 |
/images/archive/gallery/281/950.jpg ליאת וערן שטייר ליבני
 |
|
|
|
|
| ליאת חושבת ש"xxx2" הוא קישקושון לילדים קטנים. ערן דווקא חושב שמדובר בתחליף פורנו מצויין לילדים גדולים |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
ליאת וערן שטייר-ליבני
28/4/2005 14:14 |
|
|
|
|
|
|
|
XXX2
במאי: לי טמהורי
העלילה: XXX הוא שם קוד לסוכן חשאי בעל כישורים מיוחדים, המוזעק למשימות כאשר גורל האנושות תלוי על הכף. הפעם, מזכיר ההגנה האמריקני ג'ורג' דקרט (וויליאם דפו) שאינו מסכים למדיניות הפיוס של נשיא ארה"ב מתכנן הפיכה. הוא מצייד בנשק מתוחכם
צבא פרטי ומתכנן התנקשות בצמרת הממשל. אוגוסטוס גיבונס (סמואל ל. ג'קסון), סוכן הסוכנות לבטחון לאומי נזעק להתמודד עם הסכנה ומחפש את האיש המושלם למשימה. לשם כך הוא עוזר לדאריוס סטון (אייס קיוב) לברוח מהכלא ולהציל את האומה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
הם דפקו אותו כי הוא שחור ועכשיו הוא חוזר. אייס קיוב
|
|
|
 |
|
 |
|
ליאת: מ-ז-ע-ז-ע. ציון: 5
|
|
|
 |
|
|
|
אקשן הוא שם המשחק - מדקת הפתיחה ועד דקת הסיום של XXX2 מוזרק לווריד טסטוסטרון מזוקק מעורבב בהרבה זעם שכונתי. אבל המרדפים המהוללים, המכוניות שמגיעות ל-200 קמ"ש כבר בהתנעה וסדרות הפיצוצים המרהיבות הן רק דרך לכסות על דלות החומר. עלילה של ממש אין כאן. הגיבור הרע רוצה להשתלט על ארה"ב, מישהו צריך לעצור אותו. נקודה. סוף תסריט.
הניסיון לבנות עלילה קוהרנטית בתוך ים האלימות לעיתים כה מגוחך, עד שהסרט שאמור למתוח ולהפחיד הופך בסופו של דבר לבדיחה אחת גדולה. את תפקיד הסוכן XXX2 משחק הראפר אייס קיוב, שקנה לו תהילת עולם עם שירים נוטפי רכות והומניות דוגמת “Fuck the Police”. נבצר מבינתי איך גיבור עם מבט כל-כך מטומטם בעיניים, ממש מצליח לקלוט פקודות מסובכות כמו "תירה" או "תלך משם עכשיו".
אפילו סמואל ל. ג'קסון המצויין וויליאם דפו הענק אינם מצילים את המצב. אליהם צירפו כל מיני פליטים מסדרות נעורים כגון "פליסיטי". רק שעכשיו אנחנו אמורים להאמין שבמקום להתעסק בשאלות קיומיות בקולג' (היא תצא איתי או לא? יתפסו אותי מעתיק או שאצליח להתחמק מעונש?) הם מצילים את העולם. ומדוע עלינו להאמין לכך? כי הפעם הלבישו אותם בחליפות, ביקשו מהם להחליף את הלוק הקיומי המהורהר במבט האומר נחישות לאומית ושתלו בפיהם משפטים כגון "זה לא יחזור שנית" ו"זה זמן לכיוון פעולה חדש".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
כמו ללכת בלי שפם בכלל. סמואל ל. ג'קסון
|
|
|
|
|
|
|
בחורה רעה ובחורה טובה
|
|
|
|
|
|
|
מכיוון שזה לא ממש עובד התפניתי לבדוק נקודות מעניינות הרבה יותר. למשל, האם שמתם לב שכאשר בחורה עומדת להציל את העולם או לחילופין להרוס אותו היא תמיד תלבש בגדי עור שחורים?
לא רק בגדי העור שחורים, גם הגיבור, אך זה לא מונע מהסרט לשחזר את הגישה השמרנית-גזענית של הוליווד. יחסים בין-גזעיים, למשל, לא נראים על המסך. את חבריו לגזע של סטון מיקמו בשכונות הפשע של וושינגטון וכאשר אפרו-אמריקנים לובשי טוקסידו מסתובבים בערב גאלה נוצץ, הם ודאי לא המוזמנים אלא המלצרים.
סרטי האקשן העכשוויים דוגמת XXX2 הם למעשה שילוב קולי ופשטני ביותר בין המערבון הוותיק לבין סדרת ג'ימס בונד הקלאסית. כמו בג'ימס בונד, גורל העולם תלוי בגיבור אחד, שצריך להתמודד מול כוחות רשע עצומים, לצידו בחורה רעה ובחורה טובה, ועליו לבחור ביניהן. כמו במערבון, הגיבור עדיין מגיע משום מקום, מציל את הקבוצה/ העיירה/ המדינה (מחקו את המיותר) והולך אל האופק. אך במקום מוזיקה הירואית מתנגן היפ-הופ, את המשפטים האינדיאנים עתיקי היומין ממירים ציטוטים משירים של טופאק ואת השמלות החסודות של הנשים מחליפים ערימה של חוטים שמשאירים מעט מאוד מקום לדמיון.
למעשה, התסריט כל-כך ירוד, שקשה להאמין שילד מעל גיל 7 ימצא בו עניין, אבל אז הסבתי את מבטי לערן, שכבר חצה את גיל 30, וראיתי את האושר נוזל ממנו. אז אולי צדקה אותה גברת נכבדה שביציאה מבית הקולנוע הסבירה לבתה: "זה סרט רק לבנים".
וכמה מילים על תנאי ההקרנה – הסרט הוקרן בקולנוע החדש בקניון גבעתיים. האולם המפואר, המסך הענק שקעור בדיוק במידה הנכונה, מערכת הסאונד המשובחת, המקום להניח את פחית השתייה והבנייה המדורגת של הכיסאות, כך שגם אם ניקולה וויצ'יץ יושב לפניך הוא לא יסתיר לך, כל אלו הפכו אפילו את הצפייה בסרט המזעזע הזה לחוויה.
ליאת שטייר ליבני היא מרצה לקולנוע באוניברסיטה הפתוחה
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
זול, נוטף שומן ועם טעם לוואי...ממממ. נונה גיי
|
|
|
|
|
|
|
ערן: לנגוס במשהו מוכר. ציון: 8
|
|
|
|
|
|
|
בראשית הסרט, כאשר הסוכן סטון משוחרר מהכלא, הוא בא בדרישה: "דבר ראשון, אני רוצה לעשות את מה שלא עשיתי בשנים בהן הייתי כלוא. אתה מבין למה אני מתכוון". בסצנה הבאה רואים שתחת להינחם בתחת של יצאנית צמרת, מבכר הלה דווקא לחגוג במזללת ההמבורגרים הראשונה שנקרית על דרכו.
זו האנלוגיה האידאלית לסרטי אקשן מהסוג של XXX2, מכיוון שהם דומים להפליא למזללת פאסט פוד: זה זול, נוטף שומן ועם טעם לוואי מלאכותי, צריכה קבועה היא מסוכנת, אבל מדי פעם נמאס ממסעדות יוקרה ופשוט בא לך לנגוס במשהו מוכר, לא מתוחכם ובלי הפתעות.
וכך, גם אני, כמו רבים מבני מיני מוצא עצמי לפעמים בתהליך בהייה בהמי ומשחרר בסרט אקשן עתיר פעלולים, משחק כדורגל או סרט פורנו, כולם היבטים שונים של אותה פעולת צפייה בדיוק: בלי יומרה, בלי מחשבה, כאשר המוח מנותק כליל ורק ההורמונים עובדים ולא אני לא מתבייש בזה. "קוראים לי ערן ואני אוהב אקשן רדוד". "אנחנו אוהבים אותך ערן", זועקים אלי קולותיהם הוירטואליים של אחיי הגברים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צריכה קבועה מסוכנת לבריאות...ממממ. סאני מייברי
|
|
|
|
|
|
|
תני לי את כל מה שיש לך
|
|
|
|
|
|
|
הדמיון בין הסרט לפורנוגרפיה חורג הרבה מעבר לכותרת XXX. גם הדיאלוגים בעלי כפל המשמעות בסרט נראים כאילו נלקחו מקלטת פורנו בעלת עלילה פתלתלה: "אני אשמח עם תתני לי את כל מה שיש לך" אומר הגבר השרירי לבחורה במחשוף העמוק כאשר הוא מתכוון למכונית. "את כל מה שיש לי?" שואלת הבחורה בקול נמוך. ואז ממשיך דיון שנסב על האיכות, המהירות וההנאה מהמכונית, מהבחורה, מהגבר, אותו הדבר.
זה פשוט: יש רעים ויש טובים ולמרות שמסרט לסרט המרחק ביניהם מתקצר, הרי שעדיין הגבולות ברורים. ויליאם דפו הוא ללא ספק האנטגוניסט האולטימטיבי - פרצוף של מיליון דולר וחיוך של רוצח בחליפה. ואייס קיוב, גם אם הוא רחוק מאוד מלהיות שחקן, הוא עדיין האנדרדוג האולטימטיבי. כזה שהחבר'ה במחלקה שוכחים להחליף בשמירה וכזה שהמפקד שלו (אוגוסטוס גיבונס) תפר אותו לעשר שנים בכלא בזמן שהוא עסק להנאתו במשימות ביון שונות.
אם ליאת זיהתה כאן תבניות גזעניות אני נוטה לא להסכים, בדיוק להיפך, נראה כאילו עשו כאן במודע סרט גטו מהסוג של "שאפט", בו הגיבורים הם אפרו-אמריקאים ממורמרים שהלבנים דפקו אותם והם מרכזים את כל החברים מהשכונה כדי להצליח להחזיר את כבודם ולהשפיל בפומבי את הצפונבון הלבן, שר ההגנה, ג'ורג' דוקרט. גם המוזיקה היא לא סתם ראפ אלא רימייקים למוזיקת המחאה השחורה האלימה של שנות השמונים, דוגמת Fight the Power של Public Enemy.
אז גם אני בין גודאר לאנגלופולוס חוטא לפעמים ב-XXX שכזה, וכמובן שאין כאן מקום לביקורת פלצנית או לרבדים סמויים, השאלה היחידה אם זה טוב לסוגו ואם זה יצליח במשימה למלא בית קולנוע בחופש פסח במיליון זאטוטים צווחניים? ובכן התשובה לדעתי היא כן. XXX2 לא ניחן בסטייל ובעידון של 007, הוא נראה יותר כמו האח המאומץ שהמשפחה מנסה להסתיר. נראה שאפילו המאמץ האינטלקטואלי של לזכור שלוש ספרות היה כבד על הקהל הפוטנציאלי של הסרט עד שהם החליפו את הקומבינציה 007 בקומבינציה של אותה אות. אבל כפיצוי לסטייל של בונד מביא לנו הסוכן סטון שלל פעלולים, אפקטים, כוחניות מתפרצת ובגדול - זה עובד.
ערן ליבני הוא תסריטאי, במאי סופר ומורה לקולנוע
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
