 |
/images/archive/gallery/125/922.jpg אבי נשר.
צילום: ארכיון  |
|
|
| חמש תחנות התרבות של אבי נשר |
|
| הבמאי של "הלהקה", "דיזינגוף 99" ו"סוף העולם שמאלה", מספר מה הכי השפיע על חייו ויצירתו. מרוג'ר קורמן ובית ליסין עד אוניברסיטת קולומביה וטריפו |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
רינת ברקוביץ'
15/7/2004 16:03 |
|
|
|
|
|
|
|
אבי נשר, הוא הבמאי שעומד מאחורי כמה מהסרטים המכוננים של התרבות הישראלית, ביניהם "הלהקה" (77') המיתולוגית, "זעם ותהילה" (84'), ו"דיזינגוף 99" (79') – שייזכר לעד בסצנת השלישיה הנועזת שבו. בשנים האחרונות הוא מתגורר לחילופין בישראל ובארה"ב, שבה הספיק לביים כ- 14 סרטים, רובם שייכים לז'אנר הטראשי שמכונה "B Movies", אבל גם את "חוקר
מס" (99') המוערך. סרטו האחרון "סוף העולם שמאלה", שיצא לאחרונה אל האקרנים, הוגדר על ידי מפיציו כהצלחה הקולנועית הישראלית הגדולה ביותר בעשרים השנה האחרונות. בסוף השבוע הקרוב יוקרן במסגרת פסטיבל ירושלים סרטו התיעודי הראשון, "אוריינטל", שעוקב אחר רקדנית בטן יהודייה שעומדת להעלות מופע משותף עם ארבעה מוזיקאים ערביים מהגליל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
קולנוע אורלי ברמת גן
|
|
|
 |
|
|
|
"זה היה הקולנוע שבו, בגיל שמונה, התוודעתי לבמאי רוג'ר קורמן ("חנות קטנה ומטריפה"). עוד לא ידעתי מה זה במאי, אבל שמתי לב שהוא מעורב בסרטים מחופפים ורבי דמיון. גם לא ידעתי שיש כזה דבר שנקרא סרטים דלי תקציב, רק שמתי לב שהמפלצות זזות באופן פלסטי למדי אבל מאוד חינני. התחלתי לעקוב אחרי הסרטים שלו, למרות שבישראל של אז, לא פירסמו את שם הבמאי, אלא אם זה היה אנטוניוני או רוסוליני. בדרך לקולנוע היתה חנות דגים, שבה המוכר היה תולה תמונות מהסרטים. הדרך היחידה לברר אם קורמן מופיע, היתה ללמוד את השפה הזרה הזאת שקוראים משמאל לימין. כמו ב"לילה אמריקאי" של טריפו, גם אני ניסיתי לגנוב את התמונות האלו, אבל מוכר הדגים היה כנראה קפדן יותר, או שכישורי הפריצה של טריפו היו גדולים יותר משלי. אני, בכל אופן כשלתי במשימה. מאוחר יותר התברר לי שמי שמשחק בנבחרת הילדים של הפועל רמת גן מקבל כניסה חינם לקולנוע אורלי. למרות שלא היה לי עניין בכדורגל, זה נראה לי טכניקה מצוינת להיכנס לקולנוע. כל הבעיטות שחטפתי ברגל היו שוות את האורגזמות הקולנועיות של הסרטים. ככה גם למדתי שעשיייה הקולנועית כרוכה בזיעה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"חנות קטנה ומטריפה", של רוג'ר קורמן
|
|
|
|
|
|
|
"לילה אמריקאי", פרנסואה טריפו
|
|
|
|
|
|
|
"הסרט הוצג בקולנוע דן, שהיה הגרסה התל אביבית לקולנוע ברמת אביב, שלימים הפך למועדון שהתחרה בפינגווין. הציגו שם את מה שנקרא 'סרטי איכות', למרות שטריפו, שכתב את הספר על היצ'קוק, בטח היה מזדעזע מההגדרה הזאת. מבחינתו - יש רק סרט טוב וסרט רע, לא איכותי ולא לא איכותי. עוד לפני שהפכתי לבמאי, הייתי צופה בסרט הזה כל יום.
זה סרט שעוסק באיך לעשות סרט, אבל לא מתוך גישה של שינוי העולם, אלא מתוך תהליך העשייה, החבורה, השחקנים, אנשי הצוות. זה סרט שלא מתייחס ליוצר כאלוהים, אלא כאחד מהחבורה. רואים שם במאי חירש, ששם מכשיר שמיעה רק לצורך הצילומים.
לפני שבוע הייתי בפסטיבל 'קרלובי-וארי' הצ'כי, שעומד בשורה אחת עם פסטיבלי הקולנוע החשובים בעולם כמו 'קאן', 'ברלין' ו'וונציה', לצורך הקרנת 'סוף העולם שמאלה'. היתה שם הקרנה מדהימה. זה היה קהל של 1000 צ'כים מתוחכמים וציניים, שאהבו את הסרט והגיבו כמו קהל ישראלי. זה היה נורא מרגש. שם הבנתי שזה מה שנהיה ממני, במאי קולנוע. ביום שלמחרת הקרינו את 'לילה אמריקאי', וזה היה כמעט סימבולי. זה ריגש אותי בצורה מטורפת".
|
|
|
|
|
|
|  | | פרנסואה טריפו | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
