 |
/images/archive/gallery/145/029.jpg ג'תרו טול.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| ראיון עם אגדת הרוק המתקדם, איאן אנדרסון, לכבוד ההופעה המתקרבת של ג'תרו טול |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
בועז כהן
18/8/2004 11:30 |
|
|
|
|
|
|
|
שתי הבהרות לדור שלא ידע את ג'תרו טול: מדובר בשם הלהקה ולא בשם הסולן. איאן אנדרסון, הסולן, אומר "ג'תרו טול" ולא "טאל". ועוד אחת קטנה, לפני הראיון עצמו: ג'תרו טול היה חקלאי מהמאה ה-17 שהמציא מחרשה משוכללת. את ההרכב מוביל, כבר משנת 1967, החלילן-מלחין תמלילן-זמר-גיטריסט גאון אנדרסון, שנולד בסקוטלנד והספיק להחליף כבר 30 נגנים בלהקה שלו, אבל לשמור בו-זמנית על רמת נגינה גבוהה ואף מעוררת תדהמה ולהמשיך להוציא אלבומים ולהופיע ברציפות. ג'תרו טול החלה כלהקת ריתם-אנד-בלוז, והתפתחה בהמשך ללהקת רוק מתקדם מובהקת עם נגיעות פולק-רוק. למען האמת, רוב יצירות המופת של הלהקה הוקלטו בין 1968 ל-1976, אבל מכיוון שהלהקה ממשיכה לנגן גם ב-2004 חומרים ישנים, בכל הופעה
יש פוטנציאל ריגוש עצום.
האלבומים הגדולים שלהם, מכל מקום, יצאו לאחרונה על גבי דיסקים, ערוכים מחדש, משופרי סאונד ועם בונוסים, ומומלץ מאוד לטעום את יצירת המופת הקונספטואלית "עבה כמו לבנה" (1973), " אקוולאנג" מ-1971 או שני האלבומים הראשונים, הבלוזיים יותר, "THIS WAS" הראשון ו"STAND UP" שבא בעקבותיו. ג'תרו טול מגיעה לישראל בפעם הרביעית. הפעם היא תופיע באמפי קיסריה ב-30 באוגוסט (יום שני, 20:30), וזאת יומיים אחרי הופעה בטורקיה. ההרכב הנוכחי של הלהקה כולל את איאן אנדרסון (חליל, גיטרה אקוסטית ושירה), מרטין בר (גיטרות), אנדרו גידינגס (קלידים), ג' ונתן נוויס (באס) ודואן פרי (תופים). מחירי הכרטיסים: בין 160 ל-240 שקל , תלוי במיקום.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ג'תרו טול
|
|
|
 |
|
 |
|
"הרוקרים הגדולים זקנים"
|
|
|
 |
|
|
|
בביקור הראשון (והלא מוצלח) ב-1986 הם הופיעו בפארק הירקון. ב-1992 הם הגיעו לסיבוב הופעות ובין היתר הופיעו גם בבריכת הסולטן בירושלים. "מקום יפהפה", נזכר אנדרסון, "אבל אני מעדיף להופיע באולם סגור". בפעם השלישית הוא אכן עשה זאת - באולם הסינרמה בתל-אביב בנובמבר 2000 נתן ההרכב מופע מושלם, לכל הדעות, שסחט תשואות ומחמאות מהקהל ומהמבקרים כאחד. והנה הם חוזרים, ואיאן אנדרסון מלא מרץ מתמיד, מרואיין נלהב, אינטלקטואלי ומלא חן. "אני אוהב להופיע", הוא אומר בשיחת טלפון מדרום אנגליה, שם הוא מתגורר כעת. "לכן אני גם לא מתעייף".
- יש חומרים שאתה מבצע כבר 30 שנה. לא נמאס לך?
"זה נשמע אולי מוזר, אבל לא. יש לנו בנק עצום של שירים, ובכל הופעה אנחנו יכולים לבחור מה אחרי אנחנו מנגנים הערב. יש הרבה חסרונות בלהיות אמן זקן (צוחק), אבל כמות השירים שעומדים לרשותך היא דווקא יתרון של הוותיקים".
- ג'תרו טול הצליחה לגבש המון סמליות במופעים שלה בזכות הופעתך יוצאת הדופן. הזקן הגדול, הנגינה על רגל אחת. כל הופעה היתה גם חצי מיצג אמנותי.
"עד שנות השמונים זה היה נכון. עשינו חגיגה וקרנבל מכל הופעה. הקהל אהב את זה, ואני הייתי מאוד בתוך העניין. בשנים האחרונות אני משקיע את רוב האנרגיה דווקא במוזיקה עצמה".
- איך אתה שומר על כושר?
"אני בן 57, ואני לא עושה שום דבר מיוחד חוץ מלהופיע. זה הכושר הכי טוב".
- מה תיתנו בהופעה בקיסריה?
"כרגיל, אני לא יכול להגיד כרגע בוודאות, אבל זה יכלול גם את הקטעים הישנים הקלאסיים, שהקהל הנאמן שלנו מאוד אוהב, כמו 'אקוולאנג', 'שירים מהיער', 'צעיר מכדי למות, זקן מדי לרוקנרול' ו'סוסים כבדים'.
- בשנים האחרונות, חוץ מאלבומים של ג'תרו טול, יצאו גם אלבומים שעליהם חתמת כאיאן אנדרסון. אבל הרי ג'תרו טול זה תמיד אתה. אתה כותב, אתה מלחין ואתה שר הכל.
"זה לא מדויק. בלהקה, בכל זאת, יש אנשים שמחויבים לה, ויש להם דעות שאני צריך להתחשב בהן. כשאני מקליט אלבום סולו אני לא שואל אף אחד כלום. אני עושה בדיוק מה שאני רוצה".
- מכרתם יותר מ-60 מיליון אלבומים ברחבי העולם והופעתם 3,000 פעם ב-40 מדינות . אתה לא מרגיש שאין לך יותר לאן להתקדם?
"לגמרי לא. האלבום הכי טוב שלנו עדיין לא הוקלט. זו תמיד התחושה שלי. אני לא עושה את זה בשביל הכסף, יש לי מספיק כסף, אלא מפני שאני חותר לכבוש פסגה נוספת שעוד לא הגעתי אליה ".
- באמצע שנות השבעים הוצאתם אלבום עם שם מלא משמעות: "צעיר מכדי למות, זקן מדי לרוקנרול". חלפו 25 שנה ואתה ממשיך.
"כשכתבתי את זה הרוק היה בקושי בן 20 שנה. עכשיו הרוקרים הגדולים בני כמעט 60, חלקם מצוינים וחלקם פתטיים. זה כבר לא קשור לסגנון, אלא למהות ולמשמעות הדברים שהם עושים. זקן מדי לרוקנרול זה לא עניין של גיל כרונולוגי".
- עולם המוזיקה השתנה לחלוטין. תוך זמן קצר לא יהיו יותר אלבומים כמוצר פיזי. נראה שבעולם החדש מי שיוכל לשרוד הם רק אמנים כמוך, שלא מפסיקים להופיע.
"אז למזלי אני בצד הנכון של המתרס. אף פעם לא הפסקתי להופיע ואני מקווה שגם לא אצטרך להפסיק מסיבה כלשהי".
- החלום האולטימטיבי של אמן - למות על הבמה.
"זו רומנטיקה זולה. לא למות על הבמה, אלא אחרי שנגמרה ההופעה. הקהל שילם, והוא צריך לקבל את ההופעה שלו ולא את הדרמה".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
