גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


מזכיר לכם משהו?

למרות שנשמעו לא מעט תלונות על השירות והמנות ברוקח 73, עמית אהרנסון הגיע, אכל ואפילו יצא מבסוט, יחסית. אז נכון, השף אייל לביא מבשל ממש כמו במסעדתו הקודמת, פסטיס, אבל מי שלא מצפה לחידושים בהחלט יגרגר מעונג

עמית אהרנסון, זמן תל אביב | 25/12/2007 8:52 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
השנה החולפת הייתה שנה עמוסה במיוחד במסעדות חדשות לשפים ישנים. רושפלד, קונפורטי וחיים כהן בליגת העל, וגם אנטוניו מנסה ומנה שטרום (ובטח עוד כמה שאני שוכח ועמם הסליחה) – כולם חזרו למרכז הבמה.

תוסיפו לכך את אפקט הסטאר-שפיות שהביאה עמה התוכנית קרב סכינים, שהזניקה חזק מאוד לתודעה את יתר גיבורי המטבח המקומי ותקבלו מה שניראה כמו שנה טובה מאוד לשפים הישראלים.

אז עכשיו, רגע לפני סוף השנה, מצטרף לטרנד גם אייל לביא, שאחרי שנתיים בלי מסעדה פתח בתחילת החודש את רוקח 73במתחם מגרשי הטניס שעל גדות הירקון.
צילום: רובי קסטרו
צילום: רובי קסטרו צילום: רובי קסטרו
הליכה לקיסריה?!

במשך עשרות שנים שכנה כאן המסעדה שהפכה לימים ל"ארנולד" עם החצילים, החצילים ובעיקר החצילים. אחר כך הגיעה ספון, שהתחילה כמו הבטחה גדולה והתפוגגה בקול ענות חלושה.

הלוקיישן הזה נוח מאוד מבחינת חנייה (שזה כבר יתרון לא קטן), ומשרה איזו נינוחות נעימה כזו. הג'ינג'ית אמרה שזה קצת כמו נסיעה לקיסריה, ואכן, יש משהו בארוחה שמתבצעת תוך השקפה על מגרשי הטניס, שנותן תחושה אריסטוקרטית משהו. מצד שני, המסעדה נמצאת הרבה מחוץ למרכז העיר ולמסלולי השיטוט של הסועדים, ולכן גם הבחירה בכתובת כשם המקום נראית מעט תמוהה.

הרזומה של אייל לביא מוכר היטב, וכולל בעיקר את פסטיס, שהביאה ניחוח של ביסטרו דרום צרפתי אמיתי לשדרות רוטשילד. את פסטיס עזב לביא לפני כשנתיים על רקע מה שהגדיר "חילוקי דעות ניהוליים",

אבל המסעדה ממשיכה להתנהל (יש שטוענים שבהצלחה, יש שטוענים שלא – המדור מתחייב לבדוק בקרוב) על פי הקו שלו.

עכשיו לביא שוב איתנו, וברוקח 73 הוא עושה בדיוק את מה שלמדנו כבר להכיר ממנו. מבט ראשון בתפריט המסעדה החדשה עלול לעורר במבקרים את התחושה שבעצם פסטיס העתיקה את עצמה למיקום חדש ופשוט הוסיפה כמה מנות.

זה תפריט מאוד גדול (כמעט עשרים מנות עיקריות), וכל המנות המוכרות מככבות בו: הבויאבס (שכבר זכה למעמד מיתולוגי), דניס ביוגורט, פריטו מיסטו ומנת הים יבשה (סינטה לצד שרימפס וסרטן). מצד אחד זה נחמד, כי יש כאן שף שאומר: זה אני ומה שאני, אז למה לקפוץ מעל הפופיק. מצד שני, אחרי שנתיים של היעדרות ולנוכח הציפייה, אפשר היה לצפות לקצת יותר חדשנות והעזה, ולאוכל קצת יותר מרגש ומסעיר.
צילום: רובי קסטרו
צילום: רובי קסטרו רובי קסטרו

יד יציבה, לפרקים

למרות היעדר החדשנות, היד היציבה של לביא בהחלט לא איבדה את מגעה. זה בלט בעיקר בראשונות. קריספי קלאמרי (42 שקל) היו אמנם לא פריכים מספיק, אבל הוגשו עם רוטב רוי נפלא ששדרג אותם משמעותית. מולים ברוקפור (42 שקל) הפגינו חומר גלם טרי וטוב ברוטב מושחת.

אפילו המתסיס, שאלרגי קמעה למולים, לא התאפק. בשביל מנות כאלה שווה לסבול קצת. הפורקטה (47 שקל) – פרוסות קרות של בשר לבן ברוטב ארטישוק (מנה שמזכירה טוויסט מתחכם על ויטאלו טונטו) היתה עדינה מדי בטעמיה, כך שהתוצר היה בעיקר תפל.

העיקריות היו פחות מדויקות, אבל בשורה אחת אפשר להוציא מהן, והיא שהבויאבס עדיין כאן, ובגדול. במחיר של 95 שקל זהו אמנם אחד המרקים היקרים בסביבה, אבל מדובר פחות או יותר בגיגית של ציר דגים עשיר להכאיב, שבו שוחים פירות ים, סרטן כחול שלם וגם כמה פרוסות דג.

ליד המרק מגיעים הטוסטים ורוטב הרוי, והשילוב פשוט ממכר. ריזוטו תמנונים (73 שקל) היה מפתיע בטעם חמצמץ שנבע משימוש ביין אדום, אבל היתה חסרה בו עוד בת טעם אחת שתהפוך אותו למשהו שבשבילו נחזור.

העיקרית השלישית, סטייק רוקח, אכזבה בגדול. זו הגירסה של לביא לסטייק רוקה (משחק המילים דווקא נחמד) – פרוסות אנטריקוט או סינטה נאות וצרובות שמוגשות עם רוקט טרי ופרמז'ן. כאן המנה מוגשת על מחבת לוהטת, מה שגורם לבשר להיעשות הרבה יותר מדי ולרוקט לקמול, כך שבצלחת מישמש לא ידידותי. התלוננו, החזרנו, ולא חויבנו.

הקינוחים, אפוגטו של גלידת דובדבנים טובה (28 שקל) ופודינג שוקולד עם משמשים ואמרטו (33 שקל) היו סבירים. דובדבני אמרנה אמנם אוהבים מרירות, אבל התנגשות הטעמים עם האספרסו הייתה קצת מעבר לכוחם ואילו האמרטו כמעט ולא הורגש במוס השוקולד.

אחרי שנתיים בלי לביא, קשה לומר שרוקח 73 הפתיעה או אכזבה אותנו. ואולי זו בדיוק הבעייה שלה. כי יציבות ועקביות הן ממש לא מעט במסעדנות המקומית שלנו – הבעייה היא שזה לא תמיד מספיק. כי רוקח 73 פשוט לא מרגשת כרגע, וכששמים 250 ג'וק לראש על ארוחה, רוצים לקבל בתמורה לפחות "וואו" אחד.

צילום: רובי קסטרו
צילום: רובי קסטרו רובי קסטרו

על קצה המזלג

פתוח: כל יום מ-12:00 עד לקוח אחרון

לוק: החלל עצמו גדול, נעים ומרווח, והנוף של מגרשי הטניס בהחלט שונה. קצת השקעה בחלק החיצוני לטובת המעשנים הייתה יכולה להיות במקום (נגיד, מאפרה).

שירות: אצלנו היה בסדר גמור, אפילו קצת מעיק (כמו ארבעה בעלי תפקידים שונים שניגשים לשולחן תוך דקה כדי לראות ש"הכל בסדר"). מצד שני, כבר שמעתי לא מעט תלונות מהכיוון ההפוך. המסקנה: שירות לא משופשף של מסעדה חדשה שדורש איפוס מיידי.

פלוס: מי שאוהב את האוכל של פסטיס ייהנה כאן מאוד, ואפילו לא יצטרך לחפש חנייה.

מינוס: מי שאוהב את האוכל של פסטיס יכול עדיין ללכת לפסטיס.

אז כן או לא: כן – בגלל פירות הים הטובים, היציבות, והמיקום הייחודי. רק אל תצפו לחידושים, הא?

רוקח 73, רוקח 73 (כמה מפתיע), תל אביב. טל': 7448844 – 03

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים