 |
/images/archive/gallery/244/366.jpg מיכאל מושונוב
 |
|
|
| חמש תחנות התרבות של מיכאל מושונוב |
|
| תכירו את העולם התרבותי של מנחה "אקזיט" הטרי: מטאליב קוואלי ורוברט דה נירו ועד "מפגשים מהסוג השלישי" ו"האלכימאי" |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
ענבל שתיוי
19/1/2005 13:51 |
|
|
|
|
|
|
|
מיכאל מושונוב, בן 19, הבן של
מוני מושונוב וסנדרה שדה, הצטרף השבוע לצוות המנחים של תוכנית הנוער "אקזיט". כבר שנתיים שהוא עושה היפ הופ מחתרתי עם חבר, לאחרונה הופיע בסרט הטלוויזיה "איציק", השתתף לצד אביו ב"חתונה מאוחרת" ואפילו השתחל, בעברו הלא ממש רחוק, לקלטת הילדים "כמו גדולים" של אריק איינשטיין.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
טאליב קוואלי ודי.ג'יי הייטק
|
|
|
 |
|
|
|
"ברגע ששמעתי את הדיסק 'Reflection Eternal' של טאליב קוואלי ודי.ג'יי הייטק, זה גרם לי לרצות לעשות היפ הופ בעצמי. זה סוג של היפ הופ שהוא נורא חכם באמירה שלו, נורא מגניב. מה שבולט שם במיוחד זה היכולת לעביר כל כך הרבה מסרים בשיר של כמה דקות, זה נראה לי גאוני. האמת היא שכל שיר היפ הופ עושה את זה.
"אחותי קנתה לי את הדיסק הזה ליומולדת 14 שלי. שמעתי אותו והוא השפיע עלי נורא. נורא ניו יורקי, חכם, הרבה דיבורים, הרבה מסרים. זה יפה. כל פעם שאני שומע אותו, אני נורא מתרגש, נורא שמח. זה דיסק שנוגע ומחדש לי כל פעם".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
טאליב קוואלי. צילום: ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
ריצ'רד דרייפוס ב"מפגשים מהסוג השלישי"
|
|
|
|
|
|
|
"באופן כללי אני אוהב מדע בדיוני ופנטזיה, אבל 'מפגשים מהסוג השלישי' גם שינה משהו אצלי ונורא ריגש ועניין אותי. ברגע שראיתי אותו היתה לי הרגשה שאני ארצה לעשות סרט מתי שהוא. זה נתן לי מין פוש, אתה רואה את הסרט הזה ואומר לעצמך 'וואי, אני חייב לעשות סרט'.
"המשחק של ריצ'רד דרייפוס מדהים שם. זה בעצם סיפור על בנאדם שמשנה את כל החיים שלו בצורה נורא מוזרה. הוא לא ממש משתגע, הוא מאמין במשהו והוא מוכן לוותר על הכל בשביל זה, זה נורא חזק ונורא משפיע.
"אני פריק מטורף של 'מלחמת הכוכבים', נורא אהבתי לקרוא את הספרים של 'שר הטבעות', אהבתי גם את הסרטים בסדרה, את 'ווילו והנסיכה', כל הסרטים האלה, אני נורא מתחבר אליהם. בארץ לא נראה לי שיעשו סרטים ברמה הזו, אבל אני מקווה שפעם ייצא לי לביים או לשחק בסרט כזה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ריצ'ארד דרייפוס ב"מפגשים מהסוג השלישי"
|
|
|
|
|
|
|
"האלכימאי", פאולו קואלו
|
|
|
|
|
|
|
"כשקראתי את הספר הזה באמת הרגשתי טוב. זה משנה אותך קצת, אולי רק בכמה אחוזים בודדים, אבל משהו בכל זאת משתנה. אין הרבה ספרים שעושים את זה.
"זה גרם לי להרגיש הרבה יותר רגוע בקשר לחיים, יותר חופשי, יותר זורם, פחות מודאג כל הזמן ממה יהיה. כעיקרון אני לא קורא יותר מדי ספרים אבל זה ספר שקראתי. אתה יוצא מהספר הזה בהרגשה נורא טובה. יש איזה קטע, שזה פשוט קצת משנה אותך, אתה הופך לאדם פחות לחוץ, פחות דואג, 'לא משנה מה יהיה' כזה.
"אני עדיין אדם מודאג, כמו כולם, אולי לא היה מהפך, אבל היה שם איזה שינוי. הספר עצמו מספר על מסע בדרך שברורה מלכתחילה אבל בסופו של דבר משתנה, ובעצם הגיבור מרוויח מזה יותר".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"האלכימאי". צילום: עטיפת הספר
|
|
|
|
|
|
|
רוברט דה נירו, דסטין הופמן, אל פצ'ינו
|
|
|
|
|
|
|
"שלושת השחקנים הללו עוררו אצלי את הרצון להיות שחקן, כשכל אחד מהם באופן ספציפי השפיע עלי בצורה אחרת, מבחינת המשחק שלו. אני רואה בהם מין אלילים מבחינת משחק. כל אחד מהם, ברגע שהוא משחק דמות כלשהי, הופך לגמרי להיות הדמות הזו.
"את דה נירו אהבתי ב'נהג מונית' וב'רחובות זועמים'. אתה רואה את זה ואתה רואה את אחד הדברים הטובים שיש מבחינת משחק. את דסטין הופמן אהבתי ב'קאובוי של חצות' וב'הבוגר', שם זה פשוט בית ספר למשחק, זו אחת היצירות הקולנועיות היותר גדולות. את אל פצ'ינו ב'הסנדק' וב'פני צלקת'. את שלושת השחקנים האלה אהבתי גם בקלאסיקות האלה וגם בעוד הרבה סרטים, אבל אלה הסרטים החזקים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אל פצ'ינו. צילום: רויטרס
|
|
|
|
|
|
|
נערי פוסטר
|
|
|
|
|
|
|
"נערי פוסטר, להקה חדשה, קוראים להם יאיר שלח, אופנהיימר ואור בורשטיין, הם הוציאו עכשיו דיסק שנקרא 'קלאס'. הדיסק הזה, מבחינתי, הוא אחד הטובים ששמעתי. בסגנון אייטיז כזה.
"הם גם חברים שלי וזה גורם לי עוד יותר להעריך אותם, והדיסק שלהם יצא פשוט ברמות, אני מעריץ אותם. הם הכניסו לי את העולם הזה של המוזיקה עמוק בפנים. גם מההיכרות האישית שלי איתם וגם ממה שראיתי בהשקעה שלהם בדיסק, הם מהווים גורם חשוב מבחינה תרבותית בשבילי".
|
|
|
|
|
|
|  | | נערי פוסטר. צילום: עטיפת התקליט | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
