תחלטו כבר
אהוד גונן, מחבר ספר חדש שכולו תה, בטוח שהישראלים ימירו לבסוף את הקפה בעלים הנהדרים האלה
"התה" הוא אלבום חדש שיצא בהוצאת משרד הביטחון. הוא מכיל כל מה שידעתם, ובעיקר את כל מה שלא ידעתם, על המשקה השני הכי נפוץ בעולם אחרי המים. תולדות התה, סוגיו, האריזה, טקסים, כלים, מתכונים, סיפורים ועוד.
אהוד גונן, 36, כתב את הספר אחרי שעשה בערך כל דבר אפשרי אחר. הוא היה דייג מקצועי, הגיע לדרגת חגורה חומה בג'ודו, היה ברמן, סקיפר יכטות ואפילו שומר סף במועדוני לילה. אחרי שעשה את כל זה הוא הגיע להיות יועץ כלכלי, דיפלומט בשירות החוץ ומרצה באקדמיה. איך הוא הגיע מכל זה לכתוב ספר על תה? זה סיפור בפני עצמו.
"כמו רוב הישראלים גם אני תמיד אהבתי קפה ויין", מספר גונן בנוסטלגיה. "אבל אחרי ארבע שנים בסינגפור, בשליחות של מקום עבודה, נחשפתי לראשונה לתה. גיליתי תרבות סינית גדולה, המקור של התה בעולם, שסיקרנה וריתקה אותי. לאט לאט נמשכתי לטקסי התה ולתרבות כולה והתחלתי לעבור קורסים וסדנאות ולאסוף כל דבר הקשור בתה".
ואיך זה הוביל לכתיבת הספר?
"להפתעתי, גיליתי שבארץ אין כמעט חומר על תה ובטח לא בכמויות שמצאתי שם. אמנם פה ושם יש אנשים שמבינים בתה ואוהבים לשתות תה איכותי, אבל זה אחוז מאוד קטן באוכלוסייה. אנחנו נמצאים בארץ בתחום התה כמו שהיינו בשנות ה-80 עם הקפה, כשחשבנו שלשתות נס של עלית זה השיא. היות שלא מצאתי בכלל ספרות על תה בארץ, החלטתי לחשוף את הקוראים הישראליים לכל העולם המופלא הזה".
היום, אומר גונן, התה הוא לא רק משהו טעים, הוא טרנד. "כמו שהיין האדום יותר טרנדי מהיין הלבן, אני מוצא שבכל העולם התה הוא הדבר הבא. תמצית ההבדל בין המזרח למערב זה התיון האישי מול הקנקן המשפחתי", אומר גונן בצער. "במערב, האלפיון עושה לעצמו את התה האישי עם התיון האישי, ובמזרח כולם שותים את אותו התה, וזה ההבדל. האיכות והמבחר משתנים ממקום למקום, ואם במזרח אנחנו מדברים על מאות סוגים של תה, בארץ אנחנו מדברים על הרבה הרבה פחות".
הישראלים ידועים כטיפוסים של קפה. יש סיכוי להפוך אותם לאנשים של תה?
"אני מחלק את העולם לשני סוגים של טיפוסים: של תה וקפה, ובאמצע יש גם כמה חובבי ויסקי. אני מאמין שקפה סוגר, ותה פותח את האישיות. תה פותח שיחה ואת הבן אדם, והקפה יותר עצבני ואגרסיבי. אפשר לחבר את זה גם לנשיות ולגבריות. החברה שלנו מרבה לאמץ טרנדים של המזרח ואורח חיים
אז לאיזה כיוון אנחנו הולכים?
"כבר היום רואים ירידה בצריכה של התה הפשוט בשקיות השחורות, ועלייה חדה בצריכה של תה מאוד מתוחכם,
שעולה בין 50 למאה דולר למאה גרם. מדובר בעלים שנקטפו ביד, ועשו מהם תה ביד. לאט לאט אנשים ילמדו
לא לשתות לבד, אלא לשבת בחברותא סביב הקנקן ולא ליד כוס פלסטיק, להיכנס לאווירה ולשלווה".
אתה רוצה לומר שבסין הם משקיעים את הסכומים האלו בתה?
"לא. בסין יש שכבה קטנה ועשירה שמשקיעה בתה, אבל הרוב שותים את הסיני הרגיל שיותר איכותי מהתה הסטנדרטי שאנחנו שותים פה. אם פה אנחנו שותים אבקה שחורה, שברי עלים דחוסים, הרי ששם יודעים שגודל העלים משפיע על האיכות. התה האיכותי יהיה מעלים שלמים מיובשים, או משברי עלים גדולים".
סוכר, סוכרזית, חלב, לימון, הכל הולך?
"בסין לא שותים תה עם סוכר, ובטח לא עם סוכרזית. תה שחור יהיה היחידי עם תוספות של חלב או לימון, ובעיקר במערב. בסין הם לא יקראו לזה תה. התוספת היחידה במזרח היא היסמין, וכל השאר נקרא 'משקה תה'"
תה קר הם שותים?
"תה קר הוא המצאה אמריקנית נטו. בכלל, יש הרבה דברים שאנחנו טועים לגביהם. הרבה מהישראלים חושבים שבכלל מקורו של התה באנגליה. נכון, תרבות התה השתרשה אצל האנגלים, אבל הרבה מאוד שנים אחרי שבסין התחילו לשתות אותו. היסטורית, בכלל ההולנדים היו סוחרי התה הגדולים".
אם לא השתכנעתם כמה תה זה טרנדי, אז בריאות בטוח תעבוד עליכם. פרק שלם מוקדש ב"תה" לסגולותיו הבריאותיות. בין היתר נכתב שם: "הסינים ייחסו לתה השפעות חיוביות, החל מהתגברות על עייפות, הגברת נחישות ורוממות רוח, ועד לשיפור הראייה. הנזירים הבודהיסטים האמינו ששתייה מרובה של תה עשויה להאריך חיים. בספרות האירופית התה מוזכר כבר במאה ה-17 כמשקה המסייע להתגבר על כאבי ראש ומחושים כלליים".
"מחקרים רבים מאששים שלתה, ובעיקר לתה ירוק, יתרונות רפואיים בשלוש קבוצות של מחלות: מחלות לב וכלי דם, מחלות סרטניות וחומרים נוגדי חמצון המסייעים במלחמה בהזדקנות ובמחלות נוירולוגיות; כמו כן, התה מסייע לשיניים ולהורדת רמה גבוהה של כולסטרול בדם".
הסינים היו הראשונים בעולם שהפכו את שתיית התה לאמנות. טקס התה היה אחד הגינונים הראשונים שאימצו היפנים מהתרבות הסינית. בתי התה במזרח משמשים כמקום למפגש חברתי ולשיחות חולין. הטקס והכלים המשמשים בו מהווים אמירה חברתית, סמל סטאטוס, מתן כבוד לזולת ואמצעי להפגנת עושר ומעמד חברתי וכלכלי. קיים מבחר עצום של כלי תה עבור כל אחד מהשלבים שבהכנת כוס תה, מאחסון העלים ועד ניקוי הכוס לאחר גמיעת התה. אלה הם הכלים הבסיסיים.
קנקן: הקנקן הסיני המסורתי נקרא איקסינג. זהו קנקן חרס קטן והצבע המסורתי שלהם הוא חרס סגול, שהוא למעשה אדום חום בהיר. קנקן תה משפחתי מכיל שבע כוסות תה. ישנם שבעה גדלים של קנקני תה, החל מהמשפחתי ועד לקנקן האישי המכיל כוס אחת בלבד. הקנקנים עשויים מחרס שלא זוגג, ולכן הוא סופג לקרבו את הארומה והניחוחות של התה.
אין לרחוץ קנקנים אלה בסבון או בחומר כימי אחר, אלא במים זורמים בלבד. הקנקנים מעוצבים בסגנון פרקטי למדי, אך מתווספים להם עיטורים וקישוטים. במרביתם יש מסננת לעלים. בנוסף לקנקנים האלה מקובל להשתמש גם בקנקני "חרסינה כחולה", אשר לעיתים מגיעים גם בצבעים אחרים. קנקנן חרסינה אינו סופג את הריח והארומה של התה, היות שהוא מצופה בזיגוג, לכן מקובל לשתות בו תה יסמין שהוא בעל ארומה חזקה מאוד.
קנקן משווה (או קנקן חיילים): קנקן שאליו מעבירים את התה המוכן לפני מזיגתו לכוסות. את התה מכינים בקנקן התה, אשר בו שורים העלים במים החמים. כדי לעצור את תהליך החליטה מעבירים את התה המוכן לקנקן המשווה, ובכך מפסיקים את מיצוי העלים. פנים הקנקן יהיה לבן, כדי לראות בבירור את צבע התה המתקבל.
כלי להרתחת מים: לרוב, הכלי יהיה שקוף, כדי לראות את בועות המים וכך לאמוד את חומם.
כלי אחסון לעלי תה: מקובל כי הכלי יהיה סגור באופן הרמטי, ולכן הוא יהיה עשוי ממתכת או מזכוכית. אין לאחסן בפלסטיק, כדי למנוע ספיגת טעמי לוואי. את התה הירוק מומלץ לשמור במקרר.
כלי להגשת עלי תה: כלי בעל ציפוי פנימי לבן, המאפשר להבחין במדוייק בצבעי התה ובצורת העלים.
מגש ניקוז: משטח בעל תחתית כפולה לטקס התה. התחתית מנקזת את התה שנשפך במהלך הטקס. המגש ניצב על
רגליים מעוטרות. עיצובו תואם את שאר החלקים, ובדרך כלל מקובל שהוא יהיה בצבעים כהים.
כוס שתייה: קטנה למדי ומכילה 50 עד 100 סמ"ק תה. הכוס עגולה ולעיתים בעלת ידית. פנים הכוס לבן.
כף תה: כף עץ המשמשת להעברת עלי התה ממכל האחסון לתוך הקנקן.
מלקטת: עורך הטקס מעביר את הכוסות הריקות לפני מזיגת התה באמצעות המלקטת.
כף ניקוי: משמשת להוצאת העלים שנחלטו מתוך הקנקן. לכף קצה אחד רחב להוצאת העלים, וקצה שני צר ומחודד לניקוי פיית הקנקן. ידית האחיזה היא במרכז.
נא להמתין לטעינת התגובות
