 |
|
|
 |
עדי נס |
| "ללא כותרת, 1999", 90x148, מתוך התערוכה "בימים ההם. בזמן הזה", מאוסף הפניקס הישראלי ומאוספים אחרים |
|
|
|
|
"פעמים רבות, לאורך תולדות האמנות נעשו מחוות ליצירות קלאסיות בכלל, ולסעודה האחרונה של דה- וינצ'י בפרט. בימים אלה מוצגת עבודה זו בתערוכה לצד ציור של ראובן 'סדר ראשון בירושלים 1950'. שתי העבודות, שנוצרו בפער זמן של 50 שנה, מאזכרות את היצירה הקלאסית. כאשר אמן מתייחס ביצירה חדשה לדימוי מוכר מן העבר - למיתוס, הוא עושה זאת על פי רוב כדי להגיד משהו חדש, אחר, אישי. הבחירה לקרוא לצילום 'ללא כותרת' נבעה מהרצון שלא להוביל את הצופה למשמעות אחת ספציפית. שלא ליצור איור לרעיון. לאפשר לדימוי החדש, כמו לכל עבודת אמנות, לדבר בו זמנית בכמה רבדים. גם ההחלטה שלא ללהק את התמונה ב-13 חיילים (כמספר השליחים של ישו) אלא באחד נוסף היתה מכוונת. כמו בצילומים האחרים שלי, גם כאן ניגשתי לעבודת הבימוי לא רק כצלם. ההשטחה, שהיא חלק מאופיו של המדיום, לא יכולה היתה להתחרות בתפיסת החלל והפרספקטיבה של צייר כלאונרדו. החייל הנוסף עזר לי לפתור בעיות של קומפוזיציה. אך גם לתעתע בצופה, כאילו מדובר בעובר אורח, או במי שמסמל את היוצר, הצלם או הצופה בסצינה שכזו. החייל הנוסף הוא זה שמביט מבעד לגבולות הצילום ויודע את מה שהיה או את מה שעתיד לקרות. צילום זה נוצר והוצג בתקופה בה צה"ל שהה בלבנון, ובכל יום התבשרנו על חלל נוסף שנפל. תיארוך הצילום, שהוא חלק משם העבודה, חשוב בעיני כדי להזכיר לנו שזו חייבת להיות המלחמה האחרונה".
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/239/431.jpg עדי נס | | |
|
|
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
