 |
/images/archive/gallery/111/395.jpg יערה שחורי.
צילום: נעם וינד  |
|
|
| סיגריה, כוס משקה אלכוהולי ואפשר כבר למות |
|
|
|
| יערה שחורי מזמינה אתכם להיכנס אל העולם האינטנסיבי שדילן תומס שרטט ב"דיוקן האמן ככלב צעיר" |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"חיכיתי תמיד להזדמנות להביא מישהו אל חדר השינה שלי – 'היכנס לחדר העבודה שלי; סלח לי על אי הסדר; קח כיסא. לא! לא את זה, הוא שבור!' – ולאלצו לראות במקרה את השיר שלי. "הדבקתי אותו שם כדי לגרום לי להסמיק." אך איש לא נכנס לשם אף פעם חוץ מאמי", ("הקרב", "דיוקן האמן ככלב צעיר", דילן תומס).
את "דיוקן האמן ככלב צעיר" (רסלינג, ושתי מחלקה ספרותית) אפשר לקרוא כאותה הזמנה להוטה מצד האמן להיכנס אל חדרו. החדר שמשמש כחדר שינה וכחדר עבודה מגלם את רצונו של המשורר הצעיר בהכרה כמו גם את מודעותו לאבסורדיות שברצון זה, או כלשונו, ל"חרפה" שבכך.
האפיזודות המרכיבות את הספר נעות מילדות לנעורים, כשתומס הצעיר מתחיל להיבחן מן העולם כמשורר. תחילת ההיבחנות היא בהתבוננות, אך כזו שאינה מנותקת מן העולם. הילד מתבונן אך גם משתוקק להיות חלק חי ופועל בעולם שסביבו. הוא מבקש ללכת
בתוכו, אך בה בעת לדקלם שיר. לפעמים קולות מדומיינים נשמעים באוזניו, זוהי התפעלות הכרחית כמו אנשים המרימים ראש ורואים סופר-מן: "תראו! יש שם נער מוזר, פוסע לבדו כמו נסיך", "לא, לא, כמו זאב! תראו את צעדיו הגדולים".
"האפרסקים" הסיפור הראשון בקובץ, נמסר במובהק מבעד לעיני ילד מבוהל שנותר לבדו. כבר בנקודה המוקדמת הזו מראות הכפר הוולשי נוצרים בעיניו כמיתולוגיה פרטית, כמעט כגלעין מוקדם של עולמו הפואטי העתידי והמשוכלל. בעודו מחכה לדוד ג'ים שנכנס בלעדיו לפאב, סיפור שדים פרטי שרקם לעצמו במיטתו מקבל עוצמות של רעם מתגלגל.
הדמיון שלו מתנגש בעולם ומציף את מבטו. הדמיון עוטף את העצמים והופך באופן כמעט מוחשי למה שהוא רואה, לתבנית העולם, וזה לא בהכרח מראה נעים. אבל הילד לא נסוג מעצמו ומעולם הדמיונות שיצר, הוא מחכה לדודו שיחזור, בלי קול, בלי תנועה, בחושך.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
דילן תומס, "דיוקן האמן ככלב צעיר". צילום: עטיפת הספר
|
|
|
 |
|
 |
|
זכרונות של משורר
|
|
|
 |
|
|
|
רלף מוד, שערך את מחברותיו של תומס, כתב שכבר מהיותו בן שש או שבע לא היה דילן תומס אלא משורר. כך הוא גם מסביר את העובדה שאירועים קונקרטיים ודרמטיים מחייו של תומס לא צוינו על ידו במחברותיו, על אף שאלה נשאו אופי יומני.
דילן תומס כתב מחברות צפופות ומרתקות, החל מגיל חמש עשרה. המחברות נשאו אופי של טיוטה ושל יצירה ולא של יומן במובן המקובל של המילה. אם הן ביטאו את ההיסטוריה שלו, הרי שההיסטוריה הזו הייתה שיריו ולא אירועים חיצוניים ושיאים שמסמנים על סרגל הישגים. אולי זוהי הסיבה שהסיפורים הקצרים שלו אינם מכילים מאורעות הרי גורל. לא פעם מתרחש בהם מעט מאוד. נדמה לנו שאנו קוראים תיאור יום פסטורלי, שיטוט אחד בין שיטוטים רבים.
מבנה העומק של היומיומיות מכריח אותנו לשים לב אל מה שבמקום אחר היינו פוטרים כתיאורי נוף או אפילו רק כמילים. העוצמה, בדומה לשיריו, מצויה דווקא בשכבה המילולית. שם נבנית ההתרחשות הגדולה. השפה בהירה, אך היא נושאת בתוכה רובד צורני של דימויים ומבנים.
אולי רק אם נסיט את המבט מהרגע הספציפי, בניית האני תתגלה לא כבנייה פסיכולוגית (ילדות, נעורים, מאבק בין בנים, כניסה אל עולם המבוגרים, התאהבות) אלא כמפה של מילים. דווקא שם ולא באפיזודות הגלויות שוכנים היסודות. אם נתעקש לראות בסיפורים זיכרונות, הרי שהם בראש ובראשונה זיכרונות של משורר.
ואכן, את "דיוקן האמן ככלב צעיר" לא משתלם לקרוא כיומן וגם לא בהכרח כביוגרפיה. חדרו של הגיבור אינו אחד עם חדרו הטעון של דילן תומס בו עומדת כביסה לא נקייה, פרשת חיים טרגית, אלכוהוליזם ומוות משתיית יתר בגיל 39.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"תהליך במזג הלב". צילום: עטיפת הספר
|
|
|
|
|
|
|
השנה של דילן תומס
|
|
|
|
|
|
|
הגיבור הוא אמנם ילד, נער ובחור צעיר העונה לשם דילן תומס אבל הוא בעיקר יציר אמנותי של המשורר ולא ייצוגו הביוגרפי, "האותנטי". כמו סטפאן דדאלוס גיבור "דיוקן האמן כאיש צעיר" של ג'יימס ג'ויס, העולם שנבנה סביבו הוא עולם אישי ופואטי. אמנם נופיה הירוקים של ווילס נוכחים בו אבל הם אינם העולם.
אם מתעקשים, אפשר לדלות פרטים חברתיים, גילויים סוציו-אקונומיים ומבט על חברה מתוך הספר. לשם כך מוטב לקרוא את "מילק ווד". ב"דיוקן האמן ככלב צעיר" החברה - בין אם היא חברת ילדים ובין אם חברת שתיינים בבר - קיימת בעיקר באופן בו היא משוקעת בעיני המתבונן הכותב בתוכה.
אבל דילן תומס כתב עם חוץ. "דיוקן האמן ככלב צעיר", ותעיד על כך כבר הכותרת, מספק לא פעם מבט משועשע מאוד. זוהי לא רק מסכת של בדידות מזהרת והשתקעות פנימית, אלא גם בניית חברות ואחוות בנים. ילדים שניצבים בתוך הטבע ומבקשים למצוא את מקומם כיצורים חיים וכעושי מילים. בין אם הם מנסים לחבר רומן או עיתון או אפוס, ובין אם הם יושבים על סלע ומתארים את השמש "כמו תפוז", "כמו עגבניה", "כמו קערת דגי זהב".
תרגום דילן תומס לעברית הוא מלאכה לא פשוטה אך השנה החולפת היתה מבחינה זו שנה טובה לקוראי העברית. בתחילת השנה ראתה אור אסופה משיריו בהוצאת קשב לשירה ("תהליך במזג הלב" תרגום אליעזרה איג-זקוב) ואת סופה חתם תרגומו של עודד פלד ברסלינג."דיוקן האמן ככלב צעיר" מתגלה גם בעברית כעשייה במילים, עשייה שיוצרת עולם אינטנסיבי ומפתה. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | מאסטרנטית בחוג לתורת הספרות באוניברסיטת תל אביב. מבקרת ספרות ותרבות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
