 |
/images/archive/gallery/158/645.jpg השחקן ברונו גנץ (משמאל) בתפקיד היטלר.
צילום: אי-פי  |
|
|
| האם מותר להיות אמפטי כלפי היטלר? |
|
| סרט חדש המציג את הצד האנושי והסימפטי של הצורר מעורר מחלוקת בגרמניה |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
רויטרס
25/8/2004 11:10 |
|
|
|
|
|
|
|
סרט חדש המציג את דמותו של היטלר באופן "אנושי", מעורר מחלוקת בגרמניה. הסרט "The Downfall", או בשמו הגרמני "Der Untergang" (המפלה) עוסק ב-12 הימים האחרונים בחייו של הדיקטטור, והוא מבוסס על עדויות ועל ספרו של ההסטוריון יואכים פסט. הסרט יצא אל אקרני גרמניה בספטמבר, והוא נחשב לאחד הניסיונות הראשונים במדינה לאפיין את דמותו של היטלר בקולנוע. המבקרים מאשימים את הסרט בכך שהוא מתייחס ל"מפלצת" כבן אדם, ועוד בגילום מאוד משכנע.
הסרט מתואר מנקודת מבטה של טרודל יונג, אחת ממזכירותיו האישיות של היטלר, ומסמל גישה פחות נוקשה כלפי עברה של גרמניה, כפי שהיא משתקפת גם במספר גדל והולך של סרטי עלילה גרמניים על תקופה
הנאצית. הסרט מעורר מחלוקת, מכיוון שדמותו של היטלר מוצגת כסימפטית, והשואה מוזכרת בקצרה רק בדברי התוכחה שלו.
בסרט נראה היטלר, המרותק לבונקר דל הריהוט שלו, כשהוא פוקד על יחידות צבא בלתי קיימות לצאת לקרב, ומכריז כי האומה הגרמנית "הוכיחה שאינו ראויה לו". עוזרו האישי שותה את בקבוק היין האחרון ודן איתו על הדרך הטובה ביותר להתאבד, ומחוץ לבונקר גברים וילדים נשלחים לקרב חסר תוחלת בטנקים רוסיים. התפרצויות הזעם של היטלר על חוסר האונים של הצבא הגרמני אל מול התקדמותו של הצבא הסובייטי, משולבות ברגעים של טוב לב כלפי מזכירותיו, וברכות כלפי אווה בראון, אותה נשא לאשה יום לפני שהתאבדו, ב- 30 באפריל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
היטלר ב-"The Downfall". צילום: אי-פי
|
|
|
 |
|
 |
|
לא ניתן להמנע מדרגה מסוימת של אמפטיה
|
|
|
 |
|
|
|
ברונו גנץ, השחקן השוויצרי שמגלם את דמותו של הדיקטטור בן ה- 56 שחולה במחלת הפרקינסון (ועל כן מסתיר את ידו מאחורי גבו), דומה בסרט באופן מושלם להיטלר, ומצליח לחקות את ה מבטא הבווארי -אוסטרי שלו, בצורה טובה וטבעית יותר מהשחקן הבריטי אלק גינס שגילם ב- 1972 את דמותו של העריץ בסרט "The Last Ten Days", או אנטוני הופקינס ב"הבונקר".
מפיק הסרט ברנד אייכנגר ("שם הוורד"), אמר בראיון לטלוויזיה הגרמנית כי לא ניתן להמנע מדרגה מסויימת של אמפטיה: "אם אתה רוצה להבין את ההסטוריה, אתה צריך להבין את האנשים שעושים אותה". הוא הוסיף עוד שהגיע הזמן שייעשה סרט גרמני בנושא. "כשאתה מאיר את ההתמוטטות הגדולה ביותר, מבחינה פיזית ופסיכולוגית, של ציוויליזציה שלמה, כלומר האומה הגרמנית, זה חייב להיות אפשרי עבורנו לספר את הסיפור בעצמנו. אנחנו חייבים לעשות את זה".
בסוף השבוע הקדיש מגזין "שפיגל" את העמוד הראשון שלו לסרט וטען שאייכינגר הצליח במקום שאף אחד אחר לא עשה לפניו: "להעניק לדרמה האבסורדית במערת הבטון פנים אמיתיות". בעיתון " Frankfurter Allgemeine Sonntagszeitung " נכתב כי הסרט מעלה את השאלה האם מותר לאדם לחושחמלה כלפי היטלר, וביומון הגרמני " Der Tagesspiegel" נכתב: "היטלר, שכל כך נחמד כלפי מזכירותיו בעודו שולח אנשים להלחם בחוץ, באמת מעורר סימפטיה... צורח לבדו, נבגד על ידי חסידיו, ועומד נחוש עד הסוף... אולי דמותו אינו מושכת כמו הדמויות החיוביות שתומכות בו, אבל האם אין זהו גיבור גדול מן החיים?" .
הביקורות מצידן תוהות האם יש הצדקה לטפל כך באדם שהורה על השואה ופתח במלחמת העולם השניה שבה נהרגו 50 מליון איש.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
