 |
/images/archive/gallery/209/483.jpg גים ג'רמוש.
צילום: אי-פי  |
|
|
|
|
| ג'ים ג'רמוש מסביר איך קרה שנדרשו לו 17 שנה בשביל להשלים את סרטו החדש, "קפה וסיגריות" |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
ג'ניפר בארט,
27/11/2004 12:46 |
|
|
|
|
|
|
|
השחקן רוברטו בניני היה בן 34 כשצילם את התפקיד שלו ב"קפה וסיגריות". הוא היה בן 51 כשהסרט עלה סוף סוף על האקרנים בארצות הברית במאי השנה. 17 שנה נדרשו לבמאי ג'ים ג'רמוש, 51 בעצמו היום, מבכירי אושיות הקולנוע האמריקני העצמאי, כדי לסיים את הסרט, שהתחיל בכלל כמערכון קצר ל"Saturday Night Live" לפני כמעט 20 שנה, והתפתח לסדרה של 11 קטעים קצרים של שיחות בין דמויות שונות.
המכנה המשותף בין האפיזודות השונות הוא הסיטואציה הבסיסית: עישון סיגריות ולגימת קפה. בין צילומי
הסצנות ל"קפה וסיגריות" לאורך השנים, ג'רמוש היה בהחלט עסוק: הוא צילם לפחות חצי תריסר סרטים אחרים - האחרונים שבהם היו "איש מת" עם ג' וני דפ (ומילי אביטל), " שנת הסוס" על מסע ההופעות של ניל יאנג ו"גוסט דוג: דרכו של סמוראי" עם פורסט וויטקר - והקים לעצמו קהל חסידים נאמן של מעריצים וחברים, כמה מהם מופיעים בסרט החדש.
צוות השחקנים נע בין אגדות כמו טום ווייטס, ביל מוריי ואיגי פופ לכוכבים עכשוויים כמו קייט בלאנשט, ג'ק ווייט מהווייט סטרייפס והראפר RZA.
- אני מבינה שהפרויקט הזה התחיל כש"Saturday Night Live" ביקשו ממך להכין סרט קצר ב-86'. זה היה לפני הרבה זמן.
"כן, רוברטו בניני וסטיבן רייט היו בסביבה, אז סתם המצאנו משהו וצילמנו את זה ממש מהר, ואז זה הפך לפרויקט מתמשך שהמשכתי לעשות בין פרויקטים אחרים, עד שהיו לי מספיק שירים לאלבום".
- מתי החלטת שזה יכול להיות סרט באורך מלא?
"לאחר שעשיתי שניים או שלושה סרטונים, הבנתי שאני עושה את אותו הסרט שוב ושוב, בווריאציות שונות. אז החלטתי להמשיך לעשות את זה, עם אפשרות לחבר כמה מהם ביחד בסוף, כך שזה קרה די מוקדם. אבל הם התבצעו עם כל כך הרבה הפסקות וכסוג של בריחה - באמת היה כיף לעשות אותם. המשכתי לעשות את זה כשעשוע, בעצם, ויכולתי לשחק עם אנשים שרציתי".
- לשחק איתם?
"טוב, זה קצת כמו לשחק בארגז חול, בגלל שכל סרט צולם ביום אחד. זה באמת נעשה רק בשביל הכיף, כך שאין ממש משמעות מכוונת. אני רק מקווה שאנשים יוכלו לצחוק מזה קצת. אין מסר בסרט, חוץ מאשר: 'הנה אנחנו, אנחנו בני אדם, מה אנחנו עושים כאן?'. שמחתי פשוט לעבוד עם כזה מגוון משונה של אנשים שונים. הסרט חוגג את הגיוון, ועבורי הוא תרגיל בהשתנות, שזה משהו שאני מאוד אוהב".
- היה לך תסריט לכל קטע קצר?
"היו לי תסריטים לכולם, אבל ניסיתי לעודד אלתורים. לכולם היו תסריטים ששימשו להם כסוג של תוכנית כללית, חלקם נשארו די צמודים אליהם ואחרים התרחקו מהם. אבל זה היה כמו לשחק, בגלל שזה היה ממש כיף ולא היתה תכלית. למעשה, אלו היו רק תרגילים קטנים וכיפיים".
- איך החלטת את מי אתה רוצה בסרט?
"את כל האנשים האלה הכרתי, חוץ מקייט (בלאנשט) וסטיב קוגן. אבל פגשתי את קייט בעבר ובאמת הערצתי אותה ורציתי לעבוד איתה. חשבתי על אנשים שאני רוצה להפגיש ואז כתבתי את התסריט, אבל לא היה לי את הרעיון של התסריט במלואו".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"קפה וסיגריות"
|
|
|
 |
|
 |
|
בזכות השתיקה
|
|
|
 |
|
|
|
- למה "קפה וסיגריות"?
"זה פשוט התחיל ככה, ואני לא בדיוק יודע למה, פרט לזה שאני אוהב את הרעיון. אני אוהב מצבים שהם לא דרמטיים מטבעם, כמו אנשים שפשוט נפגשים על קפה או סיגריות, ואז השיחה יכולה ללכת לכל מקום שהוא".
- אתה מעשן?
"כן, אני מעשן, אבל הרבה פחות ממה שנהגתי".
- למה?
"אני לא אוהב להיות עבד לחומרים. אם אתה נלכד בסערת שלגים, והדבר הראשון שאתה חושב עליו הוא כמה סיגריות נשארו לך, זה סוג של ניג'וס. אני לא רוצה לחיות ככה".
- האם אתה יודע שוועדת המסחר של הסנאט קיימה לא מזמן שימוע בעניין השימוש המוגבר של טבק בסרטים?
"כן, מצחיק איך הם שוב מבצעים את אותו טריק ישן. אנשים עישנו דורות לפני שהיו סרטים, אז מה עודד את זה?".
- קבוצות המתנגדות לעישון טוענות שעישון בסרטים מעודד ילדים להתחיל.
"נו, ומה הדבר הבא? מה לגבי אלכוהול? סוכר? אכילת יתר? אז אי אפשר לצלם אף אחד אוכל מזון מהיר או אוכל ממתקים או שותה. אפילו לגבי סיגריות בלבד, זה אומר שאנחנו צריכים לבטל את כל ההיסטוריה של הקולנוע היפני והצרפתי. הגבלה על פעילויות של בני אדם? לדעתי זה טריק ממש עתיק. סרטים משקפים פעילויות של בני אדם, הם לא גורמים להן".
- הסרט שלך לא בדיוק תומך בעישון, למרות הכותרת.
"הוא מראה את כל הצדדים - הוא לא מעודד את זה ולא מגנה את זה. יש לנו דמות אחת עם טרכאוטומיה שאומרת שחברות טבק, הקברנים, בתי החולים, יתעשרו ממנה, RZA ו-GZA שאומרים שניקוטין וקפאין הם סמים קשים הגורמים לבעיות בריאות. הכל נמצא שם".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
טום וויטס. צילום: מתוך "קפה וסיגריות"
|
|
|
|
|
|
|
"העבודה שלי היא להיות קולטן"
|
|
|
|
|
|
|
- ג'ק ווייט אמר שהחלק האהוב עליו בקטע שבו הוא שיחק, הוא 20 שניות של שתיקה בהתחלה. שתיקה יכולה להיות בעלת עוצמה כמו דיאלוג?
"לדעתי, כמו במוזיקה, יש בקולנוע דינמיקות, ואם אתה לא משתמש בשתיקות, אז לדברים האחרים יש פחות השפעה. זה כמו השאלה כמה דרמה מכניסים לסיפור. אם אין רגעים שבהם אין דרמה, אז החלקים הדרמטיים לא באמת דרמטיים. לכן תמיד נמשכתי לרגעים האלה שבהם אנשים לא אומרים כלום, ולפעמים אני מוצא שהם מספקים תובנות יותר מאשר קטעים של דיאלוג או דרכים יותר ברורות של תיאור סצנה. אני אוהב את הרגעים שבהם לא קורה הרבה, ואני יודע שקיבלתי על זה הרבה ביקורת, למשל שלהסתכל בסרטים שלי זה כמו להסתכל על צבע מתייבש על הקיר. שמעתי את כל הדברים האלה".
- טוב, שקט לא בהכרח אומר שמשעמם.
"כן, ובשיחה, יש השתהויות ורגעים של נשימה. אתה צריך לשאוף לפני שאתה יכול לנשוף. אני תמיד נמשך לסוג כזה של קצב. אני שמח שג'ק אהב את החלק הזה".
- מאיפה אתה מקבל השראה לסרטים שלך?
"לא רק מהקולנוע האמריקני אלא גם מקולנוע אירופי, יפני והודי. ההשראה שלי מגיעה הרבה גם ממוזיקה, מספרים ומציור. זה פשוט מדהים, המתנות שאנשים השאירו לנו. אני מקבל השראה גם מחלומות ומשברי שיחה קטנים ששמעתי, או מאיכות האור על פני המים. אני אף פעם לא יודע מה ייגע בי, אבל אני תמיד מנסה להישאר פתוח. העבודה שלי היא להיות קולטן".
- האם אתה נושא איתך מחברת?
"תמיד, ואני מחזיק פתקים קטנים, לפעמים שנים לפני שאני כותב תסריט. יש לי פתקים קטנים לאיסוף רעיונות. כשיש לי מספיק רעיונות שנאספו, זה כמו הציורים האלה של חיבור נקודות - אני לא בטוח עדיין מהי התמונה, אבל יש לי את כל הנקודות ואני מנסה לחבר אותן יחד ולראות אם זאת פרה או ג'ירפה או מה זה לעזאזל. ככה אני אוהב לעבוד".
- מה הדבר הבא?
"אני לא כל כך רוצה לספר. אני מאמין מאוד באמונות תפלות. עדיין לא החתמתי אף אחד. אני לא רוצה לעשות עין הרע".
תרגום: טל פרי
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
