 |
/images/archive/gallery/309/413.jpg gorillaz
יחצנות  |
|
|
|
|
| דגימות נבחרות מתוך ראיון משועשע שחברי להקת הגורילז ערכו עם עצמם לקראת צאת אלבומם החדש, "Demon Days" |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
תרגום: שיר גנור
26/5/2005 11:00 |
|
|
|
|
|
|
|
חברי ההרכב המונפש הגורילז התיישבו לספק-ראיון ספק-שיחה-עם עצמם לקראת צאת תקליטם החדש, "Demon Days". תחילה, התעקשו הארבעה למסור את הביוגרפיה הבדויה שלהם:
מרדוק, הבסיסט של הלהקה, הכיר את סטו-פוט, הסולן ונגן הסינתי, כשניסה לשדוד את חנות הסינטיסייזרים בו סטו-פוט עבד. הוא התנגש עם מכוניתו בחלון, ופגע ישירות בראשו של סטו-פוט (בגלל זה העיניים שלו שחורות). בראשו של סטו-פוט הושתלו שני שתלי מתכת, ושמו שונה ל-טו-די (2d, as in two dents).
הוריו של ראסל המתופף החליטו לעבור דירה מברוקלין לבריטניה, אחרי שרוחות רפאים התחילו להשתלט על גופו של ראסל והעניקו לו יכולת מדהימה של תיפוף וראפ. הם חשבו שהמעבר יעשה לו טוב, אבל אז הוא פגש את מרדוק, שזמם להקים להקת על. כל מה שהיה חסר לשלושה היה גיטריסט, אז הם פרסמו מודעה. יום אחרי הגיע קופסא לחדר החזרות שלהם, ומתוכה קפצה נודל, ופרצה באמא של כל הריפים. עכשיו הכל מוכן.
באוירה זו פחות או יותר התנהל הראיון כולו.
מראיין: סיפור הגורילז הפך למעין אגדה. עלייתם של ארבעת חברי הלהקה למעמד כוכבים קרתה בין לילה, עם שחרור אלבום הבכורה עטור הפרסים "גורילז'', שהיה שילוב של רגאיי דאב, פאנק והיפ-הופ. אבל מה בדיוק הם עשו בתקופת השקט האחרונה? לרגל צאת אלבומם החדש הם הסכימו לספק לנו הצצה למה שעבר עליהם מאז הופעתם האחרונה בציבור.
מרדוק: ''תביא אש''.
מראיין: ''אתה לא יכול לעשן כאן''.
מרדוק: ''כן, אני כן. תראה''. מדליק מצית. נשמעת אנחת רווחה.
מראיין: אז איפה הייתם ומה עשיתם?
מרדוק: ''אחרי סיבוב ההופעות האמריקני, שהסתיים באפריל 2002, חזרנו לאנגליה כדי לכתוב כמה שירים חדשים, אבל האמת היא שהיינו די גמורים. אחרי איזה הופעה בפורטוגל ניסינו להתרכז ב... אהמ... איזה סרט מחורבן''.
טו-די: ''בזמנו קיבלנו כל כך הרבה הצעות לעשות סרט באמריקה, שזה פשוט נראה בזבוז לא לנצל את ההזדמנות''.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ביוגרפיה מתישה מעט. הגורילז
|
|
|
 |
|
 |
|
"טו-די לא הצליח להבחין בין הסרט למציאות"
|
|
|
 |
|
|
|
מרדוק: ''אז כולנו עברנו ללוס אנג'לס ושכרנו בית גדול בהוליווד, כדי להיות קרובים, אהמ... ללב המקום שאנחנו אמורים לצלם בו. אבל היו די הרבה הסחות דעת, אתה מבין?''
ראסל: ''והמו''מ על הסרט נמשך לנצח''.
מרדוק: ''אההההממממ.... ממש ממש מעייף''.
נודל: ''התסריט לא היה גמור. האנשים שכתבו אותו חשבו שהם מספקים מבט מעמיק אך אירוני על תרבות הפופ, משהו סטייל צ'ארלי קאופמן רק באנימציה, שבו ארבעת הדמויות הראשיות נופלות לכל מיני סיטואציות סוריאליסטיות. אבל למען האמת, התסריטאים סתם המציאו''.
מרדוק: ''תעירי אותנו כשתסיימי, טוב נודל?''
ראסל: ''נראה לי שהם חשבו שזה יהיה גרסה מודרנית ומצויירת של הסרט של ה''מונקי'ס'', ''הד''.
מרדוק: ''כן, אבל הבן אדם שהם בחרו לשחק אותי נראה כמו איזה זקן מקומט. ממש מעליב. והוא גם הסריח. נראה לי שזה היה רוברט דאוני האב, כאילו, הוא בטח היה קרוב ל-70''.
ראסל: ''הסתכלת לאחרונה בראי?''
מרדוק: ''תקשיב, אח שלי, אני אולי לא אפרוח, אבל אני לא נראה ככה. הקמטים שלי הם קמטי צחוק''.
ראסל: ''שום דבר לא כל כך מצחיק. בכל אופן, משם הכל די הידרדר. אף אחד לא היה בפוקוס. טו-די לא הצליח להבחין בין הסרט למציאות, ומרדוק נזרק מהאחוזה של יו הפנר אחרי שתפסו אותו גונב מאפרות. בסוף החלטנו לשלם את ההפסדים שלנו ולקחת קצת זמן חופשי כדי לגדול ביחד מחדש''.
נודל: ''מה שהוביל לעוד קשיים''.
מרדוק: ''אז כשהבנו שאנחנו רק משתינים ברוח החלטנו לעשות הפסקה אחד מהשני. אני נסעתי לדרום, לנסות את המזל במקסיקו. אבל אתה יודע, היה איזה בלבול עם נושאים כספיים, אהממ... והאשימו אותי ב... אהמ...''
ראסל: ''תפסו אותו משתמש בצ'קים מזויפים בבית זונות, אז הוא נעצר''.
מרדוק: ''כן, מועדון ''חונק התרנגולות'', מקום נהדר, צוות פנטסטי... ימים טובים!''
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מרדוק נזרק מהאחוזה של יו הפנר
|
|
|
|
|
|
|
"מצאתי איזה עבודה זמנית בלונה פארק של אבא שלי"
|
|
|
|
|
|
|
ראסל: ''אני עבדתי על אלבום משלי, אבל בסוף זה היה נראה כאילו האלבום עובד עליי. זו היתה תקופה מוזרה. כשאתה עובד עם קבוצה של אנשים לתקופה ארוכה, ואז מפסיקים, אז אתה מוצא את עצמך כשמשהו חסר. נראה לי שהיתה לי מעין התמוטטות. איבדתי חבר קרוב, דל, אחת הרוחות שהיו חיות בי, והלחץ פשוט התחיל לצאת. כל שיר שניסיתי להקליט נהיה הזיה, ואז ההזיה היתה מנסה לכתוב שיר''.
מרדוק: ''ארר.. כנראה שעדיף לא לחפור יותר מידי עמוק איתו, בכל אופן, אחרי 18 חודשים בכלא בטיחואנה חשבתי שדי זה די, ועם קצת עזרה מחברים הצלחתי להשתחרר וחזרתי הביתה. אבל אני אומר לך, זה מספיק דרום אמריקה בשבילי לפחות לתקופה הקרובה. לא נראה לי שאני אצליח לאכול עוד בוריטו אחד לכל החיים''.
נודל: ''אני הייתי ביפן בערך שנה בחיפוש אחר העבר שלי, שתמיד היה עבורי תעלומה. בערך בתקופה הזאת התאוששתי מאמנזיה, וגיליתי הרבה דברים על עצמי. למשל שאני יודעת אנגלית שוטפת. אחר כך חזרתי לאנגליה והתחלתי לעבוד על בסיס לאלבום חדש של ה''גורילז''.
מראיין: ''מה אתה עשית בזמן החופשי שלך, טו-די?''
טו-די: ''בהתחלה נשארתי בלוס אנג'לס. בריט אוקלנד (שחקנית בריטית-שוודית לוהטת, היתה נשואה לפיטר סלרס) הזמינה אותי לגור איתה, אבל היא היתה בקטע משוגע של להסתובב כל היום בעירום, ולהזדיין על הקירות. אף פעם לא הצלחתי לישון. אז נזרקתי אצל אבא שלי, באזור החוף באנגליה. מצאתי איזה עבודה זמנית בלונה פארק של אבא שלי, וזה היה סבבה, באמת, זה עשה הרבה לביטחון העצמי שלי. אני הרבה פחות מוכן לסבול את החרא של מרדוק, הזקן הזה. היה חשוב לי למצוא קול משל עצמי ולהפסיק להיות בובה שלו''.
מרדוק: ''הי, תעביר ת'מאפרה''.
טו-די: ''כן, אדוני. מיד''.
מראיין: ''האתר שלכם נותן לגולשים גישה ל'קונג סטודיוס', חברת התקליטים שלכם. מה עומד מאחורי זה?''
נודל: ''האתר מאפשר לגולשים לשוטט ברחבי הסטודיו. מאחר והמקום משמש לנו כבית, סטודיו ומטה ראשי, יש הרבה דברים שאנשים יכולים לראות שם. בכל חדש יש מצלמות, שמאפשרות לאנשים להסתכל ישר לתוך החיים שלנו''.
ראסל: ''זה גם המקום שבו המעריצים יכולים לתקשר אחד עם השני, ויש לנו גם את חדר האודישנים שאנשים יכולים לשלוח לשם דמואים, אנימציות וכל מיני עבודות. נודל מארגנת עכשיו תחרות כדי למצוא את הכישרון הבא, אולי מישהו שיוכל לעבוד עם ה''גורילז'' באיזושהי צורה. שלחו לנו כמה דברים מדהימים. הוצאנו הרבה כסף על המקום הזה, וכבר פרצו אליו כמה פעמים. ונדליסטים ריססו על הקירות גראפיטי נגד מרדוק''.
טו-די: ''משהו כמו אהמממ... 'מרדוק הוא דביל'''.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
לא נותנת לישון. בריט אוקלנד
|
|
|
|
|
|
|
"האלבום החדש הוא עבודה של נודל''
|
|
|
|
|
|
|
מראיין: ''כמה זמן לקח להקליט את האלבום החדש''?
מרדוק: ''נודל התחילה לעבוד על כמה סקצ'ים בזמן שכולנו היינו עדיין… אהממ.. עסוקים. ולמזלה השארתי לה קלטת עם הוראות ספיציפיות של איך השירים החדשים צריכים להישמע''.
טו-די: ''זו היתה קלטת שלך מזמזם''.
ראסל: ''האמת, נודל כתבה את רוב השירים באלבום לבד. מרדוק אולי מנסה לקחת על זה את הקרדיט, אבל מהסקיצות הראשוניות ועד הגרסאות המוכנות, האלבום הזה הוא החזון של נודל''.
נודל: ''התחלתי לכתוב במרץ 2004 בערך. התחלתי רק עם מנגינות בסיסיות על טייפ ארבע ערוצים. בסופו של דבר כל שיר חשף את הזהות האמיתית שלו, ולאיזה כיוון צריך להוביל אותו. בשלב הזה מה שהיה חסר זו האנרגיה שהופכת שיר מעולה למשהו שיש חיים קסומים משלו. אז בערך שמעתי על דיג'יי מאסטר מאוס. התרשמתי מאוד ממה שהוא עשה ב''אלבום האפור'' שלו. הוא היה מאוד מקורי, והיתה בו יצירתיות ילדותית כזו. אומץ אומנותי שחשבתי שמתאים לגורילז. אז יצרתי איתו קשר, והאלבום ממש קיבל תפנית כשהוא התחיל לעבוד איתנו''.
מראיין: ''מה ההבדל בין התקליט החדש ובין התקליט הראשון שלכם?''
ראסל: ''ההבדל הראשון הוא שמרדוק היה האחראי העיקרי לכתיבת השירים באלבום החדש, בעוד שהאלבום החדש הוא עבודה של נודל''.
מרדוק: ''רק כי הייתי בכלא, בן אדם. לא יכולתי לכתוב את האלבום הזה בעמידה על הראש, אתה יודע''.
ראסל: ''כיצירה שלמה, האלבום החדש יותר ממוקד. אולי יש בו יותר משקל מבאלבום החדש, שבו עדיין למדנו את החוקים. גם ההצלחה של האלבום הראשון השפיעה. היה לנו חשוב לשנות את המטרות שלנו. למזלנו, העולם סיפק לנו מספיק תמריצים בשביל שלא נצטרך לכפות על עצמנו את השינוי. מבחינת הסגנון, הוא עשיר יותר, אפל יותר ודחוס יותר. רצינו גם להוכיח שמה שיצרנו באלבום הראשון הוא בעל ערך נצחי. כל טיפש יכול לעשות אלבום אחד מוצלח''.
מרדוק: ''כן, תשאלו את טו-די''.
מראיין: ''אתם מתכוונים לעשות סיבוב הופעות?''
ראסל: ''נשמח לעשות סיבוב, אבל הוא יצטרך להתאים מבחינה ויזואלית לטון של האלבום החדש. לא נוכל להמשיך להופיע בפורמט של האלבום הקודם''.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
נודל מחוץ לתמונה, אבל היא כתבה את כל האלבום החדש
|
|
|
|
|
|
|
"ראסל הוא מתופף ההופעות הטוב ביותר בהיסטוריה של התופים"
|
|
|
|
|
|
|
מרדוק: ''או כן! ה''גורילז'' בדרכים! היי, להקה היא לא להקה אמיתית עד שהיא לא הרוויחה קילומטרז', ואני צריך תדלוק כל 100 ק''מ, מותק''.
ראסל: ''בסיבוב הופעות הקודם הסתובבה שמועה שאנחנו מנגנים מאחורי מסכים. הפעם אנחנו מתכוונים ליצור חוויה שממש תפיל את כולם על הרצפה. כרגע אנחנו בתהליך פיתוח של טכנולוגיה מתקדמת שתשלב מסכים על קביים ופירוטכניקה''.
נודל: ''זה קשה מאוד לעשות''.
טו-די: ''במיוחד אם אתה מנגן ושר בו זמנית''.
מרדוק: ''זה יהיה מדליק להופיע שוב. שכחתי לציין גם שבתור מתופף בהופעות, ראסל הוא ללא שום ספק הכי טוב בעולם, לנצח''.
נודל: ''כן, זה נכון. ראסל הוא מתופף ההופעות הטוב ביותר בהיסטוריה של התופים''.
טו-די: ''זה לגמרי נכון. כן! אין אף אחד טוב כמוהו כשזה מגיע ללתופף בחי. הוא הכי טוב''.
ראסל: ''תודה''.
מראיין: ''מתי הבנתם שאתם סלבריטי'ס?''
מרדוק: ''כן. היתה פעם אחת שאני זוכר במיוחד. הייתי במסיבה גדולה של מפורסמים אצל ג'ק ניקולסון, והיתה שם לחמניה ריקה. אז תקעתי בה את ''הנקניקיה'' שלי, ושמתי מלא קטשופ מעל, ואז לקחתי את זה על צלחת והצעתי לאלאניס מוריסט. היא מושכת ומושכת את זה, מנסה להוריד את זה מהצלחת, ואני צועק לה: ''כן בייבי, תתפסי את הנקניקייה הזאת! תתפסי אותה חזק!''
טו-די: ''אז היא אכלה את הנקניקייה או לא?''
מרדוק: ''בסופו של דבר (קורץ)''.
הטלפון של מרדוק מצלצל. הרינגטון הוא גרסה ישנה של סמוק און דה ווטר של דיפ פרפל. הוא עונה ומישהו צועק בצד השני בספרדית. מרדוק מסיים והולך לכיוון הדלת.
מרדוק: ''אין יותר שאלות? לא? נהדר. אני יורד לפאב. מישהו בא?''
דלת נטרקת.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
