 |
 |
|
|
| איך הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב את פצצת השיעמום |
|
|
|
| יוני רז פורטוגלי המום מהאופן שבו "החיים על פי פיטר סלרס" מפספס את הביוגרפיה המשגעת של השחקן הענק הזה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הרגע המעניין ביותר בהקרנת "החיים על פי פיטר סלרס", סרטו החדש של סטיבן הופקינס ("סיוט ברחוב אלם 5", "אבודים בחלל", פרקים בסדרה "24") אירע שעה שחיפשתי את מקומי בין שורות האולם. רוכסן המעיל שלי נתפס בשיערה הצבוע של גברת מהשורה החמישית. כשהרגשתי פתע את כובד המשקל המשונה שהודף אותי לאחור הבחנתי בקרקפתה המתוחה של אותה חסרת מזל ומיהרתי להתיר את הסבך. כך או אחרת, עדיין מדובר באחד הסרטים התפלים ביותר שזכיתי לראות בעת האחרונה.
הסרט מלווה את חייו הקולנועיים של פיטר סלרס (ג'פרי ראש המוצלח), אחד הקומיקאים הגדולים בתולדות הקולנוע ("ד"ר סטרינג'לאב", "לוליטה", "הפנתר הוורוד", "להיות שם"), מתפקידו הגדול הראשון כמפקח קלוזו בסדרת הסרטים "הפנתר הוורוד" ועד ל"להיות שם", סרטו האחרון (עליו היה מועמד
לאוסקר) ומותו, זמן קצר מאוחר יותר. בין סרט אחד למשנהו מתואר סלרס "האדם" בעיקר דרך יחסיו המשפחתיים הכושלים: עם אמו האמביציוזית ואביו המנומנם, עם שתי נשותיו הראשונות (אותן מגלמות אמילי ווטסון ושרליז תרון) ועם שני ילדיו המקופחים.
סלרס של ג'פרי ראש מסתבר, כצפוי, כטיפוס אקסצנטרי וצבעוני. בסוג כזה של ביוגרפיות – של טיפוסים אקסצנטרים וצבעוניים – ישנן שתי אופציות: הראשונה היא ביוגרפיה שמנצלת את הפוטנציאל הדרמטי של הדמות והופכת לסיפור מוצלח גם בעבור צופים שלא הכירו את המנוח, וזו השניה, שמתמקדת בתיאור חיים אפרפר של המפורסם, כאילו שלא בסרט עלילתי מדובר אלא בדוקומנט של ממש; על הסוג הראשון נמנים סרטים יפים כמו "איש על הירח" ו"לני", את הסוג השני אפשר למצוא באופן תדיר למדי בערוץ הולמארק.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"החיים על פי פיטר סלרס"
|
|
|
 |
|
 |
|
באווירת מיני סדרה
|
|
|
 |
|
|
|
כותרות הפתיחה של הסרט – אנימציה בסגנון מונטי פייטון – נוטעות את התקווה כי מדובר בסרט הגון. אלא שככל שעוברות הדקות מסתבר כי "חייו ומותו של פיטר סלרס" נמנה בהחלט על הסוג השני, והוא מציף את אולם הקולנוע באווירת מיני-סדרה. הבמאי בוחר לטפל בדמותו של סלרס, הליצן העצוב, במין רצינות דידקטית (ומכאן, אולי, הליהוק של ג'פרי ראש ולא, נניח, ג'ים קארי או מיק מאיירס, שהביעו בעבר עניין בסרט). הוא מקפיד לסמן את כל התחנות "שצריך להראות" בביוגרפיה של פיטר סלרס (המפגש עם הבמאים סטנלי קובריק ובלייק אדוארדס, הנשים בחייו) עד שנדמה כי שכח שמדובר – סוף סוף – בסרט עלילתי.
אדם שייקלע לאולם בלי לדעת דבר וחצי דבר על סלרס עלול להימלט עוד לפני ההפסקה. "איפה הסיפור?", הוא ישאל את הסדרנית הנבוכה, "ולמה זה לא מצחיק?, הרי אמרו לי שמדובר בסרט על חייו של מצחיקן". ואף אחד לא יוכל לבוא אליו בטענות. פיטרס סלרס בהחלט נדמה כמי שמעמיד פוטנציאל לביוגרפיה משגעת. הרי הוא עסיסי וטווסי לא פחות מאותו אנדי קאופמן שזכה לסרט היוצא מגדר הרגיל, "איש על הירח".
מצד אחד, הכישלון לא כל כך מפתיע כשלוקחים בחשבון את הרזומה של הבמאי מהשנים האחרונות ("24", "טראפיק – המיני סידרה") ואת זהות מפיקת הסרט – רשת הטלוויזיה HBO. אולי בכלל היה עדיף לשפוט את הסרט כפרוייקט טלוויזיוני עתיר תקציב ושחקנים מפורסמים. אלא מה – מדובר בכל זאת בבמאי סרטים שהוא בעצמו לא תינוקת: מאחד שביים את "הטורף 2" אתה רשאי לצפות לכל הפחות לסרט אפקטיבי, אך הסרט משתרך לאיטו, מסורבל-אפרפר, ויש הרגשה שאם היו נותנים לו היה מבקש הבמאי לשחזר את חייו של סלרס במלואם, ולא להוסיף עליהם ולו תו אחד של מקוריות.
נדמה לי שהמחדל החמור ביותר ב"החיים על פי פיטר סלרס" הוא הוויתור המוחלט של הבמאי על עיסוק בתקופה. סלרס היה כוכב רדיו גדול בפיפטיז (ויש סצנה אחת די מוצלחת של תוכנית רדיו, שלא זוכה לפיתוח בהמשך) וסמל של ממש בסיקסטיז. מרוב העיסוק בבעיות המשפחתיות ובמחוות לסרטים המפורסמים, מתפספס הפוטנציאל הגדול של תיאור התקופה דרך הקריירה של אחד הכוכבים הגדולים והמשונים שלה (אפשר לחשוב, למשל, על "בוגי נייטס" כמודל).
הדבר היחיד שמכניס קצת דם לכל העסק הזה היו הופעות האורח. מדי כמה סצינות מופיע שחקן שמגלם את סטנלי קובריק או שחקנית בדמות סופיה לורן החתיכית. הסצינות האלה יוצרות אווירה די מוצלחת של אילוסטרציה מערוץ E. גם דמות אמו של סלרס – מהאמהות האלה שדוחפות את הילד לפסטיגל – יכולה היתה להיות מוצלחת אם הטיפול בה לא היה מלודרמטי כל כך (כשסלרס חוטף התקף לב וכמעט מת היא מודאגת רק ממספר הערוצים בהם דווח על האירוע).
כשהסתיים הסרט שאלתי את הדודה מתקרית הרוכסן אם אהבה או לא. היא אמרה לי ש"היה סרט שיגעון" והציעה לי סוכריית מנטה.
|
|
|
|
|
|
|  | | ג'פרי ראש בתפקיד פיטר סלרס | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | קולנוען, משורר, מאמין בחיים היפים. הומניסט | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
