מחקה את החיים: השחקן שלומי טפיארו על התפקיד ב"עלמה ורות"
רק אחרי שזכה לתפקיד ראשי ראשון בתיאטרון מרכזי, גילה השחקן שלומי טפיארו שיהיה עליו לשחזר על הבמה את תהליך חזרתה בתשובה של משפחתו. "זה עזר לי להבין את הקסם של הדמויות", הוא מסביר
יונתן אסתרקין | 16/6/2008 7:03
במסדרונות בית צבי שמעתי פעם תלמידה בלונדינית צורחת על חבר שלה: "היית מת שתהיה לך רבע מהכריזמה של שלומי טפיארו".
החבר ככל הנראה לא התאושש מהמכה, אבל אם לשפוט לפי תגובות הקהל על הופעתו של טפיארו בהצגה החדשה של בית ליסין "עלמה ורות", אותה בלונדינית צדקה. לבחור יש כריזמה בטונות.
בהצגה הוא מגלם את אמיר, קצין בגולני ובנה של הדמות שמגלמת יונה אליאן שאחותו (בכיכובה של עדי ביילסקי, בוגרת טרייה של יורם לוינשטיין) חזרה בתשובה, ועליו מוטלת המשימה לאחד בין האם לבת שרבו בעקבות השינוי הדתי. תפקיד זה הציב אתגר לא פשוט לטפיארו, שחווה ילדות דומה כאשר חזרו הוריו בתשובה כשהיה נער.
"הייתי בן 14", הוא מספר, "ואבא שלי התחיל בתהליך של חזרה בתשובה. אחרי כמה שבועות אמא שלי הצטרפה ואחר כך גם אחיותיי הגדולות. אבל אבא דאג לעשות את זה בחוכמה וברגישות, ככה שכמעט לא שמנו לב לשינויים".
אבל אתה לא הצטרפת למסע הזה שלו.
"לא. היו לי חלומות ושאיפות ורצונות שלא מסתדרים עם אורח החיים הדתי, כמו הרצון להיות שחקן. לא שלא היה מסובך לחיות ככה לפעמים, אבל היה מעניין ולמדתי המון. יש דברים שטבועים בי עד היום שבאים מהדת. במיוחד השאיפה לקחת את החיים בקלות, כי שום דבר הוא לא דרמטי כפי שהוא נראה. גם קיבלתי מין תחושה בסיסית של אהבה גדולה וקבלה לכל מי שסביבי".
אבל בכל זאת, גיל 14 הוא גיל קריטי כל כך בהתבגרות. לא היתה תחושה של נבגדות?
"לא. אף פעם לא אמרו לי 'אתה חייב לעשות ככה' או 'אל תעשה את זה כי זה לא דתי'. הכול התקבל בתמיכה. כל בחירה. היום יש לי אחיות דתיות והורים דתיים, אבל שני אחים קטנים שהם חילונים ועדיין יש לנו כימיה מצוינת".
טפיארו (28), יליד אילת, מספר שבתיאטרון לא ידעו כלל על הסיפור האישי שלו כשליהקו אותו לתפקיד, ורק בזמן העבודה עם הבמאי מיכה לבינסון צפה הילדות שלו על פני השטח. "זה עזר לי להבין את העולם של הדמויות", הוא אומר, "וגם עזר לי להבין את דמותו של המגשר, שאמור לתווך בין יונה שנלחמת בעולם הדתי, לעדי שעכשיו היא חלק ממנו. אני מכיר את היופי של הדת וגם את הקסם שבחילוניות ואת הצורך להפגיש ביניהן. זה מקום שגם בחיים אני מוצא את עצמי בו".
זה תפקיד גדול ראשון שלך בתיאטרון אחרי בית הספר. היה מפחיד?
"מאוד, אבל ניסיתי להתייחס לזה בקלות. אני זוכר שפעם איזה במאי שאל אותי אם אני בטוח שאני רוצה להיות שחקן. עניתי שכן, אבל במקביל אני יודע שאם יתברר לי שאני לא שייך למקצוע, אז אמצא עבודה אחרת ואהיה משהו אחר. וזה בסדר. בסדר גמור".
שלומי טפיארו רובי קסטרו
החבר ככל הנראה לא התאושש מהמכה, אבל אם לשפוט לפי תגובות הקהל על הופעתו של טפיארו בהצגה החדשה של בית ליסין "עלמה ורות", אותה בלונדינית צדקה. לבחור יש כריזמה בטונות.
בהצגה הוא מגלם את אמיר, קצין בגולני ובנה של הדמות שמגלמת יונה אליאן שאחותו (בכיכובה של עדי ביילסקי, בוגרת
"הייתי בן 14", הוא מספר, "ואבא שלי התחיל בתהליך של חזרה בתשובה. אחרי כמה שבועות אמא שלי הצטרפה ואחר כך גם אחיותיי הגדולות. אבל אבא דאג לעשות את זה בחוכמה וברגישות, ככה שכמעט לא שמנו לב לשינויים".
אבל אתה לא הצטרפת למסע הזה שלו.
"לא. היו לי חלומות ושאיפות ורצונות שלא מסתדרים עם אורח החיים הדתי, כמו הרצון להיות שחקן. לא שלא היה מסובך לחיות ככה לפעמים, אבל היה מעניין ולמדתי המון. יש דברים שטבועים בי עד היום שבאים מהדת. במיוחד השאיפה לקחת את החיים בקלות, כי שום דבר הוא לא דרמטי כפי שהוא נראה. גם קיבלתי מין תחושה בסיסית של אהבה גדולה וקבלה לכל מי שסביבי".
אבל בכל זאת, גיל 14 הוא גיל קריטי כל כך בהתבגרות. לא היתה תחושה של נבגדות?
"לא. אף פעם לא אמרו לי 'אתה חייב לעשות ככה' או 'אל תעשה את זה כי זה לא דתי'. הכול התקבל בתמיכה. כל בחירה. היום יש לי אחיות דתיות והורים דתיים, אבל שני אחים קטנים שהם חילונים ועדיין יש לנו כימיה מצוינת".
טפיארו (28), יליד אילת, מספר שבתיאטרון לא ידעו כלל על הסיפור האישי שלו כשליהקו אותו לתפקיד, ורק בזמן העבודה עם הבמאי מיכה לבינסון צפה הילדות שלו על פני השטח. "זה עזר לי להבין את העולם של הדמויות", הוא אומר, "וגם עזר לי להבין את דמותו של המגשר, שאמור לתווך בין יונה שנלחמת בעולם הדתי, לעדי שעכשיו היא חלק ממנו. אני מכיר את היופי של הדת וגם את הקסם שבחילוניות ואת הצורך להפגיש ביניהן. זה מקום שגם בחיים אני מוצא את עצמי בו".
זה תפקיד גדול ראשון שלך בתיאטרון אחרי בית הספר. היה מפחיד?
"מאוד, אבל ניסיתי להתייחס לזה בקלות. אני זוכר שפעם איזה במאי שאל אותי אם אני בטוח שאני רוצה להיות שחקן. עניתי שכן, אבל במקביל אני יודע שאם יתברר לי שאני לא שייך למקצוע, אז אמצא עבודה אחרת ואהיה משהו אחר. וזה בסדר. בסדר גמור".
נא להמתין לטעינת התגובות
