 |
|
|
 |
אהל עדן |
| ללא כותרת, מתוך התערוכה "שם מה", הגלריה של המדרשה לאמנות |
|
|
|
|
"הגלריה של המדרשה לאמנות שוכנת, כמו רוב הגלריות בתל אביב, בחצר אחורית. בשוליים, נסתרת, סמויה מעינם של האנשים המהלכים ברחוב. ממש כמו האמנות הישראלית. אבל למרחבים האחוריים האלה, כמו לאמנות הישראלית, יש סיפור חשוב, והאתגר שלי היה לספר אותו, ללדת אותו לתוך הרייפ-זון הזה שמאחורי רחוב דיזינגוף 34. החלטתי להתחכם לחצר האחורית הזאת ולברוא אותה מחדש כחצר עם אגו של ממש, כזאת שמסרבת ללכת בקטנות. בניתי בה פסל בגובה 4 מטר, שקצהו נראה מהרחוב, של שלושה שלדי עגורים המסתבכים אחד בשני ובעץ שמעליהם. העגור הלבן היא הציפור היפה ביותר בטבע לדעתי, אבל למרבה האירוניה היא אחת היחידות שלא עפות מעל ישראל, ונראה לי חשוב לביית אותה למרחב שלי. שלושת העגורים יושבים בתוך בריכת גן מלאה בשמן שרוף, שגורם לכל הגינה להשתקף בה. ההשתלבות של הפסל בעץ – אורגני וטבעי שכבר אי אפשר להבחין ביניהם, וההשתקפות של פרטי הפרטים של החצר בבריכה, כמו בציור יפני מעודן, נותנים למקום הזנוח הזה פנים חדשים, מפתיעים, ויוצרים דיסאוריינטציה של החלל כולו. החצר מתמרדת כנגד אחוריותה ולובשת פני מלכות. נוצרת מערכת יחסים סימביוטית בין הפסל לחצר: כמו שהגינה מקבלת פתאום יופי ועוצמה מעצם קיומו של הפסל, גם הפסל שואב חיים מהגינה ומאובייקט דומם הוא הופך למשהו חי, אורגני, נושם. המון פרטים שמקודם אי אפשר היה להבחין בהם קמו פתאום לחיים, כולל רב בית הכנסת שיושב חצר ליד, שגילה אחרי שנים שהוא גר שם שיש פה גלריה ושיש פה אמנות וששווה לבוא להסתכל".
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/234/742.jpg אהל עדן  | | |
|
|
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
