אליו הכסף ומה כדאי לו לעשות כדי להרוויח קצת יותר משום דבר?
התשובות לשאלות האלה קצת פחות ידועות, רוב הוצאות הספרים נמנעות מלגלות את הקלפים שלהן והסופרים שתלויים בהן חוששים לחשוף פרטים בגלוי מחשש להרעה בתנאים. רבים מהמו"לים שפניתי אליהם סירבו להגיב, למשל, כתר, מודן ובבל, כל אחת מההוצאות מסיבותיה היא, ובכל זאת, פשפוש מאומץ העלה ממצאים חיוניים.
נפתח עם כמה עובדות יבשות: שני הנתונים המשמעותיים ביותר בחוזה מול הוצאת הספרים הם אחוז התמלוגים וגובה המקדמות. התמלוגים מתחלקים לשני סוגי חישוב: אחוזים מתוך מחיר קטלוגי (נאמר –אם מחיר הספר הוא 70 שקל והסכום שנקבע הוא עשרה אחוז אז הסופר ירוויח שבעה שקלים על כל ספר) או תמלוגים על פי תקבולי המו"ל – זו שיטת החישוב המקובלת יותר, על פיה מקבל הסופר את האחוזים מסכום הנטו שמקבלת ההוצאה וזה יוצא בערך חצי מהמחיר
הקטלוגי. האחוזים נקבעים על פי מדרגים, ואחרי שכוסתה ההוצאה הראשונית (כ-3,000 עותקים) האחוזים גדלים.
סופר מסדר גודל בינוני עשוי לקבל ביום טוב מקדמה של כמה אלפים בודדים וכ-20 אחוז מתקבולי המו"ל. בהנחה שהוא מוכר כ-5,000 עותקים (שזה מיני רב-מכר) הוא יכול להישאר בסוף (אחרי מסים וכולי) עם כ-20 אלף שקל . חמוד. אפשר ללכת עם זה רגע למכולת, אבל זה בהחלט לא משהו שמצדיק שנה ויותר של עבודה קשה.
לסופרים המצליחים והמבוססים ממש יש חוזים מיוחדים ומקדמות גבוהות שיכולות להגיע לגובה של כמה וכמה עשרות אלפי שקלים, אבל את הסופרים האלה אפשר לספור על כף יד וחצי. כדי לספור את הסופרים הישראלים שממש מתפרנסים מכתיבתם תספיק כף יד אחת.
"עד לפני עשור בערך המו"לים היו כמעט מונופול" אומר רם אורן בעל הוצאת הספרים קשת. "התמלוגים והתנאים היו כמעט זהים אצל כולם. לפני שמונה שנים כשהקמתי את קשת שיניתי את כללי המשחק - קבעתי תמלוגים הרבה יותר גבוהים ממה שהיה מקובל - שילמתי 35 אחוז, ביטלתי את סעיף האופציה לגבי ספרים נוספים ובנוסף אני גם משלם ארבע פעמים בשנה ולא פעם בשנה כפי שהיה נהוג".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
רם אורן. צילום: אלי דסה
|
|
|
 |
|
 |
|
"אפילו ביאליק לא התפרנס מכתיבתו"
|
|
|
 |
|
|
|
ברוב הוצאות הספרים מסכימים שהמדיניות של קשת, שהפכה את הסופר לשותף כמעט, אכן גרמה לשיפור תנאים כללי ולעלייה בסכום התמלוגים. סופרים עזבו לטובתה הוצאות גדולות (עירית לינור ,למשל, עזבה את זמורה-ביתן) והתחרות הניבה פירות נאים. הצרה היא שבשנים האחרונות ממילא התקצר זמן המדף של כל סופר, אי לכך פחות עותקים נמכרים. אם פעם רב מכר עמד על יותר מעשרת אלפים עותקים, היום יספיקו כ-6,000 עותקים. הסיבה העיקרית לזה היא מספר הספרים שרואים אור מדי שנה - על פי 'בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי' יצאו בישראל ב-2003 יותר מ-7,000 ספרים - כמות מטורפת ביחס לאוכלוסייה, כנראה הגבוהה ביותר בעולם. מכאן שגבוהים ככל שיהיו התמלוגים, כמות הספרים שנמכרת היא בדרך כלל נמוכה, ולכן גם הסופרים מרוויחים פחות.
כך נראה שלתחרות בין ההוצאות יש גם השלכות שליליות ובתוך כל השפע יש לא מעט סופרים שמנוצלים ומקבלים עוד הרבה פחות מהתנאים הסטנדרטיים: הוצאות מחתימות אותם על סעיפים לא חוקיים שמחייבים אותם לכמה ספרים, לוקחות מהם אחוזים גדולים ממכירות ספרים בחו"ל ומשלמות רק כעבור שנה ויותר.
"אנחנו בהוצאה נותנים תנאים טובים מהמקובל. אבל אני שומע מסופרים שעבדו עם הוצאות אחרות על דברים די מזוויעים" אומר מנחם פרי עורך הספריה החדשה. "יש היום להערכתי המון מקרים של סופרים פראיירים, כולל סופרים מפורסמים. סופרים שלא ממש ממולחים בענייני חוזים, מסדרים אותם, מתחילים לשלם להם רק אחרי כמות די גדולה של ספרים, משעבדים אותם לכל החיים במקדמות".
אחת הדרכים להימנע מתרגילים כאלה היא לעבוד עם סוכן, אבל לשם כך צריך להיות מבוסס במידת מה. סופרים של ספר ראשון שעדיין לא הוכיחו את עצמם מרוויחים, ואולי בצדק, עוד פחות מכולם. הם כל כך להוטים לראות את כתב-היד שלהם כרוך עד שהם שוכחים לבדוק את התנאים. ההוצאות, מצדן, מפחדות לקחת סיכונים. מקורות מוסרים שגם עשרה אחוזי תמלוגים נחשבים לסכום יפה במקרה כזה.
יש הוצאות קטנות כמו גוונים שאפילו דורשות מהסופר כסף עבור הוצאה לאור של ספרו. הן מבטיחות החזר כספי בהתאם למכירה, אבל הסיכוי למכור אצלן היטב הוא אפסי. בכלל, להוצאות קטנות יש הרבה פחות כוח שיווקי, מערך יחסי הציבור שלהן קטן ויש אצלן מקדמות יותר קטנות. אי לכך, השאיפה ( הכלכלית) של סופר היא לרוב ההוצאות הגדולות. הכדאיות ביותר מבין אלה הן ההוצאות הגדולות שעוד זוכרות שמלבד כמות, קיים בעולם גם קריטריון האיכות, והן מוכנות להשקיע בסופר לטווח רחוק מבלי לצפות לרווחים כבר בספרים הראשונים. כי הרי בסופו של דבר, העובדה שלסופרים אין כלל נחת כלכלית כדי לכתוב, חוזרת כמו בומרנג אל הוצאות הספרים ופוגמת באיכות, במקצועיות ובסופו של דבר גם בפופולריות של הספרות.
אבל מנחם פרי, למשל, לא ממש מודאג: "זו תופעה כלל עולמית. בעצם בכל תולדות הספרות העברית אנשים לא התפרנסו מכתיבתם, אלא מדברים שמסביב. זה לא במיוחד הזיק. חוץ מבמקרים נדירים כמו עגנון וגרוסמן, כולם עבדו . אפילו ביאליק לא התפרנס מכתיבתו, אפילו עמוס עוז עובד באוניברסיטה, אפילו בולי. ככה זה".
אז נכון, ככה זה. הוצאות הספרים נאבקות על קיומן והן במידה רבה שבויות של רשתות חנויות הספרים הגדולות. נכון גם שהשוק פה קטן ונכון שבכל ענפי האמנות האמנים הם אלה שמרוויחים פחות מכולם.אבל המגמה שהתחיל פה רם אורן מוכיחה שלא חייבים להסתכל על מצבם הכלכלי של הסופרים בנון שלנטיות- רומנטית- היפוקרטית שמקדשת את הקלישאה של הסופר העני. סופרים עניים יהיו תמיד, אין מה לדאוג, אבל לצד זאת כן ניתן לשנות, כן ניתן להילחם, אם רוצים, על לחמם של הסופרים. ניתן וגם חשוב, מפני שהמלחמה הזו היא בסופו של דבר מלחמה על עתידה של הספרות העברית.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
