 |
 |
|
|
| "סו וואט? זה לא מפתיע אותי!" |
|
| ראיון הכתרה חגיגי עם מוטי קירשנבאום: האיש הכי קול במדינה |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
רינת ברקוביץ'
15/9/2004 9:36 |
|
|
|
|
|
|
|
- מוטי, נבחרת לעמוד במקום הראשון ברשימת הקולים של NRG תרבות. מה אתה חושב על זה?
"קול אמיתי אומר 'סו וואט? זה לא מפתיע אותי!'. אבל זה מחמם את הלב. מהמחזור שלי אני לא שומע הרבה את
המילה הזאת, 'קול'. זו סמנטיקה של צעירים. לחשוב שצעירים מדרגים אותי כקוליסט, זה מחמאה אדירה".
- מה זה קול לדעתך?
"קול זה גזעי. בדרך כלל מדברים על המקום שממנו זה בא, סמטאות הברונקס במנהטן. קול זה אחד שלוקח את החיים נכון, אבל זה גם עניין של גיל, של צעירים".
- זהו, שאתה לא ממש צעיר.
"אני תמיד טענתי ואמרתי שאנחנו מתחילים כמו צ'ה גווארה וגומרים כמו ארצ'י בנקר".
- ארצ'י זה קול?
"זה מישהו שנחשב היום לקול. זאת אומרת יותר מרובע, כמו במקרה שלי. יש תהליך שאתה עובר, מצעיר תוסס לזקן שראה כבר הכל ויודע שהוא לא ישנה את העולם. הרי איך אחרת אתה מצליח לשרוד בישראל?".
- באמת איך?
"החוכמה היא להיות מאוד בררן בנוגע לדברים שמהם אתה מתעצבן, כיוון שיש לך אפשרויות אינסופיות להתעצבן ואנשים מוציאים אותך מהדעת. יש אלף ואחת סיבות להתרגז, לפוצץ את העולם. השורדים הם אלה שמצליחים להישאר סלקטיביים בדברים שמעצבנים אותם. זאת אומרת שאני לא מוכן להתעצבן מכל דבר שמנסה לעצבן אותי. כבר עברתי את זה. להיות קול זה להיות בררן במה שאתה מתעצבן ממנו".
- למשל?
"למשל בפוליטיקה. כשאתה מסתכל על זה, יש לך הרבה דברים מעצבנים, חלקם שלא יאומנו. לא יכול להיות שבבתי הכלא של האסירים הבטחוניים ששובתים רעב, הסוהרים עושים גריל על יד החלונות כדי שיריחו את השמן - זה לא יכול להתקיים! היום אני יודע שהכל פה אפשרי. במדינה הזאת, בסיטואציה הזאת שאנחנו חיים בה, שום דבר לא יכול להפתיע אותי".
- אז אתה אומר שכדי להיות קול צריך להיות זקן?
"יש קשר בין ניסיון לבין קוליות, זו לא זקנה. אנחנו לא מרגישים זקנים. אני ממש לא מרגיש זקן. אז אנחנו כבר יודעים שלא נשנה את העולם. לעומת זאת, אנחנו גם יודעים מה יגרום לנו את ההנאות הקטנות - ואת זה אנחנו עושים בסיטונות בתוכנית שלנו. אנחנו בכלל באים ליהנות. עושים אקטואליה לצורך הנאה".
- לאורך השנים תמיד עבדת בצוות עם אחרים. יכול להיות שאתה נחשב לקול כי אתה בולט על רקע אנשים נורא לא קוליים שאתה בוחר שיעבדו איתך. אולי אתה שואב מהם את האנרגיות של הקוליות?
"כאילו בעצם עבדתי על המשאל הזה. את אומרת שבחרתי את ירון לונדון שיעבוד איתי, כדי שאני אצא קול. יפה".
- לא רק ירון, אבל אם כבר, אז הרי שאתה נבחרת ולא ירון.
"קודם כל יש הבדל של גיל בינינו, של שנה וארבעה חודשים, וסיכמנו שמה שמשחק פה זה גיל וניסיון. אבל אני מרגיש שאני מייצג גם אותו, כי גם ירון קול. הוא יושב על מרבצי ניסיון שאי אפשר לתאר. לעצבן את ירון היום ולהוריד אותו מהפסים זה סיפור די קשה, זה לא כמו מה שהיה פעם.
"הסיפור של ירון הוא אחר. זה לא שהוא מנסה להשוויץ ולהוכיח משהו. ירון אינטליגנטי בצורה בלתי רגילה, לא יעזור שום דבר. זה מעגל אדיר של אינטליגנציה שהוא סוחב על הכתפיים שלו, ופשוט כיף לו לשתף מזה, זה גורם לו הנאה. הוא אומר 'אם אני נהנה מזה, הרבה אנשים שצופים בנו גם הם ייהנו'. זאת גישה אחרת לגמרי. זו לא שחצנות, זו לא ארוגנטיות וזו לא הפגנה לשם הפגנה - זה רצון ממשי לשתף באיזושהי חוויה אינפורמטיבית".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
קירשנבאום
|
|
|
 |
|
 |
|
"מי מתעסק עם זה בכלל?"
|
|
|
 |
|
|
|
- מה הסוד שלכם, אחרי כל כך הרבה זמן?
"האמת היא סקרנות. לצעירים שבאים אלי אני מסביר דבר אחד: כל זמן שיש לך סקרנות אתה אדם יוצר. אנחנו באנו מסקרנות, וכמה מבני גילנו איבדו את הסקרנות. לא יודע את הטריק, אבל הסקרנות היא מה שמוביל אותנו - וירון יכול לעשות בית ספר לסקרנות. לא הכרתי אף בנאדם שיש בו כל כך הרבה כוח של סקרנות אמיתית, ללמוד דברים חדשים".
- אז ירון יותר קול ממך?
"אני אומר לך את זה כל הזמן, אני שוליית הקולים".
- איך אתה יכול להסביר את העובדה שצעירים אוהבים אתכם?
"הצעירים רואים בנו משהו זרוק. אנחנו לא אוטוריטות כמו מגישי חדשות ותוכניות אקטואליה. אצלנו אין חוקים - נריב אחד עם השני, נשבור את כל כללי המשחק של האולפן. אני חושב שמבחינת הצעירים שנמשכים לאקטואליה, יש איזשהו כבוד לתוכנית בגלל שמדובר בקשישים של הטלוויזיה, הדינוזאורים שכבר עשו הכל".
- אם הייתם קצת יותר צעירים הייתם נחשבים לפחות קולים?
"כשאתה עושה תוכנית עם רוח צעירה בגיל 20, זה ברור - כי אתה צעיר. כשאתה בן 65 ונמצא בקומוניקציה עם הצעירים, זה שונה. התחלנו לעשות טראקים, אנחנו משתתפים בקטעים מוזיקליים ונחשפים לכל מיני סגנונות עכשוויים כמו ראפ והיפ הופ. אנחנו מה שנקרא בגרוב, וזה גם מעניין את הצעירים".
- חשוב לך להיות קול?
"זה מחמאה הדבר הזה. בואי נגיד שאני מרגיש עם זה הרבה יותר טוב מאשר אם הייתי זוכה בכוכב נולד. זה ממש אנטי קול".
- למה?
כוכב נולד זה ניצול של עדר. קל מאוד לעשות את זה, ובערוץ מסחרי זה טוב לעשות את זה. לעשות רייטינג, להכניס כסף על פי גולגולת - אין שום דבר רע בזה, רק שזו פשוט מניפולציה שמהמדיה עושה בחולשות אנוש, כלומר גם המשתתפים וגם הצופים. חוץ מזה - להיות כוכבים איפה? במקום שבו כוכבנות לא אומרת כלום? בלאו הכי 80 אחוז מהאוכלוסייה כבר הופיעה בטלוויזיה, אז יש רק 20 אחוז שהם לא סלבז".
- אולי העובדה שנבחרת קשורה לזה שאתה שמנמן. עושה רושם שבזמן האחרון דוגמניות וגברים רזים לא עוברים מסך.
"את רומזת שלמרות כל התכונות הנפלאות שלי, אם הייתי רזה לא הייתי נבחר?".
- אולי זה עוזר לך.
"אני עובר מסך. אני 40 שנה בטלוויזיה, הציעו לי לערוך תוכניות וברחתי מזה. גם בכתבות שעשיתי לא ראו אותי. רק בשנים האחרונות נכנעתי".
- פתאום גם אתה רצית להיות סלב?
"לא מעניין אותי להיות סלב. החשיפה של הדיוקן שלי, של פני הנפלאים המרהיבים על המסך, לא מעניינת אותי. אם מחר זה יסתיים, מה כבר יכולים להגיד לנו, לכו הביתה? איזה כיף!".
- אחרי שהגעת למקום הראשון, לאן אתה עוד יכול להתקדם?
"ראפ מעניין אותי, אולי אפצח במופע ראפ אחרי התוכנית. רגע, לקח לי 65 שנה להגיע ראשון מתוך מאה, אז זה לא פשוט. אם כבר הגעתי לכאן צריך לחשוב איך למקסם את זה. איזה יתרונות יש לזה?".
- בעיקר בצד של הבנות. ותגיד, אתה עושה משהו בשביל לשמור על קוליות? קורא ספרים? אוכל משהו מיוחד?
"מי מתעסק עם זה בכלל?".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
