 |
/images/archive/gallery/127/647.jpg נתן זך.
צילום: קוקו  |
|
|
| "נתן היקר, איזה בזבוז/ להפריש חרוזים שווים רבע זוז" |
|
| גולשי NRG תרבות ממשיכים במתקפה הלירית על נתן זך. הנה מקבץ אחרון |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
NRG מעריב
23/6/2004 12:50 |
|
|
|
|
|
|
|
אחרי
השיר של נתן זך על מני מזוז ואחרי שירי התגובהשכתבו עליו אתמול גולשי NRG תרבות, הנה נגלה נוספת של יצירות. שימו לב לשלושת החמשירים של המגיב המתקרא "זולו", לשיר אחד שמגן על זך וגם לשיר על מייקל מור שבכלל מגיע מכתבה אחרת, אבל נכתב באותה הרוח.
חמשירי נישא ברוח
היה היה פעם שיר
שנכתב בידי משורר לא כשיר
היו בו גידופים ועלבונות
נגד פקיד ציבור חף מעוונות
וכשפורסם השיר בציבור
מרוב רוגז נעתק הדיבור
דנה
נא קולמוסי
נא קולמוסי העלה את טונך
ובעט ישבני עריצים בעירך
לכיוון הלולים, האורוות והשוקת
שיאכלו, במחילה, מאבוס – לא חרוסת
את זה השמנמן
העלימוהו מכאן
ואת זה הצרוד
תחבוהו בדוד
את העול הזקן
ואת מה-שמו גם כן
נא עשה שמוחם
יעבירם על דעתם
אך למר זך הנכבד
כתוב מכתב המלצה
וציין בו את כל מה
שאי פעם עשה
איך היכה והשפיל
את אשת ביתו
איך הארס משל
עת משך בעטו
איך השחית דורותיו
כן את כל השלושה
איך ביתר מוסכמות
רק לשם תהילה
ואל נא תשכח
קולמוסי היקר
לציין הנמען
(ופה העיקר)
זהו כבוד השטן
שכן שם בג'הנום
במדור מספר שבע
מקום יש שמור
לנחש? לא, לצבע
שם הצבועים ישובים
על ריצפת בית הסוהר
ממש על האש
ללא אור, כסות או צוהר
ולשם, אינשאללה
ילך ז"ק זך-ינו
הלוואי ירקב
בתהומות שטנינו.
עודד, אוז
איך הוא מעז, למען השם
איך זה שהדיוט קטן מעז
איך הוא מעז
למען השם
הרי האשים כבר והעליל
בפרשה אחרת
של אותה בת משורר
נדמה, גברת מפוקפקת
אז איך הוא מעז
למען השם
שרון, מרכז
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"כבר נמלץ הפוחלץ לתוך מלל נפלץ"
|
|
|
 |
|
|
|
שיר נוסף, נראה אתכם עכשיו
אתם בעצמכם
ראו את פרצופכם
חרוז לזוז מזוז תפוז ולוז
והאמת אומר
דבר אולי אכזר
רצוי לתת ולא לקחת
מלשון הלב ולא משפת התחת
בכל מקרה מוטב
אתמול מחר
ואף עכשיו
שלא להיות שוטה
כמותכם, בטית
אלא בתף
לוני אין כמוני
אהבתיך נתן
אהבתיך נתן, זך ואיתן,
אך כשהדברים לא זרמו כדעתך,
נשתבשה היא עד לבדל הראייה
האם התיעוב והסלידה משרון,
הולידו זעם קדוש לעפרון,
עד שכל מה שזכו מזך
כמרצע היוצא משק שמנמן ומלוכלך
לא קל לשנוא כמוטיב
ולאהוב בני פלשת כתחביב,
ולכן כשראש היהודים
לא מושלך לבית האסורים,
טעם הציבור מרורייך
עכשיו ובעצם... בכל עיתותיך
דביבון
שיר כן לשיכור זקן
חרזן נותן בכוס עינו/
שכבר בזבז את כל הונו/
אין לו הון ואין לו און/
לכן נתקף הוא שיגעון/
להרוות הצימאון/
על כן חייב הוא כבר לזוז/
להרוויח איזה זוז/
וויסקי לא מוכרים חינם/
גם לא לחלאת אדם /
לכן ישב הוא ,שיר חיבר /
מהתחת לא יותר/
adinaf1
כבר נמלץ הפוחלץ
כבר נמלץ הפוחלץ לתוך מלל נפלץ
עוד מעט יהיה כספחת
כי בשולי השירה לא נותרה עוד ברירה
יש לטמון את הסחי בקלחת
ג. חרוזי
נתן המטומטם
קרא את שירי המגיבים
וראה כי ממך הם לא נופלים
אין להם מדליות ותארים
הם סתם סתם אזרחים טובים
למרות היותך פעם לקטור
בשבילי אתה כמו חמור
כל שירך בטלים בשישים
ואינם שווים שני גרושים
עדנה, ירושלים
מעשה בלעם
ערוותה של ארבל נחשפה ,
ונתן לא ידע מנוחה.
בשנאה ובבוז,
הוא כרה למזוז ,
בור יקוש - אך נפל לשוחה
זולו
השתיין ושכרו
לאחר לגימה (או תריסר),
זך כתב שיר קצר ומוזר,
הוא ציפה לתשואות ,
אך , חלום בלהות !
כל קוראיו לעגו , למצער
זולו
חמש שורות על טיפש אחד
שמאלני מתוסכל ושמו זך ,
כשנכשל מחנהו , לא נח ,
הוא נטל את העט
התאמץ ושרבט
שיר קצר , אך אבוי- מגוחך
זולו
אוי נתן זך
נתן היקר, איזה בזבוז
להפריש חרוזים שווים רבע זוז
כי הייתה השירה שלך - מלכה, בלרינה
ועכשיו קיש קיש קריא: ואיסטרא בלגינא!
הנה, הבנתי לאיפה נשפך
כמעט , כמעט "כל החלב והדבש"
ספרך, בו היו קצת צופים וקצת נופת
ועכשיו כה חבל על שרבוב וטינופת
כי השירה תמיד - "יופיה אינו ידוע"
אז למה תתנחבל באופן קבוע?!
איך , "איך זה שכוכב אחד " כבר לא מעז
ועכשיו אתה לא מעז , לא כבשה אלא תיש
בשעה שרק אתמול חשבנוך לאריה או ליש
חזור נא, חזור נא אל השירה
כי הירח עדיין על כידון הברוש
וצילו של אלתרמן המשקה אותך לענה ורוש
יוסף עוזר, ירושלים
זה שיר
אשרי העם שיש לו כאן
משורר כמו נתן
נקי וזך נשוא פנים
שופט ישר בישרים
אשר גורס כמשנתו
שכל אחד יחשוב כמותו
ואם לך זה לא ברור
אתה הנך הדיוט ובור
שופטים עורכים משפטנים
לנתננו לא מזיזים
אף אם טעות היא בידיו
אבוי למהרהר אחריו
כי לו ורק לו החוכמה
רק לו ניתנה הנבואה
ואם חלילה ויטעה
ודאי שאין זה משנה
מיכאל
מייקל מור - מחדל חמור
מייקל מור /
אדיוט גמור/
וזה חמור/
כאשר אפילו בלוב/
רואים בעלוב/
חבר ואהוב/
משום כך אני/
מאמין בכל לבי/
שלא ניתן היה לרכוש זול הימנו/
והוא נקנה/ ממש במחיר מציאה/
כמו הספר של ביל/
החרמן שהוביל/
את הסכם השלום/
שהיה כמו חלום/
אם כי/
הצד החשדני שבי/
זוכר להוותי/
את הפסוק/
אפשר למכור לאיש טיפש/
אפילו רעיון עבש/
בצלופן מרשרש/
סיימור הרשל-זך
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
