תרבות NRG - הטרגדיה הקירשנדונית

ראשי > תרבות > דינוזאור

הטרגדיה הקירשנדונית

אלליי! האם רון מיברג הוא היחיד שרואה כיצד הצמד הגריאטרי יורה לעצמו בראש עם המשבצת המקוללת של יום שישי

דפדף בתרבות

רון מיברג
27/5/2005 22:21

לעתים נדירות בלבד זוכים צופי טלוויזיה לראות שדר פופולרי שולח יד בנפשו בשידור חי; קל וחומר שניים; בנו של קל וחומר, פעמיים באותו חודש, באותו יום ובאותו ערוץ. ביום שישי, בערוץ 10, היכן שמירי ודן שילון הצמידו רימון-יד לחזה, התחבקו ומשכו את הניצרה והתאדו בהבזק אש גדול לפני שבועיים בלבד, חזרו מוטי קירשנבאום וירון לונדון על אותו אקט עצמו. איפה שהשילונים סיימו קדנציה אומללה של טלוויזיה עגמומית, נטולת חן וארוגנטית והלכו הביתה, הוכיחו קירשנבאום ולונדון שנבואתו-איומו של קירשנבאום תממש את עצמה: בסוף יהיה צריך לפנות אותם מהאולפן על אלונקה, כשהפרמדיקים מנסים להתניע אותם עם שוקרים חשמליים, כמו שתי מכוניות עם מצברים מתים.

בסופו של חודש שלם ומדכדך למדי - תוכנית, מורלית ורייטינגית - שבו החל הקסם הקירשנדוני מאבד גובה בעוצמה ובמהירות של המכונות המעופפות מהפלוגטאג של "רד בול", נקטו פרנסי ערוץ 10 בנשק יום הדין. קודם החליטו להימלט מהתמודדות חזיתית עם אולפני שישי של הערוצים המתחרים,

על ידי הזזת "אולפן שישי" שלהם לשעה תשע. אחר כך בחרו למלא את משבצת השידור הריקה בלחישת התסיסה הדועכת של נשאי ההורמונים הגריאטרים.

גם בימיהם הטובים יותר, אסור היה לפגום בשגרת החולין של קירשנדון על-ידי איושם הכפוי, הבומבסטי והלא חגיגי כלל, את ערב שבת. זה אל"ף-בי"ת של טלוויזיה. לא מזיזים כוכבים של יום חול לקבלת שבת וגם עושים זאת במהופך על-ידי הסרת החליפה והעניבה וחניטתם בחולצות טריקו צבעוניות. לא מערבבים קודש וחול. ובעיקר, לא מטילים על מי ששפכו מנוע בחודש האחרון, בסדרה אינסופית של ערבים מייגעים, נטולי עוקץ, משמימים ומרוחים, להציל את הערב הגדול של הטלוויזיה הישראלית כשמיכל הדלק שלהם צחיח ומכוניתם מקרטעת. אבל במקרה של קירשנדון, יותר משהעגל רוצה לינוק רוצה הפר להיניק. וכך, במקום להיפרד מהרמטכ"ל בשעה שמונה, כפי שהיה אצל הקונקורנציה, מי שנקלע בטעות לערוץ 10 טרם שהחלים מאסון-שילון, מצא עצמו נחנק מעטינים רבים ושופעים מדי שדחפו קירשנבאום ולונדון אל פיו.


לחישת תסיסה דועכת של נשאי הורמונים גריאטרים


	ניידת נט"ן כבר הוזעקה


	הכל במהדורת שישי של קירשנדון, היה מאוס, מעושה ודוחה. מראה השניים, בסדרה מוזרה של עוויתות אפילפטיות, כולל שיער פרוע אצל לונדון, קריאת קרב אצל קירשנבאום והתגוששות סומו ביזארית. דרך רביב דרוקר וצבי יחזקאלי, אנשי אולפן חדשות מובהקים, שתכף יזדקקו לשירותיהם באולפן החדשות של גלעד עדין. ראיון אלים ועוין עם ד"ר אילן פפה, מחולל החרם האקדמי הבריטי, שלא גילה דבר והניח ללונדון להלום בו. ובעיקר, ראיון לקקני וחנף עם ארנון מילצ'ן, מבעליו החדשים של ערוץ 10, שעל-פי כל אמת מידה, מקצועית, מוסרית ואתית, אסור היה לקירשנדון להזמין אותו כשם שאסור היה למילצ'ן להיענות ולבוא. תמוה יותר מהראיון עצמו - אילו היו מראיינים את יוסף בראל המודח בערוץ 1 הייתה הממשלה מגישה ביום ראשון את התפטרותה בגלל השחיתות - היה מראה הלוגו של "פומה", חברה מסחרית לסניקרס ובגדים, שלא מש מהשיקופית (ביחד עם ג'וליה רוברטס) מאחורי גבו של מילצ'ן. הראיון נערך בטעם כה רע, שאל תתפלאו אם תראו הבוקר את השלושה בחדר מיון, בתור דחוף לפרוקטולוג. כדי שלא יהיה ספק שהשניים העמיסו על שכמם את מטלת שישי שתמוסס את המוניטין, החן והמקוריות שצברו במאמץ רב וסיזיפי, והצמידו אקדח לרקתם הקולקטיבית, נגררו לאולפן שני שחקנים שניסו להציל את הסיטואציה המדכדכת בקטעי קישור כאילו לעגניים. כמו כן, יומרת הזמר שהחלה אצל השניים כבר מיומם הראשון כנערי גיל הזהב, הגיעה בסוף תוכנית הנפל למימוש מלא: השניים כבר אינם חוברים לאורחים מוזיקליים באולפן ומנג'סים להם עד מוות. כעת הם עומדים מאחורי מיקרופונים משלהם ושרים פזמונים מקוריים עם להקת ליווי תוצרת בית. אל תופתעו אם בשבועות הבאים, לפני שהליהוק והשיבוץ השגויים הללו יעלו באש הגיהינום, השניים ישירו את "שיר המרדף" ו"ציף ציף מעל הרציף". מדוע שני גברים הזכאים לגימלאות ודבוקים למסך חמישה ימים בשבוע חשים דחף כה עז להידחף גם ליום שישי בטמפרמנט כה היפראקטיבי ושגוי? כסף? תהילה? רייטינג? גאוות יחידה? רוח קרב והקרבה? אנא עראף. הדי הירייה שרעמה באולפן בגבעתיים בערב שבת והדהדה מקצה ארץ ועד קצה, היא לא פחות מנבואתו של קירשנבאום המגשימה את עצמה: לא ירחק היום שיפנו אותם מהאולפן פרקדן ובהונותיהם פונים מעלה. ניידת נט"ן כבר הוזעקה. השאלה היא כמה זמן ייקח לה להגיע.