 |
/images/archive/gallery/110/357.jpg קורנית סטולר
צילום: רענן כהן  |
|
|
|
|
|
|
| קורנית סטולר חושבת שכל העסק של "תפוס ת'כריש" רק מאדיר עוד קצת את ההצלחה של "מוצאים את נמו" |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קשה להתעלם מהרושם, שברמה הקוסמית לפחות, "תפוס ת'כריש" נברא אך ורק כדי להאדיר עוד קצת את שמו של "מוצאים את נמו". אם לא הספיקו 700 מיליון דולר ממכירות כרטיסים בלבד ברחבי העולם כדי להשמין את אנשי פיקסאר מנחת, עכשיו גם מתנדבים המתחרים מדרימוורקס להפגין רגשי נחיתות מוצדקים בדרמה ימית עם לב זהב משלהם, כמעט שנה וחצי מאוחר יותר. ימי הראש בראש של "עבודת נמלים" מול "באג לייף" חלפו עברו להם ודרימוורקס נשארו הרחק מאחור בזירת אנימציית התלת מימד הממוחשבת.
בכישרון רב הצליחו שלושת (!) במאי "תפוס ת'כריש" להיתלות בטרנדים הכי משומשים של השנים האחרונות: מאפיונרים במשבר, בדיחות ניגרז, בדיחות פנים-הוליוודיות ורנה זלווגר – ועוד בדיוק כשאלה סיימו לצאת מהחורים גם לאחרון העקשנים.
הסרט מבזבז
ארסנל מדבבים מרשים ביותר (רוברט דה נירו, ג'ק בלאק, וויל סמית, מרטין סקורסיזה, אנג'לינה ג'ולי, זלווגר ועוד), שמובלטים באמצעות דמיון גרפי בין הדמויות לבין השחקנים. כאמור, אין חשש שנתבלבל ולא נדע חס וחלילה מי מהדגים הוא דה נירו ומי סקורסיזה, וזה בגלל שלדג שהוא סקורסיזה יש גבות מצחיקות.
על פי מסורת "שרק", וגם שם זה לא היה מצחיק, הוכנסו לתוך הסרט הרבה פרסומות יענו בקריצה, כשהשמות עוברים התאמה לעולם הים כמו "קורל קולה" (כי הרי ידוע שקוקה בפורטוגזית זה "הולך על שתיים"). מכיוון שהבדיחה כה מוצלחת היא הועברה גם לשמות מפורסמים כדוגמת טונה טרנר. לו רק היו מדברים יוצרי הסרט עברית, הם בוודאי היו נשכבים על הרצפה מצחוק כשהיו שמים לב שהשחקן דאג אי. דאג מדבב אצלם את אחת המדוזות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"תפוס ת'כריש"
|
|
|
 |
|
 |
|
כרישי פרום דה בלוק
|
|
|
 |
|
|
|
הסיפור עבש ומשעמם למדי. גם לא ברור את איזה טווח גילאים אמור לעניין אוסקר (סמית), דג שלא נראה כמו שום דג, החולם להיות ריץ' אנד פיימוס ושקוע בחובות לבוס שלו (סקורסיזה), שהוא עצמו דג רקק (איך לא הכניסו את הבדיחה הזו לסרט? מי יודע, אולי בגירסה העברית) הכורע תחת מרותו של המאפיונר הסנדק הכריש (דה נירו), שבתורו טרוד בהעברת השרביט לשני בניו – אחד מהם גבר שבגברים, והשני (בלאק) ככל הנראה חובב גברים, הממיט בושה על הפמיליה. יש עוד כל מיני תסבוכות ודמויות לא מעניינות, שכל אחת בתורה מפטפטת עד אין קץ. המסר של הסרט, אגב, חופף לזה של "ג'ני פרום דה בלוק".
באופן אישי לא התרשמתי מאזכורי תרבות הפופ המרובים (מקריאת חופן ביקורות אמריקאיות אפשר לטעות ולחשוב שמדובר ב"קיל ביל") וגם לא משאר ההלצות והקריצות בסרט. אני ספרתי רק ארבע בדיחות מצחיקות לאורך כל העסק.
מבחינת אנימציה, דרימוורקס הלכו על קו מלוכלך ואורבני השונה מאוד מ"נמו", ובשוטים מסוימים יש סכנה של ממש להתבלבל ולחשוב שמדובר ב"בלייד ראנר". גם הדגים עצמם די מכוערים, ולא ממש זזים כמו יצורי מים.
ההצלחה היא דווקא במגרש הכרישים, שם המיזוג עם הפרסונות של המדבבים הלך חלק יותר, והתקבלו דמויות עם אופי של ממש. אני חיבבתי גם את הלוק של הדגה אנג'לינה ג'ולי, שעוצבה בדמותה של ג'סיקה ראביט.
חשוב לציין לטובה שלשם שינוי הסרט הגיע בזמן לישראל, ויוצא אצלנו במקביל לארה"ב. ל"נמו", לצורך השוואה, זה לקח חודשיים. ולא רק זה – תחשבו שלאיחוד האמירויות זה יגיע רק ב-10 בנובמבר.
בסיכומו של עניין מדובר בסרט דלוח (חה חה) וסתמי מאוד, שיורה להרבה יותר מדי כיוונים. עושה רושם שגם הילדים לא יקנו אותו. עדיף במקום ללכת על דיסק של סיל (כלב ים – סיל, הבנתם?). | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | כותבת על קולנוע והמפיקה הראשית של nrg מעריב | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
