תרבות NRG - יש לכם כוח?

ראשי > תרבות > אולם 2

יש לכם כוח?

"מלחמת הכוכבים – נקמת הסית". זה לא סיפור של שחור ולבן

דפדף בתרבות

ליאת וערן שטייר-ליבני
19/5/2005 11:50

עלילה: הפרק השלישי בטרילוגיה החדש מתרכז בהפיכתו של אנאקין סקייווקר (היידן כריסטנסן) לד'ארת' וויידר. פלפטין, נשיא הגלקסיה (איאן מקדיארמיד), מתגלה כלוחם סית' השייך לצד האפל של הכוח. פלפטין מפתה את אנאקין לעבור לצד האפל ומציע להיות פטרונו. הוא

מבטיח לו שילמד אותו כיצד להציל את אשתו ההרה פאדמה (נטלי פורטמן) מהמוות העתידי הצפוי לה בלידה. אנאקין מסכים ונשלח להשמיד את לוחמי הג'דיי ובינהם המאסטר שלו אובי ואן-קנובי (יואן מקג'רגור) ולעזור לפלפטין להנחיל את שלטון הרוע בעולם.


כך הפכתי לד'ארת' וויידר. היידן כריסטנסן כאנאקין סקייווקר


	ליאת: אורות בוהקים, חללית גדולה ציון: 6


	לפני הרבה שנים בגלקסיה רחוקה רחוקה ושמה הוליווד גר במאי, תסריטאי ומפיק ושמו ג'ורג' לוקאס. בעבר היה לוקאס מהדמויות ששינו את פניה של אותה גלקסיה. הוא היה במאי ג'דיי טוב, שנלחם על עולם קולנועי צודק יותר בו הצופה מקבל תמורה מלאה לכספו. לוקאס השתמש בחוכמה בכוח שנתנה לו הוליווד, השכיל לרתום לשורותיו את המחשב, שרק עשה את צעדיו הראשונים והטרילוגיה "מלחמת הכוכבים", שיצר מסוף שנות השבעים של המאה העשרים, עיצבה מחדש את ז'אנר המדע הבדיוני. בעזרת חרב האור שלו (=הכישרון) יצר דמויות מרתקות, ועלילות מהודקות ומגובשות המתובלות בהומור ובבדיחות דעת, שסחפו את הצופים. אך לוקאס לא הסתפק בכוח שניתן לו ורצה עוד. הוא ביקש להציל את עצמו מהמוות ההוליוודי "במאים מזדקנים נשכחים בתהום הנשיה" ולכן, פנה לצד האפל של הכוח. הוא הפך למתמחה אצל אבירי הסית' של הוליווד (=מפיקים תאבי בצע וחסרי הבנה קולנועית), שהיו לפטרוניו והמשיכו לממן את שגיונותיו. כך מיחזר דארת' לוקאס את אותם נושאים בטרילוגיה נוספת, התדרדר מסרט לסרט עד שהגיע עד הלום, לסוף הסאגה, אל הסרט "נקמת הסית'", המוכיח מעל לכל ספק ש"הכוח" כבר לא איתו. אמנם גם הפעם נפלאות התבונה הטכנולוגית ניבטות מכל פריים והעולם הבידיוני שמציג לוקאס מדהים. הבתים, מבנה הערים, החלליות, היצורים המוזרים שמגיחים מכל פינה יוצרים יחד אשליה מופלאה של חיים עתידניים. אך התוכן של הקרנבל הבדיוני הזה משתרך אי שם מאחור. ראשית, העולם שבונה לוקאס למעשה מזכיר את דמותו של גנרל גריוואס הרשע, השלד הביוני – הוא נטול בשר.


פעם לוקאס היה במאי ג'דיי טוב


	חתרן בלתי נלאה


	בטרילוגיה הראשונה, תיבל לוקאס את הוויזואליה בעיסוק בנושאים מורכבים. הפעם, הוא מושך יותר משעתיים עם חוט עלילתי כה דק, שניתן היה לתמצתו בשלוש דקות, מה שהופך את הסרט לרדוד, נמרח ומשעמם. למעשה אנחנו חוזים שוב ושוב באורגיה של קרבות, חרבות בוהקות, פיצוצים ותו לא. שנית, הפאתוס מחריד. לוקאס ניטרל את ההומור, שהיה מנת חלקם של הסרטים הראשונים ויצר כאן סרט נפוח מחשיבות ומרצינות שגדולה על הטקסטים הדלים. ומה הוא בעצם אומר לנו? שבכל טוב יש גם רע? שקל מאוד להתפתות ולמכור את נשמתך לשטן? אמרו את זה קודם לפניו, זה לא משנה. בימינו, כשכל סרט שני מתהדר בפירוטכניקה, העולם הבדיוני של לוקאס כבר פחות מרשים. בנוסף, לוקאס גם אינו מותח את גבולות המחשבה היצירתית. העולם העתידני שהוא מצייר, בעצם דומה מאוד לעולמנו אנו, רק עם הרבה יותר מתכת: אנשים רודפי כוח ושררה, בחורות מסתובבות עם תסרוקות תמוהות, חיפוש אחר גורו ממשיך להדריך את דרכו של הדור הצעיר, האהבה בונה והורסת ופרס עדיין בשלטון (פלפטין שדומה לו בצורה מפחידה ושומר על כיסאו בעזרת חתרנות בלתי נלאית). ולתשומת לב הפמיניסטיות – אתן יכולות להתחיל לתפור מחדש את החזיות ששרפתן. בעולם העתידני אין כל זכר למהפכה שלכן. תפקידה של האישה, לפי הסרט, הוא להישאר מאחור, בבית, יחפה במטבח ובהריון ולחכות לגבר שלה שיחזור לאחר שגמר לטפל בעולם. לסיכום, הסרט מיועד למכורים בלבד. או כמו שמתנסח מאסטר יודה, הגירסה הגלקטית של לובה: "טוב לא, סרט זה".


הפירוטכניקה לא משהו


	ערן: לוקאס מכה שנית ציון: 9


	כשג'ורג' לוקאס ברא יש מאין את היקום ב"מלחמת הכוכבים" הוא הגדיר מחדש את הקולנוע. אחר כך יצאו שני פרקי ההמשך שלא איכזבו (שלוקאס לא ביים, אלא רק כתב והפיק): "האימפריה מכה שנית" ו"שובו של הג'די". תילי תילים של תיאוריות פסיכולוגיות ופילוסופיות קמו על גבי הטרילוגיה, מיונג ועד לקאן. לוקאס הרשה לעצמו להכניס גם מסרים מורכבים בסרטים המיועדים לכל המשפחה, כמו גילוי עריות, הדואליות של הטוב והרע ומוטיבים אדיפאליים שונים. ואז החליט לוקאס להרוס הכל במו ידיו עם שני הפרקים הרדודים "אימת הפנטום" ו"מתקפת המשובטים". אז אולי כדי לחפות במשהו על הפאדיחה, לוקאס נפרד ממלחמת הכוכבים בכבוד עם "נקמת הסית'" שמתקרב במשהו לימי הזוהר. אקשן עתיר פעלולים, יצורים עתידניים ומיתולוגיים, עולמות קסומים ונסיכות יפהפיות. מי לא פינטז עצמו כגיבור חייל שיוצא להציל את הנסיכה היפה? לוקאס השכיל לתת לנו טוויסט קטן לפנטזיה הבנאלית. הפעם גיבור החייל הולך רחוק מדי עם אהבתו לנסיכה ומוצא את עצמו בצד הלא נכון של המתרס, ואם ליאת רואה בזה עניין של מה בכך, הרי שלטעמי בעולם ההוליוודי השמרני בו הגיבור עשוי ללא חת ומייצג את הצדק בעולם, ואילו האנטגוניסט הוא הרוע בהתגלמותו, היפוך שכזה הוא נועז לא פחות מגילוי עריות. מעל הכל בולטים בסרט המסרים הבודהיסטיים שנכנסו בשנים האחרונות לקולנוע כחלק מגל הניו-אייג', בעיקר בדבר ההרסנות שברכושנות ובקנאה. אז נכון שפרט לכך העלילה היא די דלה, אבל בינינו, גם את הפרקים הטובים של מלחמת הכוכבים אפשר לסכם בשתי מילים. לסרט כזה לא מגיעים בגלל נפתולי העלילה. מדי פעם זה מעצבן לראות שבעולם מפותח כל כך מבחינה טכנולוגית אנשים עדיין נלחמים עם חרבות פנים אל פנים, במקום לזרוק פצצת אטום קטנה ולסיים את כל הסיפור (לא נורא במטריקס הם עדיין נלחמים בידיים), ונכון שנמאס מהסיטואציות השטאנציות בהן הרע לוכד את הגיבור, אך במקום להרוג אותו הוא מעדיף לשתף אותו במזימה השטנית, עד שהגיבור מצליח להתעשת ולברוח, אבל צריך לקחת את הכל בפרופורציה, כי אחרי הכל "מלחמת הכוכבים" הוא סרט לילדים שלא התבגרו (העממית: גברים).


פעם היו גיבורים. האן סולו וחבר שעיר


	אולם גדוש בפליטי "מדריך הטרמפיסט"


	מבחינה טכנולוגית אין ספק שהסרט עושה עבודה מופלאה, למרות שבצפייה חוזרת ב"אימפריה מכה שנית", העולם שם משכנע לא פחות, בעיקר אם מתחשבים באמצעים הדלים וביצירתיות המדהימה שהיתה דרושה כדי ליצור עולם כזה בתקופה של דגמים מיניאטוריים ואנימציה פרימיטיבית. אבל כאן לוקאס ממצה עד תום את היכולות של האנימציה התלת מימדית בעיקר בכל מה שנוגע לעיצוב סביבה ונוף. הפריע לי הליהוק המקומם של היידן כריסטנסן, שנראה כמו פקיד בנק אפרורי, לדמותו של אנאקין סקייווקר. יואן מקגרגור בתפקיד אובי-וואן, בהחלט גונב את ההצגה. אבל אם נתחשב בעובדה שהריסון פורד גנב את ההצגה גם הוא ממארק המיל (ששיחק את לוק בטרילוגיה הראשונה), הרי שגם כאן לא נשברת המסורת. האולם היה גדוש בפליטי "מדריך הטרמפיסט" משבוע שעבר, שהכניסו את המגבת לבוידם, עטו על עצמם את שאריות התחפושות מעלות העש מפורים שנת 1978 מסכות דארת' ווידר, חרבות אור מפלסטיק ופרצופים צבועי זהב. אני משוכנע שהם קיבלו תמורה מלאה לכספם.