 |
/images/archive/gallery/105/157.jpg
 |
|
|
| האיכות הושעתה. הרייטינג ניצח |
|
|
|
| התרבות הישראלית תלויה יותר מדי ברייטינג. האיכות כבר אינה נחשבת. זו הסיבה שתיאטרון חיפה נפל ודורון תבורי פוטר |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לפני כשנה מונה השחקן והמתרגם דורון תבורי למנהלו האמנותי של תיאטרון חיפה. תבורי מוכר בעיקר בשל יכולותיו ורצונו להתמודד עם מחזות וחומרים אחרים, כאלה הדורשים משחקן לא רק יכולות טכניות, אלא גם עומק רגשי ותפיסת עולם. תבורי הוא זה שהעלה את האורסטיאה לאייסכילוס, פרויקט שאפתני, מרתק ומאתגר. תבורי מעולם לא השתתף באופרת סבון או בפרסומת, הוא לא סלבריטי ואין לו עניין בבידור או בשלאגרים. בבואו לנהל את תיאטרון חיפה הוא החליט שלא להתפשר על הקו האמנותי שהנחה ומנחה אותו כל חייו.
הרפרטואר שהציג תבורי לעונה הקרובה נראה, על פניו, מרתק. אין בו מחזות זמר כמו "מרי לו", אין בו שלאגרים בטוחים של הלל מיטלפונקט או עדנה מזי"א. תבורי הציע לקהל המקומי את "הצמא והרעב" של יונסקו ואת "הדוכסית מאמלפי", מחזה מהמאה ה-17 של ג'ון וובסטר. הביקורות חשבו שההצגות נהדרות. הקהל חשב אחרת.
 |
| הסוף |
|
דורון תבורי מסיים את תפקידו כמנהל האמנותי של תיאטרון חיפה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
ההפקות הורדו מהבמה לאחר כעשרים הצגות בלבד. התיאטרון ספג הפסדים כבדים. תיאטרון בסדר גודל של הקאמרי יכול לספוג כישלון כגון "מאחורי הקלעים". בחיפה יש כבר גירעון של 17 מיליון שקלים והתקווה היתה שתבורי יציל את התיאטרון מקריסה סופית. עכשיו השחקנים לא מקבלים משכורות וההפקות החדשות מוקפאות. תבורי עצמו פוטר השבוע. איך שלא מסתכלים על זה, נדמה שעתידו של התיאטרון כתיאטרון יוצר נראה רע מתמיד.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| אין מקום לניסוי ותעייה בפריפריה. תבורי
| /images/archive/gallery/454/888.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
ניתן לומר שתבורי צריך היה להתפשר וליצור רפרטואר יותר מגוון, כזה שיש בו קומדיה אחת קלילה ומחזה מקורי ישראלי, שיישאו על גבם הפקות ייחודיות ואיכותיות. ניתן להביא כדוגמה את תיאטרון באר-שבע, שהיה במשבר קשה ונתן דטנר, מנהלו האמנותי הנוכחי, מבריא אותו ע"י ניהול נכון, דרמטורג צעיר ורעב ורפרטואר קורץ אך ראוי. ניתן לומר שבעידן הטלוויזיה, הבידור ותוכניות ריאליטי, אין מקום לניסוי וטעייה בכל הנוגע לטעמו של הקהל, בטח לא בתיאטרון הנמצא בפריפריה.
אבל מדבר אחד אסור ולא ניתן להתעלם. סגירה של תיאטרון רפרטוארי במדינת ישראל היא דבר עצוב ובלתי מתקבל על הדעת. המאבק התרבותי, אסור לו שיתרכז רק בעיצוב פניה של הטלוויזיה
ובלוחות שידורים. המאבק התרבותי הוא גם על האפשרות ליצור כמה שיותר תכנים בכמה שיותר מקומות. תבורי אמנם שגה כשניסה בכוח להחיות את תהילתו של התיאטרון, שלפני כעשרים שנה העלה על הבמה את "נפש יהודי" ו"סינדרום ירושלים", ונחשב למוביל ומעצב של דעת הקהל. אבל הוא, עדיין, ניסה ורצה ובא מאהבה ומכישרון וממחויבות, והוא יצר איכות. וזה בסדר.
פיטוריו של תבורי מאותתים ליוצרים, שמי שמתעקש על איכות וקו אישי - נענש. הם יגרמו לצנזורה פנימית קשה עוד יותר בתעשיית התיאטרון הישראלי. מי שיפסידו מכך הם היוצרים והשחקנים, שבתום לימודיהם יתעסקו רק בסוג מסוים של חומרים, הסוג הרנטבילי. מי שתפסיד מכך היא החברה הישראלית.
הכותבת היא מחזאית
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | בוגרת תואר שני בבימוי תיאטרון מאוניברסיטת "מידלסקס" בלונדון. מורה למשחק בסטודיו של יורם לוינשטיין. בין מחזותיה - "אבנים", "חברות" (תיאטרון בית לסין), "סבון" (פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא), Tender Eyes (תיאטרון Union בלונדון) ו "חברות". בתקופת ממשלת ברק כיהנה כיועצת תקשורת לשרת הקליטה והיתה חברה מצוות המשא ומתן בקמפ-דיוויד | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
