 |
/images/archive/gallery/258/154.jpg הווארד יוז.
צילומים: אי-פי  |
|
|
|
|
| המיליונר האוורד יוז, עליו מבוסס "הטייס", השכיב את כל הכוכבות בהוליווד ושבר שיאי עולם, אבל מת נרקומן, משוגע, בודד ומוזנח |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
מרדכי חיימוביץ
11/2/2005 9:21 |
|
|
|
|
|
|
|
רק כשהתרווח בתא הטייס היה מוצא את שלוות רוחו. היה מרגיש שהוא מתרחק ממרכז האדמה, שמגעו עם העולם מצטמצם. וחשוב יותר: אותם צלצולים, צורמים כרדיו מצרצר, חדלו להטריף את אוזניו. כי את הסוד הזה מנע הווארד יוז אפילו מהקרובים שבחבריו. מחלת ילדות השאירה אותו כמעט לגמרי חירש, אך הוא לא הרכיב מכשיר. הווארד יוז אהב את חירשותו כי היא הרחיקה אותו מהאנשים. מילאה צורך נפשי להתנתק. הטיסה, כמו החירשות, אפשרה לו לחמוק מנהמת הגלובוס. פיצתה אותו על נכותו. הווארד יוז רצה לטוס, אבל בעיקר לעוף.
"האוויראי", לא "הטייס", הייתי קורא לחדש של מרטין סקורסזה בכיכובו של ליאונרדו דיקפריו. טייס הוא טכנאי שרוצה לעבור בשלום את הנתיב מסקרמנטו לניו יורק. האוויראי, לצורך העניין, ינסה לרתום את משבי הרוח, יבקש לרכוב על זרמי האוויר. הטייס יודע להשכיב את מטוסו על העננים, האוויראי שוכב עם העננים. הטייס חי את שעוניו ואת מפלס השמן, האוויראי, גם אם בקונקורד יטוס, תמיד ירגיש בכדור פורח.
הוא הרומנטיקן של הריק, לוליין החלל, נהג פורמולה באטמוספירה. הווארד יוז החזיק בכל שיא תעופה אפשרי. איזה תארים לא הדביקו לו? "האיש הנועז בשחקים", "הטייס הטוב בעולם", "לינדברג השני", אף שחצה את האטלנטי במחצית הזמן שעשה זאת צ'רלס לינדברג.
חיי הגאות והשפל של הווארד יוז סחטו מקלדות ומצלמות. אומרים שלצד טייקון העיתונות וויליאם רנדולף הרסט, שימש יוז השראה ל"אזרח קיין" של אורסון וולס. לפני "הטייס" היו "הווארד יוז המדהים" של וויליאם גרהאם בכיכובו של טומי לי ג'ונס, "אדם וחלומו" של פרנסיס פורד קופולה בכיכובו של דין סטוקוול ו"מלווין
והווארד" של ג'ונתן דמי בכיכובו של ג'ייסון רוברדס.
לביוגרפיה האחרונה אשתקד קוראים "הווארד יוז: הטייס" וחתום עליה ג'ורג' מארט, אבל קדמו לה תשעה ספרים אחרים, בהם "יוז, היומנים הפרטיים, תזכירים ומכתבים" מאת ריצ'ארד האק ו"הווארד יוז: חייו הסודיים" מאת צ'רלס היגהאם.
האם באמת היה איש מסתורין? בסיפור של יוז מטשטשות העובדות את האמת. האירוע מטיל צל על המניע, הגילוי מערפל את הסברו. מספרים שעירום ומוגף וילונות ישב 20 שנה בכורסתו ב"אזור נקי מחיידקים". אומרים שהפסיק לצחצח שיניים והן נשרו אחת אחת. מעידים שאסר על מקורביו לאכול שום ובצל "משחיתי נשימה". אבל אלה היו רק ביטוי חיצוני, כי לשיגעון הזה היה פשר.
ילדותו היא קופסה שחורה המלבינה את שארית ימיו. הצופן מתפענח לפני כתב החידה. לא רק חירשותו ילדה את טיסתו, גם הוריו הלולביים היניקו את מוזרותו. אביו, גם הוא הווארד (Bo) יוז , היה פרא אדם שזיגזג במיומנות בין כיבוד החוק להפרתו. אמן סקי במדרונות אפורים. מעולם לא נפל ממגלשיו, אבל סימני השאלה זהרו סביבו כפתיתי שלג ביום שמש.
אמו, אלן גאנו, היתה גברת מאוד נוירוטית עם קפיציות שיכלה לשגע הר. מסך של טיוח ומחיקה הורידה על בנה. היא הרחיקה אותו מחבריו וזרעה את זרעי בדידותו המאוחרת. מורשת נפשית חמקמקה ומפותלת הנחילו ההורים ל"סוני" הצעיר. כמותם דיבר עם עולמו בשני קולות, לפחות. כיבד את החוק והפר אותו, הפגין שבריריות לצד נחישות דורסנית, התערבב בין האנשים, אך על עצמו לא גילה דבר. בתולדותיו של הווארד יוז שום דבר לא היה כמו שהוא נראה. אפילו תאריך הולדתו לא היה תאריך הולדתו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
יוז
|
|
|
 |
|
 |
|
כובש נשים
|
|
|
 |
|
|
|
הווארד רובארד יוז ג'וניור הגיח בעיצומה של סופת רעמים. זה היה ב-24 בספטמבר 1905 בהאמבל שבטקסס. בגלל הסערה לא הצליחו המיילדות להגיע ליוסטון להוציא לו תעודת לידה והן עשו זאת רק שלושה חודשים מאוחר יותר. כך נקבע שנולד ב-24 בדצמבר 1905 ביוסטון, טקסס. מי שמאמין במבשרי גורל, יראה בזיוף הראשוני הזה אות לחיים של העמדת פנים ותעתוע.
לצד הוריו, בעיקר בשנותיו הראשונות, יש עוד שניים שמערבלים את נפשו האפרוחית של "סוני". סבו המונומני (מונומניה - שיגעון לדבר אחד), השופט יוז מאיובה. ודודו, רופרט יוז, שבמוחו התאכסן הצמד ההרסני ג'קיל והייד, ולמחייתו כתב תסריטים לאולפני סמואל גולדווין. האם הוא שנטע בו את תאוות הצלולויד?
העושר פורץ אל חיי משפחת יוז כצונאמי. הווארד האב רושם פטנט על מקדחת נפט עם 166 להבים והופך למיליונר. אמו יכולה להרשות לעצמה לעבד את אופיו של הווארד הבן. היא שלטה בכל תנועה שלו. אומרים שאפילו ניקתה את איבר מינו. היא הורישה לו את פחדיה הקמאיים, היא שנטעה בו את הפחד המצמית מפני חיידקים. מתפתח מאבק מסוים בין האם לבנה על החינוך לניקיון. "סוני" נכנע, לכאורה, אבל את המחיר הנורא ישלם בשנים שיבואו. בינתיים, במקום חיבה לחברים הוא מפתח חיבה למתמטיקה ולמכניקה. פעם אפילו בנה מנוע של אופנוע מחלפים שפירק ממנוע אדים של אביו.
כשהוא בן 13 מתה אמו, כשהוא בן 18 מת אביו. הווארד מנצל את הסתלקות הוריו כדי להשיל מעליו את קורי השיתוק שטוו סביבו. בסך הכל ילד, לרגליו מושלכת אימפריה, אבל הוא לא מתבלבל. הווארד לוקח לידיים את Hughes Tool Company האחראית לייצור מקדחי הנפט ועושה איתה נפלאות. החברה שווה 900 אלף דולר ובמחירי 24' זה לא מעט.
לאחר זמן לא רב הוא מבין שחייו ירופדו בבעיות, אבל הכסף לא יהיה אחת מהן. אז למה שלא יתפנה לחלומות? "השליטה ביוז טול קומפני", כותב אוטו פרידריך ב"מלכודות", ספרו על הוליווד בשנות הארבעים, "אפשרה להווארד יוז לחשוב שהוא אחד ממלכי העיר".
לא משנה מה עשה, לא משנה כמה כסף ביזבז, חברת הקידוח תמיד שילמה את חשבונותיו. היו שנים שנחשב לאיש העשיר בעולם. חוץ מטול קומפני, החזיק בחברת תעופה בינלאומית (TWA), בחברה לתעשיות אוויריות (Hughes Aircraft), בשתי חברות תעופה אזוריות, בבתי קזינו ובתי מלון בלאס וגאס, בהרבה קרקעות ובאולפן קולנוע.
אבל ייתכן שלרוב הרכוש הזה לא היתה משמעות בעיניו. כי יותר מכל רצה הווארד יוז להיות טייס ומפיק סרטים. ולהגיע בשניהם לפסגה, להיות הכי טוב שיש. אולי זה הדהוד ראשון ללקח שלמד מסבא: להתמסר למטרה אחת, שתיים לכל היותר, ולגעת איתן בשמים.
שנה לאחר מות אביו הוא עובר להוליווד. הוא רק בן 20, יפה וכריזמטי, יעביר בין סדיניו את כל כוכבות הזמן: אווה גרדנר, בטי דיוויס, ריטה הייוורת, קתרין הפבורן, ג'ינג'ר רוג'רס, טרי מור ולנה טרנר, שהגדירה אותו: "חביב למדי, אבל לא מעורר במיוחד".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
לנה טרנר. צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
"למה ש-20 יפות לא יחכו לי במלון"
|
|
|
|
|
|
|
ליאונרדו דיקפריו, שמגלם אותו ב"הטייס", אומר על הימים ההם: "הוא בא להוליווד ואמר: 'יש לי את כל הכסף שבעולם, אין לי הורים שיגידו לי מה לעשות, אז למה ש-20 יפות לא יחכו לי במלון בל-אייר? ".
הוליווד אהבה לתעב את הסאקר עם הכסף, אבל יוז לא עשה חשבון לאף אחד. "מחצית העיר כעסה עליו ומחצית עברה במיטתו", סיפר פעם רוברט דרימפל, במאי הדוקומנטרי "הווארד יוז: נשיו וסרטיו". הוא חי את הלילה. הוליווד של ראשית שנות השלושים הקפיאה תמונת מיליונר גמלוני, מדלג בין מועדוני הניאון כשהבלונדינית התורנית מרוחה על זרועו. אף שהיו לו הרבה, היה מאוד רכושני. כשהיה טייקון הוליוודי שכר סוכן אף-בי-איי לשעבר שיעקוב אחרי הכוכבניות בנות חסותו, שלא יאבד שליטה על לילותיהן.
אבל יוז לא בא להוליווד רק בגלל נשותיה. "בהעזה שלו לעסוק בסרטים רחבי יריעה", אומר ג'ון לוגאן, התסריטאי של "הטייס", "פילס את הדרך לדיוויד או. סלזניק ('חלף עם הרוח') ולסם שפיגל ('לורנס איש ערב')". הודות לו זכו ג'ין הארלו, ג'ין ראסל ופול מוני ב"מסך הזהב".
אחרי שלושה סרטים נשכחים באו אחרים שדובר בהם. לא תמיד לטובה. על "העבריין" עם ג'ין ראסל נאמר: "יותר משיש לבקר את הסרט, יש לרחם על מי שעשה אותו". דונלד ברטלט וג'יימס סטיל כותבים על הסרט בספרם "החיים, האגדה והשיגעון של הווארד יוז": "זה סרט עשיר בבידור, עני בפילוסופיה וכולו עטוף סקס ואקשן". אם לומר זאת מדויק יותר, חוץ מהחזה של ראסל לא היה מה לראות.
אבל הסרט הזה חשוב, כי במהלכו מתגלה ראשית הפרפקציוניזם החולני של יוז, כאן נחשפים שורשי האובססיה. יוז היה מוטרד מקרע זעיר באחת החולצות שלבשה הכוכבת שלו. אז הוא כתב תזכיר מפורט בעניין שתמציתו: יש לאגד את כל הקצוות לתפר קטן. ראסל לבשה את החולצה המתוקנת ונראתה כבעלת שתי פטמות על כל שד.
ל"העבריין" ו"פני צלקת", היה עומק של בריכת שחייה לילדים, אך הם מאפיינים את הסגנון של יוז. יש בהם זימה, קלות דעת וחיים. מציעים לאמריקנים אסקפיזם מהשפל הכלכלי של ראשית שנות השלושים. אפילו כשהמספריים מנסים לצנזר את הסקס, הווארד יוז מקרין. מעדיף לשלם את הקנס כי מהמהומה ירוויח יותר.
סרטו המדובר ביותר הוא "מלאכי הגיהנום". יוז הוא המפיק והבמאי. אנחנו צופים בסרט רומנטי המגולל את סיפורם של טייסי חיל האוויר המלכותי במלחמת העולם הראשונה. העבודה על הסרט מזדחלת שלוש שנים ויוז משקיע בו 3.8 מיליון דולר. סכום תופת לאותם ימים. הווארד יוז ניגש ל"מלאכי הגיהנום" כאחוז טירוף. הוא ממשכן את כל רכושו כדי לשלם חשבונות. הוא מתחנן למנהלי האולפן שייתנו לו עוד זוג מצלמות בשעה שיש לו כבר עשרות.
לצורך הסרט הוא קונה ב-560 אלף דולר 87 מטוסים והופך לחיל האוויר הפרטי הגדול בעולם. עוד 400 אלף דולר הוא משקיע באחסונם. הוא אפילו רוכש ספינת אוויר ישנה כדי לשרוף אותה במהלך הצילומים.
יוז הוגה קרבות אוויר מעל שדה מוקשים ומביים אותם אישית. שלושה טייסים כפילים נהרגים. יוז, היושב במושב האחורי של מטוס התצפית, מתרסק. חסר הכרה הוא נשלף מההריסות עם עצם לחי במצב דייסתי. כשהתקציב חוצה את קו שני מיליון הדולר, סכום שכיום מממן רק את הקולה של דיקפריו, נאלץ יוז לצלם מחדש.
אנחנו בשולי עידן הסרט האילם, ויוז רוצה להפוך את "מלאכי הגיהנום" לסרט מדבר. אבל לכוכבת שלו, גרטה ניסן, יש קול עבה ומבטא נורווגי כבד. יוז מחליף אותה בהארלן קרפנטר. הגברת מכונה ג'ין הארלו, יש לה שיער פלטינה, ותנור ההבלים של הוליווד אופה לראשונה את הכותרת: "הפצצה הבלונדינית".
כיום נחשב "מלאכי הגיהנום" לקלאסיקה הוליוודית. ואולם אז, למרות שהיה שובר קופות, לא הצליח הסרט על הטייסים האמיצים להחזיר את ההשקעה. כשמתעמעמים הזרקורים על סט "מלאכי הגיהנום" קורים שני דברים חשובים. יוז מוציא רשיון טיס וחושף חיבה בלתי שפויה לאפונים. הם המאכל האהוב עליו, והוא בוחר אותם אחד אחד. רק את הגדולים ביותר ובמזלג מיוחד. זה אות האזהרה הראשון.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ליאונרדו דיקפריו ב"הטייס". צילום: ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
"אני יכול לקנות כל אדם עלי אדמות"
|
|
|
|
|
|
|
הנברוזה הכפייתית, Obsessive Compulsive Neurosis בפי אנשי המקצוע, מקבלת פנים. הווארד יוז חש צורך כפייתי לבצע פעולות מסוימות. או להרהר בנושא מסוים. המחשבות הבלתי רצויות חוזרות, טורדות, כופות עצמן. לפעמים הוא חש דחף עקשני לחזור על מילים או על מחשבות. אף שהוא מרגיש שהמחשבות זרות לו, הוא יודע שהן עולות מתוכו. האם ג'קיל והייד שעינו את נפש דודו חוזרים לענות את נפשו?
אבל כשהוא באוויר, הוא נקי מהגיגים, ראשו צלול והצלצולים באוזניו עוזבים אותו. לכאורה המזל הטוב דבוק לו לזנב. בדרום קליפורניה פורחת באותן שנים לא רק תעשיית הקולנוע אלא גם תעשיית התעופה. האזור הוא מרכז של טכנולוגיה מבעבעת. שלא כשאר היזמים, בוחר יוז לבלות בקוקפיט ולא במועצות המנהלים. אחרי שהתרגל לשמים, הוא מנסה למשול בהם.
הוא מתעב את מתחריו. חייב תמיד לנצח. פעם שילם הרבה כסף לטייסת שתפרוש מתחרות. היה מצליף במטוסיו עד זוב דם. ביקש להכניע אותם, להביאם לאפיסת כוחות. טייס עם אופק, אך ללא גבול. ארבע פעמים התרסק בטיסות ניסוי. פעם, לאחר כמה "לופים" מעל שדה התעופה של סנטה אנה, היה ברור שהניצחון שלו. אבל יוז רצה לנצח יותר. לנצח עד אין קץ. הוא לחץ על הגז ולא הרפה עד שאזל הדלק. מאובק, אך ללא פגע, עלה משברי מטוסו.
ב-34' הוא כובש את שיאו הראשון. מטיס בואינג במהירות 360 קמ"ש. שנה אחר כך הוא משפר את השיא ל-566 קמ"ש. כעבור שלוש שנים הוא עושה בשבע שעות ו-28 דקות את לוס אנג'לס-ניוארק וקובע שיא חדש מחוף לחוף.
שנה אחר כך הוא קובע שיא עולם חדש. מקיף את הגלובוס ב-91 שעות ו-17 דקות . פסי החדשות הרצים בראש גורדי השחקים בברודוויי מלאים תהילתו. בשדה המגנטי של המניפולציה יוז מרגיש כמו מלך. "אני יכול לקנות כל אדם עלי אדמות", אהב להשתחצן.
אבל חוץ מהידע המוכח לצבור ממון, היה ליוז עוד כישרון אחד: הוא היה מסוגל לגרום לכל אחד לשמור לו אמונים. ולא רק בגלל הכסף. זאת היתה אינטואיציה חייתית להגיש לכל אחד את ההצעה הכי מתאימה בזמן הכי מתאים. לתת לו להרגיש שאם ידחה אותו, הוא בוגד בו. אם לא יסייע לו, הוא נוטש אותו.
למרות שלל כישוריו, יוז מפסיד במשחקים הפטריוטיים שמביאה בכנפיה מלחמת העולם השנייה. הוא מקווה שהחברה שלו, יוז איירקראפט, תהפוך ליצרנית המטוסים העיקרית של הממשלה. אבל הוא לא מצליח לעמוד בקצב ההזמנות ובחוזים זוכות חברות אחרות. הפסים של יוז נאלצים לפלוט רק תחמושת ואף לא מטוס אחד. מה שלא מפריע ללוחמנות שלו להשתולל.
באחד מיומני החדשות נראה יוז מכה סנאטור שהעז להתווכח איתו. הקיבעון הכפייתי שלו, גם בנושא הזה, ממשיך לענות אותו. הוא סופג התמוטטות עצבים ראשונה, אך מצליח לחזור לגובה פני המים.
ממעמקי ראשו המיוסר הוא מנסה לדלות פיתרון שירסק את מתקפות הגרמנים באוקיינוס האטלנטי. והפיתרון שלו פנטסטי, על גבול המגלומני, כמעט בלתי ניתן להגשמה. "הברווז" היה שמה של ספינת אוויר שנבנתה מעץ לבנה בגלל המחסור במתכות בעת המלחמה. היו לה שמונה מנועים, יכולת להטיס 700 חיילים או 60 טונות ציוד ומוטת הכנפיים שלה היתה ארוכה ממגרש כדורגל. אבל המלחמה הסתיימה לפני שיוז הצליח להשלים את המפלצת שלו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יוז בסנאט
|
|
|
|
|
|
|
אזור נקי מחיידקים"
|
|
|
|
|
|
|
ב-2 בנובמבר 47' יצא הברווז לטיסת מבחן כשיוז ליד ה"סטיק". הוא פיתח מהירות של 150 קמ"ש, התרומם כ-20 מטר מעל פני המים, עבר מייל בפחות מדקה ונחת נחיתה מושלמת. ואז קרטע הברווז לסככה ונעלם כמו שייעלם ממציאו.
באותם ימים בערך נושף המוות נשיפות קרות בעורפו של הווארד יוז. הוא ממריא ב-XF-11 והמנוע מתחיל להשתעל כחולה שחפת. יוז מאבד את המושכות והמטוס מרחף מעל הגגות השאננים של בוורלי הילס. הוא מנסה לנווט לאזור נידח, אך נכשל. בנחיתה לוקח המטוס איתו גג של וילה, עובר דרך קיר לבנים ונבלם סופית באחת הגינות.
סהרורי עולה הטייס מההריסות ומתמוטט כעבור כמה צעדים. כשיוז מתעורר מעלפונו סופרים בגופו כמה עצמות שבורות, חזה שנמחץ, ריאה קורסת, שבר בגולגולת וכוויות מדרגה שלישית. רופאיו אומרים שלא יחצה את הלילה, אבל יוז שוב מפתיע. הוא מאושפז תשעה חודשים, וורידיו מפוטמים בכמויות קולוסאליות של מורפיום. הטיפול הזה משחרר את יוז מייסוריו, אך כובל אותו לסמים לשארית ימיו.
מצולק בפניו ובנפשו הוא פותח בנסיגה מדורגת מהחיים. השנה היא 1953. הוא מדלל את ההתחייבויות העסקיות שהוא לוקח. כשנתיים אחר כך נרשמת הופעתו הפומבית האחרונה. אפילו הדירקטורים ביוז איירקראפט רואים אותו לעתים נדירות. מעתה יפעל רק על ידי עוזריו הדלילים, יפקיר את עצמו לסיוטיו.
ההפרעה האובססיבית הכפייתית ששורטת אותו כבר כמה שנים, מסתערת עליו. מתחברת למשנתה ההרסנית של אמו. נסיונות השווא להשיל מעצמו מחשבות גיהנומיות נוטעים בו חרדה מתמשכת. יש שעות שהפחד מחזיק בו כבן ערובה, משתק אותו.
ב-58' הוא מתפרק שוב בהתמוטטות עצבים שנייה ועובר לגור במלון בבוורלי הילס. "כל היום היה יושב עירום בכורסת עור לבנה במרכז הסלון, 'באזור נקי מחיידקים', כשרגליו פרושות לפניו והוא צופה בסרטים בשרשרת", כותבים בארטלט וסטיל בספרם. בשנות ההסתגרות האלה הוא מתמכר בעיקר לסרט המלחמה הקרה "תחנת זברה אינה עונה". באחת הפעמים, כשהוא בוהה, מוגף וילונות, במסך, מגיע למלון שר האווירייה. הוא דורש לראות את הנזיר המתבודד, אך יוז נותן לו להמתין שעה וחצי במסדרון. בסוף פוצח המיניסטר בהשתוללות. "או שתעשו סדר ביוז איירקראפט", הוא צורח לפרוזדור, "או שהחברה תתנהל תחת מנהל שאצווה עליכם לשכור".
השר מקציב לגחמן 90 יום להחליט. יוז, בשלב הזה עדיין מסוגל למשול בשגעונו, מחליט להקים את המכון הרפואי על שמו. הצעד הזה מתוחכם ביותר: באמצעותו מעביר יוז את חברת התעופה לשליטת המכון החדש, וכך מנתק כל קשר עם משרד האווירייה. ולא רק זה. בגלל שמדובר במוסד רפואי הוא גם זוכה בהקלות במס.
המכון שהתחיל כתרגיל יקבל בשנים לאחר מותו של יוז חשיבות מדעית. הוא יעניק חופש מוחלט לחוקריו, יאפשר להם לעסוק בתחומים שחוקרים במוסדות אחרים יכולים רק לחלום עליהם. כספו של הווארד יוז שימש את חוקריו כפי שממונה של משפחת מדיצ'י מימן את גלילאו. התיר להם לעסוק בביזאר מדעי, הוכיח למכונים שמרניים שגם ביזאר יכול לפעמים להיות רציני.
חוקרת שהתחילה בעבודה על רמשים גמרה בגילוי הגן שמופקד על השמיעה. אחרים גילו את הגן האחראי לסיסטיק פיברוזיס ושיטה לא פולשנית לבדיקת סרטן המעי הגס. האם במכון הזה מצאו מחסה רק משוגעים לדבר מסוים כמו הווארד יוז עצמו? "לא מדובר רק בעיסוק בנושאים אזוטריים", יאמר אחד החוקרים, "מדובר גם בחשיבה על הנושאים הגדולים: 'מהו תהליך קבלת ההחלטות במוח?', 'איך עובד הזיכרון?'".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ריטה היוורת
|
|
|
|
|
|
|
פרנואיד מזדקן
|
|
|
|
|
|
|
כשהקים את המכון היה מוחו של יוז מחורר וזיכרונו התחיל להתפורר. האיש השאגן, הגועש, התחיל לעבור למצב צבירה קליפתי. כאילו התכרסם מבפנים. את הפסאדה שנותרה ניצלו גופים שלא רצו לצאת לאור. לסי-איי-אי, למשל, היה נוח לפעול באמצעות יוז, לכן שלח אליו סוכן לשעבר, איש מפוקפק ושמו רוברט מייהו. בתחילה העסיק אותו יוז במעקב אחר כוכבניות ובגילוי סחטנים בפוטנציה. לאחר שביצר את מעמדו כשד הפרטי של יוז, עסק מייהו גם בחטיפות בשירות הסי איי-אי, והיה סרסור-על לגברות שנשלחו לפתות דיפלומטים זרים וחשקנים.
מייהו, בשמו של יוז כביכול, גם תיווך בין הסי-איי-אי למאפיה במזימה לרצוח את קסטרו. הוא עבר בחדרים עשנים וגייס את חיילי החושך: ראש המאפיה בלאס וגאס ג'ון רוסלי, שכונה "הדוד ג'ון", הסנדק ג'יאנקנה משיקאגו שכונה "מומו" והבוס החזק של פלורידה, סנטוס טרפיקאנטה.
בסופו של דבר סוכל הקשר, ועולה השאלה אם יוז היה בסוד הקונספירציה. על פי אחת הסברות מייהו דיווח לו שהולכים על ראשו של קסטרו. אבל הדעה היותר עקשנית גורסת שמיליארדר הצללים לא היה מעורב. יוז, כך אומרים, רק נהנה לראות את מייהו טווה קשרים שהוא יוכל לנצל בעתיד. אחת המשימות שהטיל על האיש המעורפל הזה היתה לחסל תנועה ושמה: "להשליך את ניקסון". אנשיה , נועזים וחצופים, ביקשו לסכל את כוונתו של ניקסון לרוץ לנשיאות כסגנו של דווייט איזנהאואר. לאחר שמייהו הצליח, לא ברור איך, הרגיש יוז שהקרקפת של ניקסון מונחת בכיסו. בכל זאת המשיך לשמן אותו, אף שלעתים הכסף הזה גרם רק צרות לניקסון.
במסע הבחירות של 60' נתן לניקסון 205 אלף דולר. העיתונות חשפה שהכסף הלך לשקם את "ניקסון ברגר", רשת המסעדות הכושלות של אחי המועמד. הגילוי הזה התפוצץ בימים האחרונים של המרוץ ונתן יתרון ניכר לג'ון קנדי שניצח. אבל את יוז עצמו הדאיגו פיצוצים אחרים.
מספרים שהציע מיליון דולר לנשיאים ג'ונסון וניקסון כדי שיפסיקו את הניסויים הגרעיניים בנבאדה, 150 קילומטר מבתי הקזינו שלו בלאס וגאס. מייהו התככן טען שמעולם לא העביר את ההצעה לממשל. אבל בוושינגטון גרסו שהוועדה הלאומית לאנרגיה אטומית התחייבה לספק ליוז תוכנית עם מועדי הניסויים, כדי שיוכל להיערך.
ההתחככות הבאה במסלול ניקסון-יוז מביאה אותנו לפרשת ווטרגייט. על פי אחת הדעות בוושינגטון היה יושב ראש הוועדה שחקרה את הפרשה, סם ארווין, ברשימת המשוחדים של יוז, לכן דאג להשמיט דפים מביכים מהדוח הסופי. על פי הסברה הזאת היה יוז אחת הסיבות לפריצה למשרדי הוועדה הלאומית הדמוקרטית בבניין ווטרגייט. מקורביו של ניקסון חששו שיושב ראש הוועדה, לורנס אובריין, ממקורביו של יוז, מחזיק חומר נגד נשיאם. מדובר בעיקר בהוכחות לכך שמאה אלף דולר שהעביר יוז לנשיא שימנו את התרגילים החשוכים של אנשי הבית הלבן ברחבי ארצות הברית.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יוז
|
|
|
|
|
|
|
מכור לסמים, הזוי והרסני
|
|
|
|
|
|
|
באותם ימי דמדומים של ווטרגייט, נזקק הסי-איי-אי שוב לחיפוי. יוז, שבשעות שפיותו המצטמקות מרחף בשולי החוק כמו אביו, נראה ממש מתאים. סוכנות הביון מבקשת ממנו לסייע למשות בחשאי צוללת סובייטית גרעינית שטבעה ליד הוואי. היא שקועה בעומק חמישה קילומטרים והרוסים התייאשו ממנה.
"יש בה חומר מודיעין מעולה", מסבירים סוכני הביון האמריקני, "אבל אנחנו זקוקים לסיפור כיסוי". יוז נענה. הוא בונה ספינה ושמה Glomar Explorer ושולח אותה לאוקיינוס השקט לחפש, כאילו, ברזל ומגנזיום. השנה היא 74'. האקספלורר מאתרת את הצוללת ואוחזת בציציות ראשה. מתחילים להעלות אותה באיטיות, אבל בגלל תקלה מאבדים המנופים את מחצית הצוללת והיא מחליקה חזרה לקרקעית.
ודווקא במחצית הזאת אמורים להיות ספר הצופן והטילים הגרעיניים. אבל גם בחצי השני יש שלל לא רע. שני טורפדו עם ראש גרעיני ושני מכשירים לפיצוח צופן. האם הדברים באמת התנהלו בדרך הזאת או ששוב אינם כמו שהם נראים?
אחת ההשערות היא שיוז היה מכשיר בתרגיל של לוחמה פסיכולוגית. אנשיו אכן הצליחו להעלות את הצוללת כולה, אך הסי-איי-אי שיחרר דיסאינפורמציה כדי להטעות את הרוסים. כשהסי-איי-אי לא מפעיל אותו שוקע יוז בהפרעה האובססיבית הכפייתית שלו. נסוג עוד יותר לתוך עצמו. שלום לאיש המקסים, האקסצנטרי, המתוחכם, קבלו את הפרנואיד המזדקן.
הווארד יוז חי עכשיו כמו מכור לסמים, מאבד את דעתו, נסחף לעולם של התלבטות מתמדת. המחשבות שעד כה סחררו אותו, מטריפות אותו. דבר אינו מוחלט והכל פתוח להתלבטות הרסנית. אם חולים אחרים במצב הזה חוזרים על פעולות, בודקים עשרות פעמים אם נעלו את הדלת, אם כיבו את הגז, אם הוציאו את המגהץ מהשקע, הרי יוז נצמד לטקסי הניקיון שלימדה אותו אמא.
החיידקים שמהם תמיד חשש, מפחידים אותו עד מוות. בעיקר חיידקי אחרים, לא שלו. שיניו נושרות לאחר שהוא חדל לצחצח אותן, אבל הוא מתעקש שמזכירותיו ילבשו כפפות גומי. הוא כמעט לא מתרחץ. כשהוא פוגש את האמבטיה הוא עושה זאת רק עם אלכוהול מזוקק.
הוא מזרים לעצמו מורפיום, אך לא טורח לחטא את המזרקים. הוא מנטרל את מערכות מיזוג האוויר כדי שלא ישאבו חיידקים, אבל לא נותן לספר לגעת בשיערו השמנוני. הוא מסתפר רק פעם בשנה, גוזר ציפורניים רק כשהן מתכופפות כגבעול ביום קיץ. הוא נועל קופסאות ריקות של "קלינקס" כדי לא לבוא במגע עם נעליים. הוא מצווה שיכסו בממחטות נייר כל חפץ שהוא עומד לגעת בו, הוא אוסף את השתן במכלי פלסטיק כדי להזדקק כמה שפחות לאסלה, הוא מחזיק רופאים צמודים, אך רואה אותם לעתים רחוקות ואף פעם אינו מקבל את עצתם.
הוא נחלש מאוד, מתמכר לקודאין ולמדכאי כאבים אחרים. נזכרים שבנעוריו חלה בסיפיליס, מנסים לייחס את התנהגותו המוזרה לשלב המתקדם, החמור של המחלה. כל יום מוליד טירוף חדש, כל הזיה מביאה טקס אחר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יוז הצעיר
|
|
|
|
|
|
|
אוסף של נברוזות
|
|
|
|
|
|
|
בשנותיו האחרונות התקרב למורמונים ועל עסקיו השתלטה "המאפיה המורמונית". אף שניהלו את עסקי היומיום, ניסו לכבד את השתטות הבוס. יום אחד התברר להם שפיתח חיבה לא שפויה לגלידה אגוזים-בננה. אבל רק של "באסקין רובינס".
השיגעון מתנהל למישרין, עד שלמורמונים נודע שהחברה מפסיקה לייצר את הטעם הזה. אחוזי אימה הם מזמינים 350 גלון, הכמות הגדולה ביותר שהחברה סיפקה. המשלוח יוצא מלוס אנג'לס ללאס וגאס, כמה ימים לאחר שהוא מגיע מודיע יוז שהתעייף מאגוזים בננה. מעכשיו הוא רוצה רק וניל. שנים אחר כך נאלצו אנשיו לפטם את חתוליהם בהררי אגוזים-בננה שהשאיר להם יוז.
בשלב הזה יוז מהדק סביבו את עולמו יותר משעשה זאת אלביס פרסלי, יותר משיעשה זאת מייקל ג'קסון. הוא מעסיק כפילים, כי הוא רדוף פחדים מביקורים בלתי צפויים, בעיקר של סוכני מס פדרליים. כדי שיראו אותו כמה שפחות הוא נודד בין בתי המלון. אנגליה, מקסיקו, לאס וגאס, בהאמה, קנדה, ניקרגואה. היה מזמין את שתי הקומות העליונות, נוחת בחסות הלילה. לפני שהיה מגיע, היו קומותיו הופכות לאזור סטרילי. המעליות נעצרו, אנשי ביטחון חסמו את הכניסות.
לילה אחד החליק למלון "דזרט אין", שם הזמין שתי קומות לעשרה ימים. לגבי מתבודד ששנא פריצות זאת היתה בחירה מוזרה, כי המלון היה מרכז הסחר בבשר חי. אבל יוז היה שלם עם הבחירה שלו. כבר עשר שנים שלא נראה בפומבי והוא חשב שבהמולת הזימה במלון לא ישימו לב אליו.
עשרת הימים חלפו, ויוז לא הראה שום כוונה לעזוב ובעלי המלון התחילו לעשות קולות. אחרי הכל הם עשו את הכסף שלהם לא מהשכרת חדרים אלא מהגרונות ששחטו ליד הרולטה. אבל ככל שרצו יותר את יוז בחוץ, הוא רצה את עצמו בפנים. בסוף פתר את הבעיה: יוז קנה את המלון ב-14 מיליון דולר, פי שניים משוויו.
מתברר לו גם שלאס וגאס היא מכרה זהב והוא קונה אותה. בעיקר את האטרקציות שבה: בתי הקזינו "סאנדס", "ניו פרונטיר", "קאסטווייס", " לנדמרק" ו"סילבר סליפר". וגם שדה התעופה ותחנת טלוויזיה. ואז לילה אחד פשוט נמאס לו מה"דזרט אין".
בחשיכה, כמו תמיד, עוזריו מורידים אותו באלונקה מהפנטהאוז שלו בקומה התשיעית ישר למטוס שיוביל אותו לבהאמה. ארבע שנים לפני מותו, הווארד יוז הוא רק אוסף של נברוזות. בגלל הידרדרותו הנפשית והפיזית, מנהלים עוזריו את האימפריה. הוא נתון לשליטה מוחלטת של הוואליום, הקודאין והמורפיום. "המפציצים הכחולים", כפי שהוא קורא להם. אם אמו ניסתה למנוע ממנו חברים, הכדורים הם עכשיו חבריו האמיתיים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קתרין הפבורן
|
|
|
|
|
|
|
"פשוט גלשתי לתוך כל זה"
|
|
|
|
|
|
|
בהזדמנות נדירה הוא מפר דממת עולם. זאת לאחר שאחד, קליפורד אירווינג, מקבל 750 אלף דולר תמורת מה שהוא מכנה "הביוגרפיה האמיתית של הווארד יוז". יוז , עכשיו גווייה מדברת, מודיע בראיון רדיו כי הכל זיוף ואירווינג מושלך לכלא.
שנה אחר כך נופל יוז באמבטיה, שובר ירך ויותר לא מצליח לעזוב את מיטתו. צלצולם של פעמוני הסוף קרב והולך. בוושינגטון נפוצות שמועות שלמעשה יוז מת כבר כמה שנים, אך מסתירים את העובדה כדי למנוע צניחה במניותיו. "כפיל מחקה את דיבורו ואת התנהגותו המשונה", נאמר באחד מדיווחי השקר.
מתברר שהאמת לא טובה בהרבה. רופא שבודק אותו קובע כי מצבו דומה למצב השבויים שהוחזקו בידי היפנים במלחמת העולם השנייה. עם גוף על סף קריסה, כשמחשבתו מקוטעת ובלתי בהירה, רק רופאיו ושומרי ראשו רואים אותו.
ב-10 בפברואר76' מגיע הווארד יוז למפלטו האחרון. מטוסו נוחת באקפולקו והוא כרגיל מתבצר במחשכים. חודש וחצי אחר כך, ב-4 באפריל, הוא נכנס לתרדמת. מאוחר בלילה ממריא מטוסו מאקפולקו ליוסטון, טקסס. אבל הווארד יוז לא שורד את הדרך.
ב-5 באפריל ב-1:27 לפנות בוקר, הוא משחרר נשמה מיוסרת מגוף מעונה. האיש שהתרסק ארבע פעמים עם מטוסו, ששבר כל שיא תעופה עלי אדמות, מת כנוסע עלוב במטוס באמצע הלילה. המטוס נוחת בחצר בית החולים המתודיסטי ביוסטון, וגופתו של יוז נלקחת לצילום שלאחר המוות. בזרועותיו מתגלים שברי מחטים שבהם הזריק את סמיו.
האיש שפעם יכול היה להשכיב את הוליווד, נראה כמו הסיוטים שלו. רזה, מדולדל ופרוע. בבדיקה ראשונה מתברר שסבל מתת תזונה ומהתייבשות מתקדמת. לנוכח אומללותו שואלים בבית החולים למה, למרות מחאותיו, לא נכפה עליו טיפול מוקדם יותר?
מתברר ששלושה ימים שכב חסר אונים באקפולקו לפני שרופאיו הזעיקו רופא מקסיקני "שהזדעזע ממצבו", כפי שתדווח משטרת אקפולקו. נראה שהמקסיקנים אמנם חשדו שמדובר בהזנחה פושעת, אבל חזרו לסיאסטה. האם היה יוז שבוי בידי אנשי צוותו? האם נתנו לו לדעוך אל מותו כי לא יכלו עוד?
20 שנה לא ראה אותו איש ויש ספקות לגבי הזיהוי. במותו נאמד הונו בשני מיליארד דולר, ולשר האוצר דאז, וויליאם סיימון, חשוב הזיהוי מטעמי מס. מהגופה נלקחת טביעת אצבעות. באף-בי-איי בוושינגטון משווים אותה לטביעת אצבעות שנגבתה ממנו ב-42'. מתברר שיוז הוא אכן יוז. סיבת המוות, כך נקבע, אי ספיקה של הלב.
אבל האמת היא שהווארד יוז לא מת אלא המית את עצמו. שגסיסתו התחילה ביום היוולדו. שאף פעם לא הצליח להשתחרר מהאופל שהשתילה בו אמו. שניסה לרדוף אחר השמש למרות שהיה אסור בכבלים של פקפוק וחרדה. איש שהיה אל מת כקאובוי של חצות. נידח, מעונה ומרוסק בידי שדים שאת חלקם הוא עצמו ברא. באותו ראיון טלפוני נדיר, כמה שנים לפני מותו, נשאל מדוע בחר לחיות בדרך מוזרה כל כך. "לא יודע", ענה הווארד יוז, "פשוט גלשתי לתוך כל זה".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
