 |
/images/archive/gallery/120/232.jpg נועם שיזף
צילום: נעם וינד  |
|
|
| במקום כזה הוא גדל, עם קלח תירס תקוע לו בפה |
|
|
|
| נועם שיזף חוגג עם "דרך קנה הסוכר" של ג'יימס לי ברק: ספר מתח חם ועצבני שמהדהד את ההיסטוריה האפלה של ג'ורג' בוש |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ספר מתח טוב הוא עניין יותר נדיר ממה שנהוג לחשוב. שדות התעופה מוצפים בחיקויי טראש של אליסטר מקליין ורוברט לדלומים בכריכה רכה, שלא לדבר על זוועות פלסטיק כמו "צופן דה וינצ'י", מלאות בזוהר נבוב ואינטלקטואליות בגרוש. אבל ספר מתח אפל, חם ועצבני, מהסוג של השוטרים המושחתים, הבלשים הפרטיים המזיעים והנשים שיודעות דבר ומסתירות שניים – נו, ספרים כאלו כמעט לא מתורגמים לעברית. אז עכשיו יש סיבה לחגיגה: "דרך קנה הסוכר" של ג'יימס לי ברק, ספר שני מסדרת ספרי המתח של עם עובד.
ברק, בן 68, נולד בטקסס וגדל לאורך החוף בלואיזיאנה. בגיל 34 כבר היו מאחוריו שלוש הצלחות ספרותיות, אבל לפתע סר חינו בעיני המו"לים, וכתב היד הבא שלו זכה ללא פחות מ-100 דחיות. בעצת אשתו, הוא פרסם לבסוף את "The Lost Get Back Boogie" בהוצאת אוניברסיטת לואיזיאנה. הספר, שיצא לאור ב-86', זכה במועמדות לפוליצר, וסלל את המשך הקריירה של ברק. "דרך קנה הסוכר", הרומן ה-11 של ברק בסדרת הבלש דייב רובישו ממשטרת ניו איבריה, הוכתר בארה"ב כטוב בספריו.
רובישו הוא בלש מודרני מהזן הקלאסי: אלכוהוליסט בגמילה, רדוף סיוטי לילה, בעל משפחה מעורערת, מג'ויף, מחוספס ואלים. הוא מאלה שכבר ראו הכל ושמעו הכל, ובדרך כלל החליטו שהכי טוב זה לא לקחת ללב. וכמו בכל רומן בלשי כמעט, נקודת הפתיחה היא ברגע שמשהו משתבש, והעסק הופך אישי.
במקרה של רובישו, זו ההכאה על חטא הסטורי על שלא הציל את התאומות לאביש משכנן, טיפוס מפוקפק בשם ואשל קרמוש, המשמש כמוציא להורג של לואיזיאנה, שככל הנראה התעלל בהן מינית. כעבור שנים, כאשר אחת מהתאומות, לטי, מורשעת ברציחתו של קרמוש ונשפטת לעונש מוות, מחליט רובישו לנסות ולטהר את שמה. במהלך החקירה, נחשפת במקרה עדות על מותה של אמו של רובישו, מיי גילורי, שנרצחה ככל הנראה על-ידי שוטרים מקומיים וגופתה הוטמנה בביצה. רובישו וחברו הטוב, בלש פרטי בשם קליט פורסל, אלכוהוליסט קיצוני ובעל נטייה קשה לאלימות, מפשפשים בין בקתות השחורים הנטושות, הברים ובתי הזונות, בניסיון לאתר את הרוצחים וגם למנוע את ההוצאה להורג.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ג'יימס לי ברק. צילום: מתוך האתר הרשמי של הסופר
|
|
|
 |
|
 |
|
שמרנות פוליטית, אחוזות פאר וערכים נוצריים
|
|
|
 |
|
|
|
מהר מאוד מתברר שקשה להפריד את הטובים מהרעים בעולם שבו כמעט כולם הם קצת משני הדברים. וכמו תמיד בז'אנר, הדג מסריח מהראש. השוטרים המושחתים לא נעלמו, אלא רק קודמו, בעיקר בזכות חסותו של איש עסקים מקומי בשם ג'ים גייבל, העוסק בסחיטת זונות באמצעות קשריו במשטרה ושומר בביתו מזכרת מוזרה בדמות ראש משומר של לוחם וייטקונג. הסיפור מסתבך כשלעיר מגיע ג'וני רמטה, רוצח שכיר מהצפון שמפתח יחסי קינאה-אהבה עם רובישו ובתו.
בין הדאגה לשלום יקיריו, הרצון לפענח את מות אמו והקשרים האישיים מהעבר שנחשפים בין חלק מהדמויות (מסתבר, למשל, שלאשתו של רובישו היה פעם רומן עם גייבל), נוטה הבלש לחזור לשיטה היחידה המוכרת לו לפתרון בעיות - מכות. אבל אצל ג'יימס לי ברק האלימות היא תמיד סימפטום לאין אונות, לחוסר היכולת לעשות את הדבר הנכון, ורק כשנפרדים ממנה אפשר לדבר על פתרונות.
רוב הבלשים הספרותיים הסתובבו בערים הגדולות, אבל רובישו חי ופועל במקום שבו מצויים כיום העצבים החשופים של אמריקה – בדרום. היכן שזכר העבדות וההפרדה הגזעית מתערבבים עם סמים תוצרת בית, אלכוהול, שמרנות פוליטית, אחוזות פאר וערכים נוצריים (איפה עוד אפשר למצוא בלש שהולך בכל יום ראשון לכנסיה?). הדרום הוא קו הגבול החברתי, המקבילה התרבותית למערב הפרוע. שם בחרו האחים כהן למקם את "אחי איפה אתה", האדפטציה האמריקאית שלהם לסיפורי המיתולוגיה היוונית, ומשם, כדאי לזכור, גם הגיעו שני הנשיאים האחרונים של ארצות הברית. אגב, אחת ההערות היותר אירוניות בספר מופיעה כשמושל לואיזיאנה, מטיף לשעבר בשם בלמונט פו, מודה בשאיפתו להתמנות לסגן נשיא. רובישו מעיד על פו שהוא היה "כל כך נאיבי וחסר ניסיון בפוליטיקה הארצית, עד שהאמין שמפלגה גדולה תתמוך בלבן נבער לתפקיד סגן הנשיא". כפי שהסתבר לאחרונה, על הקביעה הזאת אפשר להתווכח.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"דרך קנה הסוכר". צילום: עטיפת הספר
|
|
|
|
|
|
|
אמריקאית בעברית
|
|
|
|
|
|
|
השוטר רובישו, החוקר את מותה של אמו, יכול להזכיר את הסרט "כוכב בודד" של ג'ון סיילס, עוד סיפור דרומי, המתרחש בעיירה על גבול טקסס-מקסיקו. שם אמנם חקר השריף סם דידס את מותו של אביו, השריף המושחת, וב"דרך קנה הסוכר" האם היתה חפה מפשע ואילו השוטרים מושחתים, אבל בשתי היצירות מהדהדת ההיסטוריה האלימה של הדרום, זו שמונעת ממנו להחלים באמת ממלחמת האזרחים, זו שמעוררת את החיטוט האובססיבי בעבר, מ"אבשלום אבשלום" של פוקנר, שנכתב באותה שנה שבה ג'יימס לי ברק נולד, ועד לימינו.
בסיום "דרך קנה הסוכר" אין את זיקוקי הדינור שמאפיינים את התרת העלילה על פי נוסחת ספרי המתח השגרתית. התחושה היא אפילו של אנטי קליימקס מסוים. סיפורו של רובישו הוא הטרגדיה של הדרום: האשמה מהעבר הלא פתור רודפת אותו, והנסיון להקים את השלדים לתחיה מונע ממנו להביט קדימה, מטביע אותו שוב ושוב בביצה של יאוש ושל אלימות. ואולי, כמו שאמר ברק בראיון לא מזמן, זה בכלל לא סיפור אמריקאי, זו רוחה של התקופה.
"דרך קנה הסוכר" לא נקי מחולשות. שני הצירים המרכזיים של העלילה ממעטים להיפגש, והחיבור בניהם נראה שרירותי. חוץ מרובישו ורמטה, הרוצח השכיר, הדמויות לא מפותחות יותר מדי. אבל לברק יש עין נהדרת לתיאורים, ומרגע שצוללים לתוך הביצות והלחות של לואיזיאנה, קשה מאוד להיפרד מהספר. צריך גם לומר מילה טובה לתרגום, שמצליח לרוב לדבר אמריקאית בעברית, בלי להישמע מאולץ או מגוחך. ברומנים בלשיים, המסופרים בגוף ראשון ובטון ייחודי, זו עשויה להתברר כמשימה המורכבת מכולן.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | חבר מערכת מעריב ספורט. לומד לתואר שני באוניברסיטת ת"א | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
