 |
/images/archive/gallery/188/154.jpg אינטרפול
צילום מהאתר הרשמי  |
|
|
|
|
| אלין היתה נותנת הכל בשביל לעשות את הסולן של "אינטרפול" כמו שצריך, בינתיים היא נאלצה להסתפק בשני לילות עם כל הלהקה |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
אלין וגנר-לחמי
18/4/2005 10:00 |
|
|
|
|
|
|
|
אחרי הופעת חימום מורטת עצבים של להקה בשם Spooner ושלושים דקות המתנה הם עולים לבמה והקהל משתגע. הבמה מתמלאת באור אדום בוהק ודמויות חברי להקת אינטרפול מתערבבות בעשן סמיך, מצוירות דרכו בדיוק כמו שהם אוהבים - מסתוריים, קודרים, אפלים, שם-לא-שם.
הם כולם לבושים בחליפות, כל אחד נותן את הפירוש שלו למילה חליפה. פול בנקס, הסולן נראה כתלמיד בית ספר פרטי עם חולצה לבנה מכופתרת, עניבה, וסווטשירט בורדו מעל, מקפיד להסתיר את פניו מלאות השומות בכובע או בערימת שיער בלונדי. קרלוס, הבסיסט חולק תדמית ואיפור עם סולן להקת פלסיבו האמביוולנטי מינית ונראה קצת כמו חייל גרמני עם חגורת כתפיים מעור שחור. דניאל קסלר, המרכיב היהודי, הוא הגיטריסט בחליפת עסקים מחויטת, נעלי עור מבריקות, ושיער פרוע. סם פוגרינו המתופף בחליפת שלושה חלקים ואפילו הקלידן הזמני לבוש לאירוע רשמי בחליפה שחורה.
הבעיה הגדולה והיחידה עם "אינטרפול" היא שהם לא רק שלי. עד לא מזמן הצטופפו לראות אותם בקושי
אלפיים איש בForum בלונדון, והיום שתי הופעות שלהם באולם בריקסטון הענק היו Sold Out.
כשלהקה עושה מעבר שכזה, מלהקת חימום איזוטרית ומסקרנת ללהקת אינדי שנדחפת למיינסטרים, כשמאבדים אותם לטובת ההמון, יש חשש גדול שהייחודיות תתמוסס לה. ובגלל זה החשש לקראת ההופעה, שמהווה סבב שני לקידום אלבומם השני, Antics, היה עצום.
בחיפוש אחר עקב האכילס שלהם הייתי מתפתה להגיד שהם איבדו את ייחודם. אבל לא, הם העבירו שתי לילות משגעים בהופעות שופעות תשוקה וקרירות גם יחד. הייתי מתפתה להגיד שהם להקת בנים לבנות אינטליגנטיות. אבל לא, הרכב הקהל היה מגוון מדי: פאנקיסטים, אנשי היי-טק מעונבים, ילדים מתלהבים, ילדות טובות במשקפיים מרובעות.
הקליפ האחרון שלהם ל C'mere גובל ברמות פלצניות אדירות עם דוגמנית מעצבנת ותדמית עוד יותר מעצבנת של פול בנקס הכה כובש, אבל גם זה לא פגם ביכולת שלהם לקחת אולם גדול יותר ולשמור על האיכות והייחודיות, לא להיבלע ולהעלם או להיהפך למישהו אחר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"להקת בנים לבנות אינטליגנטיות". "אינטרפול"
|
|
|
 |
|
 |
|
הייתי ממשכנת את חיי עבור לילה איתם
|
|
|
 |
|
|
|
"Next Exit", השיר שפותח את האלבום, פתח את שתי ההופעות, כשאת שתיהן סגר בהדרן PDA מאלבומם הראשון. אבל כל מה שקרה באמצע היה שונה בתכלית מהופעה להופעה. למרות שהיה ברור שיש לכל הופעה מבנה משלה, היא נראתה בחלקים ספונטאנית לחלוטין.
אחרי ביצוע אפל של Take You on a Cruise, אחד השירים האהובים והיפים ביותר על הקהל שצרח את המילים בקולי קולות, וזה עוד לפני שהשיר יצא עדיין כסינגל, פול נעמד מול המתופף והפליא ידיו בסולו גיטרה Fאנקי בסגנון סדרות משטרה של שנות השבעים.
ב-"Not Even Jail" דניאל קסלר הגיטריסט היה מרוכז בגיטרה והתפתל איתה לכאן ולכאן, עד כי לפעמים נראה כי היא מחוברת אליו פיזית, מדי פעם קצת מחריש אוזניים בדיאלוג פידבקים עם הרמקולים או מתקדם למרכז הבמה, לשפתה, ופוצח בסולו גיטרה מרגש.
בכל אחד מהשירים קולו של פול, שלצערי אבד קצת בסאונד הגרוע באולם, מזכיר אף יותר מבאלבום, את קולו של איאן קרטיס, סולנה המיתולוגי של Joy Division. בנקס משדר תמימות ובגרות גם יחד, עוצר לשלוק קטן מהבקבוק, שאכטה מהסיגריה, וכיוונן הגיטרה לפני כל שיר. הוא דואג להודות לקהל מדי כמה שירים ואף מעיר להם "You're looking good tonight", לאחר שבתחילת ההדרן המתופף סם מצלם את כולם במצלמה הדיגיטאלית שלו ומראה לפול.
פול הוא סוג של וולברין (מxman) חבוי, מאלו שהייתי ממשכנת את חיי עבור לילה איתם. כל גבר ששר בקול עמוק וקודר Touch of thighs I'm the lonely one (מהשיר Narc) קונה אותי ובמחיר מבצע.
כל גבר שיודע שלאישה מן הישוב יש ירכיים, הוא גבר שיזכה בליבן של הנשים.
אומרים עליהם שהם שטנצים, שהם בדיסטנס ונמצאים על הבמה כאילו אין קהל, מבצעים את השירים שלהם אחד לאחד כמו מקליטים לאלבום. שישתקו המלעיזים. הם הרי משחקים בנו בתחכום שובה לב. הם נותנים לקהל הכול אבל שומרים על ריחוק. בסופו של יום, כולנו כאן כדי לכבוש או להיכבש. היתה זו קלי בסרט טריינספוטינג שהצליחה לנסח זאת בצורה המדויקת ביותר: "מבט מרוחק, קשיחות חיצונית שבוודאי מכסה על רגישות פנימית שברירית ונפלאה שאם נהיה בנות מזל נוכל גם לגלות אותה". ו-Interpol הם הגרסה המדויקת של המשפט הזה.
|
|
|
|
|
|
|  | | "קשיחות שבוודאי מכסה על רגישות פנימית". "אינטרפול"
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
