 |
/images/archive/gallery/120/232.jpg נועם שיזף
צילום: נעם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| נועם שיזף על הטונים הלאומניים, הבורות ההיסטורית, האמינות המפוקפקת והמשחק הגרוע של "חדר מלחמה" |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"חדר מלחמה", 21:30, ערוץ 2, שבת
חשבתי לכתוב על הטונים הלאומניים של "חדר מלחמה", הסדרה החדשה שכתב יאיר לפיד לרשת, ושיוחצנה באלימות במשך שבועות ארוכים. על כך שכל העולם מחולק שם לטובים ורעים, הכל נבחן דרך כוונת הרובה הישראלי ובעזרת תובנות בגרוש על הגורל היהודי. למשל, ההערה על הצרפתים, ש"במילא לא סובלים אותנו", או הרגע שבו יואל, עורך הדין של יחידת הביטחון הלאומי המיוחדת, חוגג את הגילוי שבלגיה החזיקה מעמד רק שבועיים מול הנאצים במלחמת העולם השנייה. האיזכור היהיר והמלגלג הזה בא על רקע התביעה נגד אריאל שרון, והסאב טקסט ברור – איך הם, העלובים הללו, שאפילו לא עצרו את הגרמנים, מעזים למתוח עלינו בביקורת.
חשבתי גם לכתוב על הבורות ההיסטורית. כי דווקא בבלגיה היו כמה סיפורי התנגדות גדולים ביותר לכיבוש הנאצי, ודווקא המחתרת הבלגית פרסמה כרוזים שהתנגדו לרדיפות ואפילו איימה בענישה על מי שישתף פעולה עם רצח ונישול של יהודים. כתוצאה מכך, יותר ממחצית מיהודי בלגיה ניצלו מההשמדה.
אחר כך, חשבתי שעדיף לכתוב על האמינות המפוקפקת של הסדרה כולה. למשל, על סוכנת המוסד שלא שמעה מעולם על מאגר כלי הנשק הגרעיניים של ברית המועצות לשעבר. או על האשליה, שמטופטפת שוב ושוב, שאנשי הביטחון הם פטריוטים ומקצוענים, בעוד הפוליטיקאים הממונים עליהם הם אינטרסנטים, צרי מחשבה ורשלנים. אולי היה כדאי לתת פה קצת דוגמאות הפוכות מהעבר הלא רחוק, או לדבר על אופיה של מדינה שמזלזלת בנבחרי הציבור ומעריצה גנרלים.
חשבתי גם לדבר על כך שכל האנשים בסדרה הם צעירים ויפים, חכמים ובעיקר מתחכמים (למעט עלה התאנה של ששון גבאי, בדמות – איך לא – המומחה לארצות ערב). כל מי ששירת במערכת הביטחון או במשרד ממשלה יודע שאין בסביבה הזאת שום דבר מהרעננות והסקסיות של "חדר מלחמה", אלא עייפות, עשן סיגריות וכתמים על הקירות. "חדר מלחמה" מעוצבת כמו חברת היי-טק בימי הבועה, והדמויות שלה יצאו מפרסומת ליופלה. אפילו "טירונות" מתחילה להיראות ליד זה כמו הדבר האמיתי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"חדר מלחמה"
|
|
|
 |
|
 |
|
ממחזרים טריקים מ"24"
|
|
|
 |
|
|
|
חשבתי שכדאי לומר משהו על הטון המצטדק של הסדרה. על קלישאת ההתחבטות בנוגע לאזרחים הפלסטינים שנהרגים סתם. על נציג השב"כ שהסתבך כי הוא חיסל ערבי בזמן חקירה (ולא שזה מפריע למישהו). על "הדילמות המוסריות", שנראות כמו סוג השטויות שמוכרים לחיילים בסדרת חינוך בעכו לפני ששולחים אותם לשטחים, כדי שאחר-כך ההנהגה תגלגל את האחריות לכל מה שקורה לדרג השטח. כי הרי הסברנו לטמבלים האלו שצריך להיות תמיד מוסריים, ולסרב לפקודות לא חוקיות, ולא לוודא הריגה אלא רק להבטיח ניטרול, או איך שלא קוראים לזה.
חשבתי לדבר על המשחק הגרוע (איילת זורר עם מנעד שכולל שני אינפופים ותנועת ראש אחת), על הסיפור הלא מעניין, המילטריזם (הגשמת החלום של נערה עם תסמונת דאון היא כמובן, ההתגייסות לצה"ל), על הדמויות מקרטון, על הבדיחות הלא מצחיקות, על הטוויסט המפתיע והצפוי כל-כך בסוף הפרק הראשון. לא היה תרגיל ב"24" או ב"בית הלבן" שהתביישו למחזר כאן. ההבדל היחיד הוא שבסדרות האמריקאיות קרו דברים, ופה יש רק פטפטת אינסופית.
אבל כל הדברים הללו, שכבר בניתי עליהם תיאוריות שלמות בראשי, לא מסבירים למה הפרק הראשון של "חדר מלחמה" גרם לי בחילה. זה יותר העובדה שבעיני, הסדרה הזאת היא הרגע הנוכחי, האיום, בישראל של פוסט אינתיפאדת אל-אקצה. היא שביעות הרצון העצמית, היא הפומפוזיות והשמאלציות של אות הפתיחה, היא האשליה של איכות (מזמן לא היתה כאן סדרה מושקעת כל-כך), ובאותו הזמן היא הדלות, העליבות, החד-ממדיות, הריקנות, ההערצה לזוהר מזויף, היא כל מה שרע, שקרי ומשעמם כל-כך כאן. התקווה היחידה היא שבעוד כמה שנים "חדר מלחמה" תיראה כמו פרודיה, אולי אפילו תהפוך למוצר קאלט. עד אז, אני לא אהיה מסוגל לסבול דקה נוספת שלה.
|
|
|
|
|
|
| | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | חבר מערכת מעריב ספורט. לומד לתואר שני באוניברסיטת ת"א | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
