המלחמה השנייה על החזרה לחיים
עשהאל כמעט איבד את רגלו לאחר שמחבל חיזבאללה ירה לעברו במלחמה טיל. בשנה האחרונה עשה הכל כדי להשתקם. בין הטיפולים הוא גם מצא בעל לאחותו
- שנה למלחמה - פרויקט מיוחד ב-nrg מעריב
בעוד הוא מחלק להם פקודות, חבריו הלוחמים חילצו אותו במהירות מהכלי הפגוע. בלהט האירועים הוא אפילו לא שם לב כי רגלו האחת כמעט נקטעה, גופו מאבד דם רב והוא סובל משברים ומכוויות.
לאחר הפינוי מהשטח הועבר לובוצקי למחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים, לסדרת ניתוחים דחופים שנמשכו 48 שעות. רוב הרופאים שטיפלו בו סברו כי על המפקד מגולני להיפרד מהרגל שנפגעה, למעט רופא אחד שהתעקש שיש סיכוי להצילה. ואכן לאחר שורה ארוכה של ניתוחים וטיפולים אורטופדיים קיבל לובוצקי את הבשורה שהרגל והוא לא נפרדים.
עשהאל מחלים מהפציעה. צילום: רותם פלדנר. עריכה: אייל רותם
שנה אחרי הפציעה לובוצקי עדיין נאבק לשקם את גופו ואת חייו. אף על פי שהוא לא רגיל לקבל עזרה מאחרים, הוא מבין שעליו להתרגל לכך. "אני מתכוון להמשיך את תהליך השיקום בתקווה לחזור ללכת לבד ללא עזרה", הוא מכריז וכבר משרטט תוכניות לעתיד. "הציעו לי לחזור להיות קצין אג"מ, וזה מאוד מחמיא לי, אבל אני רוצה להמשיך בחיים וללמוד רפואה".
אחד המקרים הזכורים ללובוצקי היטב מתהליך השיקום של השנה האחרונה הרגיז אותו במיוחד - הוא הגיע לשיקום בבית החולים, אך במחלקה לא הסכימו לקלוט אותו.
"הייתי
מורנו זעם על היחס לחייל הפצוע ודאג להבהיר זאת לצוות. "תוך כמה דקות כל המחלקה בבית החולים היתה על הרגליים", משחזר מורנו. "תוך זמן קצר הוא קיבל מיטה והתחיל בהליך השיקום. מצבו השתפר מאז, והנה, היום הוא מצליח ללכת על קביים".
לדברי מורנו, אגף השיקום במשרד הביטחון ילווה את לובוצקי גם בהמשך - בלימודים האקדמאים ובמציאת עבודה. "אנחנו יוזמים ולא רק מגיבים", מבהיר מורנו. "כך היה גם בתקופת המלחמה. לא חיכינו עד שצה"ל יסיים את הטיפול בפצועים, אלא הגענו והתחלנו בתהליך השיקום כדי לייעל את השירות למען הנכים".
לובוצקי עצמו נפרד לאחרונה מהחיילים במחלקתו. "ארץ שנלחמים עליה ומשלמים עליה מחיר דמים, הופכת חלק מאיתנו", אמר להם, כשהוא משתפם במחשבותיו ורגשותיו. "מי שיצא לקרב על ארצו, מי שהאדמה ספגה מזיעתו ואף מדמו, יאהב את ארצו. היא שלו ולא של אף אחד אחר".
מפקד המחלקה לשעבר אמר לפקודיו כי הוא אמנם שילם מחיר כבד על השתתפותו בלחימה, אך הבהיר כי הוא אינו שואל את עצמו מדי יום "מה היה קורה אם...". לדבריו, הוא השלים עם תוצאות הפציעה הקשה, אך הוא אינו מרים ידיים. הוא נאבק בכל כוחו כדי להמשיך הלאה בחיים נורמליים ככל שניתן.
למרות המקרה שחווה לובוצקי, בועז, אחיו התאום (במשפחה של שישה אחים) לא נרתע משירות קרבי משמעותי וגם הוא משרת כמפקד מחלקה בגדוד "נצח יהודה" של חטיבת כפיר. ואילו אחותו, שקד, התאהבה במהלך הביקורים אצל אחיה במרו גטה – מפקד המחלקה שהחליף את עשהאל בגדוד 51 של גולני. היום השניים הם בעל ואישה.
נא להמתין לטעינת התגובות
