 |
/images/archive/gallery/111/395.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
| יערה שחורי מספידה את המשוררת הלאומית ששירתה העניקה תחושה של נוחם נקי ופשוט ואופטימיות של שמחות יום-יום |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"מישהו - כבר אינני זוכרת מי - אמר, שמזל גדול היה לדור התקומה, שזמיר כזה היה לו לפה".
כך כתבה לאחרונה נעמי שמר על נתן אלתרמן, וכאילו כתבה על עצמה. נעמי שמר השתייכה לדור שביקש לו קול, אחדותי, הרמוני, קול פעמונים. וגם אם לפעמים הקול הזה התפצל לשניים, קרוב לוודאי שמדובר היה בקנון. ונעמי שמר היתה הקול הזה.
כשהיתה בת שש קיבלה אמה פסנתר. הפסנתר הועמד לרשות הקיבוץ כולו, אבל דווקא הילדה נעמי בלטה בנגינה. שם אולי נוצר הקשר הראשון בין ופסנתר, קשר ששנים אחר כך יחקוק בזיכרון דמות של אישה גדולה מאחורי פסנתר גדול לא פחות.
הכישרון של נעמי שמר לחבר
בין לחן ומילים, לייצר משפטים מוזיקליים פשוטים שמסתירים תחכום וידע, הוא חלק מגדולתה. כמעט כל שיר של נעמי שמר נשמע מוכר כל כך, אפילו אם לא שמענו אותו בערבי חג או בימי שישי אחר הצהריים. המוכרות הזו אינה תוצר של חשיפת יתר, אלא חלק מהקסם שכתיבתה של שמר מהלכת. תחושה של נוחם נקי ופשוט נובעת משיריה, אופטימיות של שמחות יום-יום. שיריה יוצרים אצל רבים געגוע אל זיכרון משותף, זיכרון שיש לו חסד, גם אם מה שזוכרים ומזכירים הוא לפעמים מדומיין. אחרי הכל, איננו זוכרים את הכנרת כמקווה מים עם מפלס עולה ויורד וקו אדום, אלא את "כנרת" של רחל ואת הכנרת של נעמי שמר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
נעמי שמר. צילום: פלאש 90
|
|
|
 |
|
 |
|
משוררת לאומית ביותר מאופן אחד
|
|
|
 |
|
|
|
נעמי שמר שנולדה בקבוץ כנרת היא גם זו שבעייני רבים "חצתה את הקווים" מבחינה פוליטית, כשהזדהתה עם גוש אמונים. יש הטוענים שגם את שירה היפה "הקיץ הזה תלבשי לבן", הקדישה לקבוצה פוליטית זו. הרי בשיר לא מדובר רק בחיזור או חתונה אלא גם בבחירות: "אני אבחר בך, ואת בי תבחרי, וביחד נהיה לרוב". ואנו, אין לנו הכרח לאהוב או אפילו לקבל את הבחירות הפוליטיות שלה. מותר לאהוב אותה בלעדיהן. הרי "הקיץ הזה תלבשי לבן" הוא גם שיר כלולות יפה ושיוויוני.
אפילו ל"ירושלים של זהב", השיר הלאומי כל כך שמזוהה עם מלחמת 1967, יש מקור אחר. הרי ירושלים של זהב אינו רק חזון ירושלים השלמה, אלא גם התכשיט שנתן רבי עקיבא לאשתו. זה הוא רגע אינטימי ששמר הגבירה דרך מגאפון, אם משקיטים לרגע את התרועות נזכרים גם ברגע ההוא.
שמר היא משוררת לאומית, ביותר מאופן אחד. היום אולי היו אומרים, "משוררת של המדינה", אבל וולגריזציה מילולית כזאת לא מתאימה. זו היא נעמי שמר של "ירושלים של זהב" ושל "לו יהי", שהיו חלק מבניית האתוס הציוני המתחדש, אבל היא גם המחברת של שירים כמו "ליל אמש" ("כל הכוכבים דולקים הלילה"), "איילת אהבים", "לילה בחוף אכזיב" ו"בשדות בית לחם". יותר מכל נעמי שמר היא משוררת לאומית (כן, משוררת, לא רק פזמונאית) בגלל הנתיבות שמצאה לה אל קהל שאוהב אותה. קהל ששר איתה והיום גם נפרד ממנה בצער. ואולי ראוי להיפרד ממנה במילים מתוך אחד השירים היפים שכתבה, "שיר סיום": "לי לא אכפת, לי דווקא די נעים\ לשיר באזניכם\ את השירים הכי פרועים\ ולהתייצב בפני האלוהים\ עם שתי גומות של חן\ ועם שישה מיתרים קרועים".
עצובים? דברו על זה בפורום מוזיקה ישראלית
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | מאסטרנטית בחוג לתורת הספרות באוניברסיטת תל אביב. מבקרת ספרות ותרבות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
