 |
 |
|
|
|
|
|
|
| יוני רז פורטוגלי התרגש מהוירטואוזיות הקסומה והדמויות הפגיעות שווס אנדרסון טווה ב"עמוק במים" |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
באחת הסצנות ב"עמוק במים", סרטו החדש והנהדר של ווס אנדרסון ("משפחת טננבאום") מוצאות עצמן שתיים מהדמויות הראשיות בלב ים לאחר התרסקות מסוק. הסצנה מצולמת בגובה המים סטייל "מלתעות", שתי הדמויות מתאוששות די מהר ומישהו מספר בדיחה כשפתאום, בין הגלים הכחלחלים שנשברים אל המסך מופיע גל אדום.
הסצנה הזו מפתיעה ומצמררת במיוחד לאור האופי הקומיקסי שנותן אנדרסון לדמויותיו - דמויות אקסצנטריות, שטוחות, עם שניים שלושה ניואנסים מושלמים; דמויות ששום דבר לא נדבק אליהן, דמויות שלא אמורות לדמם. ב"עמוק במים", כשאנדרסון מסכים לפצוע אותן, זה כואב יותר. סצנת הדימום מסבירה יפה את השוני בין "עמוק במים" לשני סרטיו הקודמים של אנדרסון: "המרוץ לצמרת של מקס פישר" ו"משפחת טננבאום" בנויים מתסריטים מעודנים ומהודקים (זה של טננבאום היה מועמד לאוסקר) ודמויות בלתי פגיעות, בעוד ש"עמוק במים" הוא סרט עם תסריט מתנדנד שהולך לטבוע בכל רגע, קורס תחת עומס
הויז'ואלס המהפנט. ועם זאת, בשוט האחרון שלו, כשכולם כבר רטובים ועייפים, ברור לך שראית סרט מושלם.
"עמוק במים" מלווה את מסע הנקמה של סטיב זיסו (ביל מארי הקוסם) בכריש שאכל את חברו הטוב ביותר. זיסו הוא דוקומנטריסט שרלטן, מעין יהודה ברקן של עולם המים - כוכב פופ אקסצנטרי שלא ממש מבדיל בין הדגים השונים, אבל בפירוש יודע להצטלם יפה - העומד בראש "צוות זיסו", חברת ההפקות המפוארת שלו הנמצאת על סף פשיטת רגל.
"צוות" זיסו כולל את אשתו, אלינור "המוח" זיסו (אנג'ליקה יוסטון היפיופית) שהוריה העשירים מימנו את סרטיו הכושלים של בעלה, קלאוס דימלר (וליאים דפו הנהדר) פסיכופט גרמני טוב לב והצלם של סטיב, עוזר הפקה בדמות טיפוס מוסלמי שדומה לאיש טאליבן, כמה מתמחים ללא תשלום, ברזילאי בשם פלה המלווה את הצוות בשירי דיויד בואי בפורטוגזית, והרכש החדש, נד פלימפטון (אוון וילסון החתיך), טייס משנה מקנטקי שהוא אולי הבן של סטיב ואולי לא.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ביל מארי ואוון ווילסון, "עמוק במים". צילום: יחסי ציבור
|
|
|
 |
|
 |
|
אנימציות מהפנטות של יצורים ימיים מסתוריים
|
|
|
 |
|
|
|
במהלך צילומי סרטו האחרון, שהקרנתו החגיגית והכושלת פותחת את הסרט, נטרף אסטבן (סימור קאסל), שותפו הוותיק וחברו הטוב של סטיב, על ידי כריש מסתורי. הבמאי נשבע לרדוף את הכריש ולצלם את הכל בסרט שיחזיר אותו לכותרות. הוא גונב ציוד חדיש מאויבו המר אליסטר הנסי (ג'ף גולדבלום הסקסי) ומצרף ל"בלפונטה", הספינה האהובה שלו, את העיתונאית ההרה ג'ין וינסלט ריצ'רדסון (קייט בלנשט השמנמונת) לטובת כתבת שער שתמריץ את יחסי הציבור לסרט המתהווה. המרדף אחר הכריש מתעכב פעם ועוד פעם כשצוות ה"בלפונטה" עובר סדרה של חוויות מגוונות דוגמת התקלות אלימה בחבורת פיראטים מרושעים, מרד סיפון של חבורת המתמחים ללא תשלום ופשיטת רגל שמחייבת הסדר עם חברת ההשקעות של נד. זיסו לא מתייאש וממשיך לנסות.]
חשוב לציין שאת התסריט ל"עמוק במים" כתב אנדרסון עם הבמאי נח באומבך ("גבר קנאי"), ולא עם אוון וילסון, שכתב אתו את שלושת סרטיו הראשונים. אפשר לנחש שווילסון, כנציג השחקנים, דאג יותר לאינטרסים של הדמויות והעלילה, ובלעדיו נדמה שאנדרסון מתחשב פחות בנרטיב, מתרכז באנימציות מהפנטות של יצורים ימיים מסתוריים והמצאות מבריקות שקשורות ל"בלפונטה", כשהרציפות של התסריט נופלת קורבן (הדוגמא הטובה ביותר יהיה צילום תקריב של זוג סרטנים מתנה אהבים במהלך סצנה דרמטית בה אלינור זיסו עוזבת את בעלה). התוצאה היא סרט עשיר וויזואלית באופן יוצא דופן, כשבאופן מוזר אפילו הפגמים של התסריט תורמים לאווירת ההתפרקות הכללית של גיבור הסרט, ומשלימים אותה.
"עמוק במים" נוגע בשלושה נושאים שאפיינו את שני סרטיו האחרונים של אנדרסון: השימוש הווירטואוזי בלוקיישן, עיסוק בדמות האב והצגת עבר משותף ומפואר שחלף והשאיר רק שרידים חלודים.
רוב הסרט מצולם על ה"בלפונטה", שמציגה יותר מכל את שאריות האימפריה ש"צוות זיסו" היה פעם (זיסו לבוש תמיד במדים עם הלוגו Z"", ומזכיר שוב ושוב את ימיו היפים של מועדון המעריצים שלו). המרדף של זיסו אחר הכריש הוא גם נסיונו הנואש להחזיר את ימי הזוהר של הצוות המתפרק שלו (בדומה לעבר המפואר של ילדי משפחת טננבאום, והמפגש המאכזב אתם בהווה), האווירה הזו, שמועברת באופן מדוייק כל כך בסרט, תרגש כל מי שהיתה לו פעם חבורה משלו שהתפרקה והשאירה אחריה זכרונות לוהטים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אנג'ליקה יוסטון ב"עמוק במים". צילום: יחסי ציבור
|
|
|
|
|
|
|
כמו ילדה יפה שמתפארת בבית הבארבי שלה
|
|
|
|
|
|
|
בשוט ארוך וווירטואוזי, מציג לנו אנדרסון את חדרי האוניה מהחזית, אחד אחרי השני, בליווי קריינות שמתפארת באפשרויות ההפעלה של כל חדר (ספריה, ג'אקוזי, אולפן הקלטות), כמו ילדה יפה שמתפארת בבית הבארבי שלה. השוט הזה מזכיר מאוד את האקספוזיציה של בית משפחת טננבאום בסרטו הקודם, שם אפשר היה להרגיש את האצבעות האוהבות של הבמאי מיישרות את התמונות על הקירות רגע לפני הצילום. נדמה לי שהסצנה המהנה ביותר בסרט היא זו שבה מגלה לנו זיסו, משום מקום, כדור פורח על סיפון האניה. הוא עולה לאוויר ונשאר שם כמה דקות; ההרגשה שמעביר אנדרסון היא ששעל הבלפונטה שלו הכל אפשרי, כמו שאתה מדמיין את דיסנילנד לפני הביקור שם.
גם העיסוק בדמות האב, שמוכר מ"מקס פישר" (מארי אב אלטרנטיבי של ג'יסון שוורצמן) וממשפחת טננבאום (ג'ין הקמן כאב הלא אחראי), חוזר ב"עמוק במים", ובאופן ישיר יותר מהסרטים הקודמים. אם ב"מקס פישר" וב"משפחת טננבאום" הדברים מרומזים ועצורים, ב"עמוק במים" שאלת האבהות של הגיבור מהדהדת לאורך רוב הסרט, כשהסצנה בה נד שואל את זיסו, לעיני כל הצוות, האם הוא יכול לקרוא לו "אבא" ונענה ב"לא, תקרא לי סטיבו, זה נשמע יותר טוב", היא סצנה שוברת לבבות שלא היתה מביישת אפילו את ניר ברגמן.
הבעיה היחידה של הסרט הזה עליה אני יכול חשוב היא השילוב הקצת עמוס מדי של קטעי אנימציה בסרט, שילוב שלוחץ מעט על האופי הקומיקסי גם ככה של התסריט והדמויות (הסרט הבא של אנדרסון יהיה סרט אנימציה). כך או אחרת, "עמוק במים" הוא סרט קסום, נדיר כמו חלום נעים של שעתיים, שמתעוררים ממנו עירניים והולכים לים.
|
|
|
|
|
|
|  | | תמונה מעולה של ביל מארי ב"עמוק במים". צילום: יחסי ציבור
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | קולנוען, משורר, מאמין בחיים היפים. הומניסט | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
