 |
/images/archive/gallery/110/357.jpg קורנית סטולר
צילום: רענן כהן  |
|
|
|
|
|
|
| קורנית סטולר התענגה על "ילדות רעות": אחת מקומדיות התיכון המשובחות של השנים האחרונות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איזה כיף. קומדיות תיכון. אמנם מדובר בז'אנר עם אחוז נפילות גבוה במיוחד, אבל הוא גם אחראי לכמה מהסרטים הכי מהנים, בעלי נאמנות לשיקוף זמנם ומחויבות לחתרנות דרך המיינסטרים שיש. למרבה השמחה "ילדות רעות" שייך לקבוצה הזו. הוא מצחיק, כיפי ומפתיע בנוקבותו ואף מתקרב לפרקים לליגת העל של הז'אנר. לינדסי לוהן חמודה כאן ממש כקיידי, שנזרקה לכיתה י"א בתיכון אמריקאי אחרי חיים שלמים של לימודי בית באפריקה עם הוריה האנתרופולוגים, ועוברת שינוי מקצה לקצה מההתחברות המתבקשת לשולי החברה, בדמותם של המורדת האמנותית והפאג השמן ועד למגדל השן – הצטרפות לחבורת ה"פלסטיות", שלוש הכוסיות הבלונדיניות (חוץ מאחת) של התיכון.
את התסריט, לפי ספר ההדרכה בעל השם המבטיח "קווין ביז ווונאביז: לעזור לבתך לשרוד את הקליקות, הרכילות, הבנים ושאר האמיתות של גיל ההתבגרות" של רוזלינד ווייסמן (שחיברה גם את
הספר הככל הנראה רציני לא פחות "להגן על עצמנו: מדריך למניעה, הגנה עצמית והתאוששות מאונס"), כתבה טינה פיי, התסריטאית הראשית של "סאטרדיי נייט לייב". הסרט עמוס גאגים ושליפות מעולות וגם נהנה מהשתתפותה של פיי עצמה כמורה הקולית למתמטיקה (שחושפת את החזה כבר בסצינה הראשונה שלה) ועוד לפחות שלושה שחקנים מהתוכנית, ביניהם טים מידואס כמנהל החביב בעל דלקת הפרקים המסתורית ביד ימין.
כשהפלסטיות מחליטות שקיידי ראויה לתקופת ניסיון נחשקת של ישיבה לצידן בקפיטריה, היא נענית בנימוס ולמעשה מתחילה את מלאכת הסוכנות הכפולה שלה, כמרגלת מטעם הבלתי מקובלים. שלא במפתיע (אם כי כן במפתיע יחסית לכמה סרטי נעורים צדקניים שנפלו עלינו לאחרונה) נשבית קיידי בקסמה השובה של הפופולריות וזונחת את משימתה לחסל את מעמד הפלסטיות לטובת קידום עצמי בתוך החבורה ומאבק בקווין-בי, רג'ינה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"ילדות רעות"
|
|
|
 |
|
 |
|
שחק אותה ז'ונגלר
|
|
|
 |
|
|
|
הנוקבות יוצאת הדופן של הסרט גם עומדת בעוכריו, שכן היא מקפיצה אותו כמה ליגות מעל הסרט הטינאייג'רי המצוי ומציבה ציפייה לעומק סוציולוגי של ממש. כאן "ילדות רעות" מאכזב שכן למרות מיפוי מעניין יחסית של התיכון האמריקאי העכשווי (אינדי רוק ככל הנראה מאבד מעוצמתו, שכן לא נתקלנו ולו בלהקת גראז' אחת, כדורגל אירופאי בעליה מטורפת) הסרט סובל מהססנות באמירותיו. שלא כמו "מלכות הכיתה" ("Heathers") למשל, שלא התבייש לחסל דמויות מפתח ואף לשאוף למחיקת התיכון על כל תלמידיו, "ילדות רעות" הורג דמויות ואז חוזר בו ומחליט שהן רק נפצעו, הורג אחרות ואז מסביר שזה רק חלום.
ניכר שהבמאי מארק ס. ווטרס (שעשה גם את "שישי הפוך" המשובח בשנה שעברה והוא, אגב, אחיו של דניאל ווטרס שתיסרט את "מלכות הכיתה") מתחבא מאחורי הויצים החדים אך נקודתיים של פיי ונסוג ברגע האחרון בכל פעם שהוא מתקרב לאמירה של ממש. העלילה עצמה די מבולבלת וסובלת פה ושם מנרטיבים שנעלמים כלא היו, חלקם מוצלחים בהרבה מקו העלילה המרכזי (היה יכול להיות מעניין מאוד לרדת לשורש האובססיה של קיידי לדיבורים על רג'ינה, התנהגות שמשמעותה ושורשיה הפחידו ככל הנראה את ווטרס יותר מאשר את קיידי עצמה). אפילו רצף הבדיחות נדמה לעיתים חסר כיוון וניכר שהיו עוד מלאן הלצות מרושעות בהרבה שנשארו מחוץ לגירסה הסופית בדרך לדירוג PG13 החביב כל כך על המפיצים.
אלמנט מרכזי שיחמיצו צופי הקאזה הוא התרגום העברי השמח עד ביזאר שהוצמד לסרט. החל ב"מגניביישן" וכלה בכינוי בחור חתיך בתואר "פרלין" ואף "ז'ונגלר", התרגום העברי המשונה מוסיף עד אין קץ לכאוס השורר בסרט.
בסופו של עניין, למרות ש"ילדות רעות" לא מספק טיפים חדשים ואפקטיביים שיעזרו לצופות להפוך את הגימנסיה הרצליה על פניה, יצאתי מאוד שמחה וטובת לב מהסרט.
|
|
|
|
|
|
| | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | כותבת על קולנוע והמפיקה הראשית של nrg מעריב | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
