 |
/images/archive/gallery/106/299.jpg חיים טופול.
צילום: ארכיון  |
|
|
| "הוא היה הרבה יותר מסאטיריקן שכותב בדיחות" |
|
| חיים טופול, גילה אלמגור, עודד תאומי, אריה אליאס, זאב רווח ועוד אמנים שעבדו עם קישון, נפרדים ממנו |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
NRG מעריב
30/1/2005 8:47 |
|
|
|
|
|
|
|
חיים טופול עבד עם אפרים קישון ב"סאלח שבתי" וב"ארבינקא": "אני משתתף בצערה של המשפחה, בצערה של אשתו ובצערם של כל החברים. איבדנו חבר סופר, סאטיריקן ומחזאי פורה בצורה בלתי רגילה, שעשה המון לביטוי ההווי בארץ ולביטוי האווירה בארץ ועשה גם טוב ליהודים בחוץ לארץ. ייצג אותנו בכל תוכנית טלוויזיה אפשרית באירופה.
"הקשר שלנו היה קרוב מאוד כי עבדנו יחד מאז שהייתי בן 19, עשינו יחד את להקת הנח"ל, הקמנו את בצל ירוק, עשינו יחד סרטים משותפים כמו 'סאלח שבתי' ו'ארבינקא' ומונח פה לפני מכתב שקיבלתי ממנו ממש עכשיו שאומר 'לחיימקה, אם אתה במקרה פנוי, התפקיד של האל תפור עליך, ואם אתה פנוי לזה תעשה משהו למען הטוב שבמחזותי. שלך תמיד אבא אפרים קישון'. זה המכתב האחרון שקיבלתי ממנו בלוויית המחזה שקראתי, ממש עכשיו.
"הוא ודאי לא יישכח כי הוא דאג לפרסם בערך כחמישים שישים מיליון עותקים מיצירותיו. כשהוא עבד במעריב היו הרבה ימים בתולדות העם הזה שפתחו את העיתון ולפני שהסתכלו
על העמוד הראשון פתחו וחיפשו את ה'חד גדיא' של אפרים קישון. הוא היה עמוד תווך בעיתון ובייחוד בימים הרי גורל כמו של ההמתנה לפני ששת הימים. ולא רק שהיתה לו השפעה על העם היתה לו השפעה מורלית על מקבלי ההחלטות וזאת לא דעתי הפרטית בלבד.
"כל מי שיישאל יאמר שהיתה לו השפעה על כך שאשכול צירף את בגין לממשלת אחדות ואת דיין כשר ביטחון. הוא היה הרבה יותר מסאטיריקן שכותב בדיחות, היתה לו ממש השפעה אדירה על העם היושב בציון.
"חוצמזה הוא היה איש מוכשר ברמה בינלאומית, היה פעמיים מועמד לאוסקר הזר, זכה בשני גלובוס הזהב פעם אחת על 'סאלח' יחד איתי ופעם על 'השוטר אזולאי'. ב'סאלח' זכינו בעשרות פרסים בינלאומיים למרות שכמה אנשים לא כל כך נחמדים פה לא כל כך אהבו את זה, אבל לא עזר להם שום דבר.
"הדבר היפה שקרה לו הוא שלפני שנתיים זכה בפרס ישראל וזה השקיט אותו כי הוא היה מאוד מתוסכל שאין הכרה בארץ של הממסד לתרומה ולכישרון שלו. אני חושב שזה הרגיע אותו".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"הוא היה קפדן וידע בדיוק מה הוא רוצה"
|
|
|
 |
|
|
|
אריה אליאס, עבד עם אפרים קישון ב"השוטר אזולאי" וביים את המחזה שלו "אף מילה למורגנשטרן" לקולנוע: "איבדנו סאטיריקן מעניין מאוד. הוא עשה בזמנו רעש גדול במאמרים שלו ובהשקפת עולמו. הוא היה איש מעניין אבל אף פעם לא התיישב בארץ, והיה כעס גדול מצד האנשים שאהבו אותו. הוא מצא את המוזה שלו בחו"ל ולא פה, הוא ראה את ישראל כלבנטינים והתאכזב כשראה שארץ ישראל זה לא אירופה. הוא היה איש מוכשר מאוד, כתב הרבה מחזות.
"הוא ביים אותי ב'השוטר אזולאי', ואני ביימתי מחזה שלו לקולנוע, 'אף מילה למורגנשטרן'. כשעיבדנו את המחזה לתסריט, הלכנו להתייעץ איתו. הוא קיבל את ההערות שלי. הוא שמח מאוד על הפרויקט כי זו היתה הפעם הראשונה שחומר שלו הולך לסרט. זה היה בתחילת שנות השישים, והוא עוד לא נכנס לנעלי הבמאי, עסק רק בכתיבה.
"הוא תמיד היה כועס, מהסס וקפדן מאוד. הוא היה קפדן וידע בדיוק מה שהוא רוצה. כל מה שהיה כתוב אצלו היה חקוק, הוא לא הרשה לשחקן לעשות כל מה שעולה בראשו אלא היה אומר לו מה לעשות לפרטי פרטים. הוא היה הרבה פעמים אדם זועם, אולי בגלל הארץ, אולי בגלל האנשים שקיבלו אותו או לא קיבלו אותו.
"בסופו של דבר הוא חי בגולה ומצא את המוזה שלו שם. הוא לא באמת היה פה, זאת אומרת הוא עצמו היה, אבל הראש שלו היה במקום אחר. הוא רצה לראות את הארץ כאירופה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אריה אליאס. צילום: אמיר מאירי
|
|
|
|
|
|
|
"היתה תקופה שדיברו קישונית"
|
|
|
|
|
|
|
גילה אלמגור, ששיחקה ב"ארבינקא" ו"סאלח שבתי" בבימויו של קישון: "רק השבוע יענקל'ה (אגמון) קיבל ממנו ספר ומכתב. הוא התחיל לאחרונה חיים מלאים וחדשים, הוא נראה חוגג וטורף את החיים ומצליח כאילו שכל העולם עוד לפניו, הוא הכיר לי את אשתו החדשה והיה מלא תוכניות ואהבות וחיים, כאילו כל עתידו לפניו. היתה אצלו תחושה שלגיל הביולוגי אין משמעות.
"לאפרים היה מגע זהב, גולדן טאץ', כל מה שהוא נגע בו, הצליח. כל דבר, ברוך כשרונות. הוא היה צורף תכשיטים, שיחק שח, עשה סרטים, כתב ספרים והוא הצליח בהכל. זה נשמע כמעט מוזר שהוא נפטר. הוא היה פה לאחרונה ונראה כאילו עכשיו הוא קוטף את כל הפירות.
"אנחנו איבדנו את אחד הכישרונות הגדולים, סאטיריקן, היתה תקופה שדיברו קישונית, זו היתה השפה, הוא הכניס ללקסיקון העברי מילים שנגזרו מהומורסקות, למשל, לגמוז, על שם המבקר גמזו. היתה לו השפעה מרובה על החיים של כולנו. הוא היה עולה, וזר, וחדש, ואחר כך התערה, וכל כך ישראלי. צר לי ואני המומה. יש לו פה ילדים ונכדים, ואני משתתפת בצערם. הלך ענק".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
גילה אלמגור
|
|
|
|
|
|
|
"הוא היה מן אלוהים שיוצר את הסביבה"
|
|
|
|
|
|
|
עודד תאומי, שעבד עם אפרים קישון ב"תעלת בלאומילך": "אני חושב שזה אחד היוצרים שהשפיעו לפחות בשני עשורים על התרבות הישראלית יותר מכל יוצר אחר, למרות שהשטח שלו לא נחשב בעיני המבינים הגדולים, כי זה היה סאטירה והומור. בתחומים האלה אולי היתה עוצמתו הגדולה באמת, דווקא בגלל זה שהוא היה עולה חדש, קרא לעצמו 'העולה היורד לחיינו'. הוא עשה עם העברית דברים שמי שנולד עם השפה לא היה מסוגל, הוא ראה את הפירוק שלה. למשל כשאתה אומר 'כסא נח' אתה רואה מיד את הים, אז הוא היה כותב 'כסא נח למדי' או 'שירי לכת לעזאזל'.
"שיחקתי אצלו ב'תעלת בלאומילך', שם היתה לי ההזדמנות להכיר אותו מקצועית, ומאוד הערכתי את זה. חוץ מזה, אני חבר של דוש ואשתו והיינו בהמון מסיבות יחד עם קישון, הם היו המאפיה ההונגרית, ולמדתי להכיר אותו גם באופן אישי לגמרי, בתחום הבילוי. למעשה, הוא היה איש לא שמח, לא ליצן עצוב אלא איש מתוסכל, לפעמים אפילו מיזנטרופ קנאי, אני יודע שאלה לא דברים שאומרים 'אחרי מות', אבל דווקא לגבי יוצר ברמה שלו, אז מותר גם להגיד דברים כאלה, הם לא מורידים מערכו, כי לפעמים היתה לו הערה צינית שהיתה שווה את הישיבה לידו בזמן שהוא לא מפסיק להתלונן.
"התסכול שלו היה קודם כל לגבי אי ההערכה כלפיו מצד העילית התרבותית של ישראל, שקיבל אותה רק בסוף עם פרס ישראל. אבל אני אהבתי אותו, גם את הסחורות הקשות שלו, היתה איזו שלמות באישיות שלו, של מי שתמיד רואה את הדברים מלמעלה, מזווית אחרת, מהסתכלות שונה. לכן גם הסביבה היתה כלי שרת בידו, הוא כאילו היה מן אלוהים שיוצר את הסביבה.
"בדור של שנות השישים והחמישים האנשים היו קונים את מעריב רק כדי לראות את הקריקטורה של דוש ואת ה'חד גדיא' של אפרים קישון, זה היה נושא השיחה המרכזי בכל בילויי המעמד הבינוני, ואולי לא רק הבינוני.
"'סאלח שבתי' ו'השוטר אזולאי' מצד אחד ו'בלאומליך' ו'ארבינא' מהצד השני, וכל הסרטים שעשה, זה משהו שקשה לתאר, הוא יצר סטנדרטים אחרים בארץ, גבוהים הרבה יותר ממה שהיינו מורגלים בהם, ולפעמים אתה שואל את עצמך למה לעילית התרבותית לא היה חזון לראות את הכישרון הגדול שלו? אולי כי זה נראה תמיד כאילו שטחי כאילו לא מספיק עמוק. דווקא ראיית הפרדוקסים שבחיינו והכיעור שבחיים שלנו, דרך ההומור זה משהו שבאמת השפיע על התרבות באופן כללי הרבה יותר מדברים אחרים.
"אני כבר נפרדתי ממנו לפני כמה זמן, אחרי ששרהל'ה אישתו הלכה לעולמה והוא כאילו ניסה לחדש נעורים הבנתי שהוא לא יעמוד בזה, יש גבול ליכולת להסתכל על החיים שלך מלמעלה, היתה לי תחושה שזה לא ייארך זמן רב".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עודד תאומי ב"תעלת בלאומילך"
|
|
|
|
|
|
|
"היה איש מיוחד מאוד"
|
|
|
|
|
|
|
גבי עמרני עבד עם קישון בלהקת הנח"ל, בבצל ירוק וב"השוטר אזולאי": "כל אחד מאיתנו יגיע יומו, ואלה שנשארים מאחור תמיד מרגישים קצת יתומים. לא עבדתי איתו יומיום, אבל באיזה שהוא מקום הוא נשאר אצלי כמו אב רוחני. אני עוד לא השלמתי עם זה שחנוך לוין הלך, אז עכשיו צריך להתמודד עם קישון. לא מתחשבים באלה שנשארים. יש לי הרגשה שעוד אב רוחני עזב.
"קישון עבד איתי בימי להקת הנח"ל, עוד מאז להקת הנח"ל, ועד לסרטים האחרונים שהשתתפתי בהם ושעבדנו ביחד. אבל אפרים קישון זה לא רק אלה שהוא עבד איתם, אלא גם אלה שצרכו את התרבות שהוא הנחיל.
"השנה עזבו אותנו הרבה הרבה. יותר מדי. גם צעירים וגם מבוגרים. זו היתה שנה קשה מאוד מהבחינה הזו.
"אפרים קישון היה איש מיוחד מאוד. גם כשהקריא לנו את המערכונים שלו, בלי שום הנד עפעף הוא היה מצחיק. הוא היה קורא את זה במיון קרירות, את הטקסט, והיה קובע איפה יצחקו. הוא ידע בדיוק איפה הקהל יקבל את זה ואיפה יקבל את זה יותר. הוא מאלה שחשבו שכל איש בסרט הוא הכי חשוב. כמו חנוך לוין. מהמסמר ועד השחקן והלבוש שעל הבמה, כל דבר היה חשוב אצלו".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
גבי עמרני. צילום: גרי אברמוביץ'
|
|
|
|
|
|
|
"תמיד עם דמעה בעין"
|
|
|
|
|
|
|
גאולה נוני עבדה עם אפרים קישון ב"סאלח שבתי": "היינו ידידים קרובים גם מחוץ לעבודה המשותפת שלנו. דיברתי איתו לפני חודשיים, יום לפני שהוא נסע לשוויץ. זה צער גדול מאוד.
"האמת היא שישנם הרבה אנשים שהולכים, מקסימים, שלא השאירו אחריהם שום דבר. אפרים השאיר מאחוריו כל כך הרבה דברים ויצירות לקהל. אפרים הוא סופר שתרגם את ספריו לכמעט 40 שפות בעולם.
"הוא אמן גדול, צורף, צלם, סאטיריקן ותמיד עם דמעה בעין. היה לו מאוד קשה בהרבה מאוד תקופות. הוא היה חבר מאוד יקר שלי, איש עצוב איש שמח, מצחיק.
קישון היה מאוד מצחיק, למרות שאחרים לא תמיד חשבו כך. הדברים שהוא אמר לא התכוונו להצחיק אבל הראייה שלו היתה תמיד מכיוון אחר, מבעד לעדשות מאוד מיוחדות. היינו מדברים בטלפון, כל יומולדת שלו הוא היה עושה חינגות פרטיות, תמיד הייתי נמצאת בהן.
"הייתי מתייעצת איתו על הכל, הוא היה איש מקסים. כשהוא היה רוצה שאני אחייך הוא היה אומר לי 'גומהלפט', כדי שיהיה לי חיוך. כשהוא היה מגיע להצגה של סלאח שבתי ב'הבימה' הוא היה נכנס אל מאחורי הקלעים, היינו עומדים, מדברים, ואז הייתי אומרת לו שהגיע הזמן ואני צריכה לעלות על הבמה, אז הוא היה עונה לי, במין חיוך, 'טוב, אם זה יותר חשוב לך...'".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
גאולה נוני
|
|
|
|
|
|
|
"היצירה שלו דיברה לכל העולם"
|
|
|
|
|
|
|
זאב רווח עבד עם אפרים קישון "סאלח שבתי", בהבימה: "אפרים היה בשבילי מורה רוחני. עבדנו ביחד ב'סלאח שבתי', בהצלחה הבימתית הגדולה ביותר שהיתה במדינה. המחזמר הציג רצוף משנת 87' ועד 92', ועלה מחדש גם בין שנת 200 ל-2003.
"הקסם שבאפרים, היה חוש ההומור הנדיר מאוד שלו, הוא היה סאטיריקן ללא צל צילה של ציניות, אלא בעל הומור בריא. תמיד הסתכל על מה שקורה במדינה, על תחלואיה, בהרבה אהבה. הוא היה פטריוט ללא תקנה, הוא אהב את המדינה וחרד לה כל הזמן. הוא תמיד התעניין מה קורה פה ומה עובר עלינו. אני אהבתי אותו מאוד ואמשיך לזכור אותו באהבה גדולה.
"היתה לי זכות גדולה לעבוד איתו, זכות שלימדה אותי הרבה מאוד בעבודה התיאטרלית שלי ובעבודה הקולנועית. עבדנו הרבה שנים ביחד, והיה לנו קשר חזק מאוד. ראיינתי אותו לאחרונה ב'יס' על הקולנוע הישראלי ועל הקולנוע שלו. יותר מכל, הסרטים 'השוטר אזולאי' ו'תעלת בלאומילך' הם הסרטים נושאי הדגל של כל הקולנוע הישראלי מאז ועד היום.
"מה שיפה בכתיבה שלו, זה שכל אדם זר, גם לא ישראלי, יכול היה להזדהות עם מה שהוא עשה, הוא היה משורר של האדם הקטן שנשחק בביורוקרטיה והוא היה סאטיריקן אוניברסלי בכתיבה שלו. תמיד ממבט של אאוטסיידר ועם זאת כל כך ישראלי. הוא היה אירופאי בהתנהגות שלו ובחשיבה שלו ותמיד היה לבוש יפה ועם הדר, הוא היה אציל אבל ישראלי בכל רמ"ח אבריו והיצירה שלו דיברה לכל העולם. יהי זיכרו ברוך".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
זאב רווח. צילום: אריק סולטן
|
|
|
|
|
|
|
"קישון לא היה רק יוצר אלא רוקח במתמטיקה"
|
|
|
|
|
|
|
מוסקו אלקלעי, ששיחק ב"ארבינקא", "תעלת בלאומילך" ו"השועל בלול התרנגולות" ובגסרה של "סאלח שבתי" ב"הבימה": "לכל אחד יש הקישון שלו. קישון לא היה רק יוצר אלא רוקח במתמטיקה, בדייקנות מפחידה היה אומר לנו כשביים תעשה כך וכך, תספור על שלוש ויהיה צחוק וכך היה. הוא היה פשוט איש שידע תיאטרון וטיימינג של קומדיה בצורה מדהימה, חוץ מזה שאישית הייתי קרוב מאוד אליו, אנחנו גם ממוצא קרוב -הוא הונגרי ואני רומני, והוא לא הבין מדוע לא תורגמו העבודות שלו לרומנית. יום אחד הוא ממש הזמין אותי במיוחד בשביל לשאול מדוע לא תורגם לרומנית, אז קישרתי אותו למתרגם אבל שום דבר לא יצא.
"האיש הזה, כמה שיצר רושם של דג מלוח קר, היה איש מלא נשמה, זה היה הקישון שלי, וכל אלה שקיללו אותו ואמרו שהוא לא יודע לכתוב ויוצר דמויות מקרטון, פתאום היום אומרים כמה גדול קישון. היום ראיתי את אחד מהמבקרים שהיו הורגים אותו כל הצגה כותב כמה הוא גדול, אולי גם הוא קרוב למותו ודואג מה ייכתבו עליו. כל התולעים הקטנים שלא ידעו איך לקבל את קישון כשהיה חי מפני שקינאו בו, מפני שהצליח, מפני שעשה כסף והם לא, כל אלה יגידו כמה שהוא היה גדול".
טומי לפיד על חברו הטוב, קישון
"כל כך נכון ומדוייק ומצחיק וכואב ומרגש". אמנון דנקנר על קישון
|
|
|
|
|
|
|  | | מוסקו אלקלעי. צילום: אפרת אשל | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
