מגורמט לגורמה, וחוזר חלילה
פרנק אזולאי, שף שנוי במחלוקת וסוג של ילד רע, פתח את מסעדת פרנפקיש, וחושב שהוא יודע בדיוק מה אנחנו רוצים
אזולאי הוא לא שף רגיל בענף המסעדנות של ישראל. הוא זכה לתואר "הילד הרע" של המטבח הישראלי, ואם נתייחס לביוגרפיה הפרטית שלו, אפשר להבין גם למה. "הילד", שהיום הוא כבר בן 39, נולד בצרפת להורים שהתגרשו כשהיה קטן והוא גדל ללא אב. בצעירותו, מעיד אזולאי, הוא השתייך לחבורת רחוב אלג'יראית שהיתה מורכבת מערבים ומשחומי עור והיה היהודי היחיד וכמובן גם הלידר של הקבוצה. כתוצאה מכך הוא נשלח לפנימייה לצעירים בסיכון. לימים עשה עלייה לישראל והתיישב בקיבוץ גינוסר. את הפרק של הקיבוץ הוא עזב לא לפני שסגר חשבון עם עז סוררת: "העז נגחה בי מאחור, אז בעטתי בה חזרה", סיפר באחד מהראיונות שנעשו איתו בעבר.
אחרי ייעוץ קולינרי בכמה מסעדות ושתי קלטות די-וי-די "פשוט לבשל עם פרנק אזולאי" שהוציא לשוק ואחרי כישלון עסקי כשף ושותף במסעדת "דלי-דג", הוא התמקם בטלוויזיה. בהתחלה כאורח בתוכניות שונות ולאחר מכן כשף התוכנית "סיגליות" של סיגל שחמון. הוא גרוש, אב לשניים, וכן, הוא גם פלייבוי לא קטן שמתנהל היטב במסיבות הכי חמות בתל-אביב. פתיחת מסעדת "פרנקפיש" (יחד עם אשת העסקים רננה כהן, השותפה והמשקיעה העיקרית), היתה עבורו הגשמת חלום, והוא בהחלט יודע שבמסעדה הזו הוא מהמר על כל הקופה.
תפסתי אותו רגע אחרי שסיים סרוויס של ארוחת צהריים. השעה כבר היתה שלוש, והגל הגדול של הסועדים עזב. אזולאי הגיח מהמטבח, בחליפת שף ללא הגורמט וטבעת הזהב הענקית שהפכו אותו לסמל ומותג. מצויד עדיין באותם שרירים שעליהם הוא עומל כל יום, הוא התיישב לצד השולחן ואמר: "קודם כל תאכל, אחר כך נדבר". נו , אז היתה לי ברירה?
איך אתה מגדיר את המסעדה שלך?
"זו לא מסעדת שף בהגדרה, אלא מסעדת דגים ופירות-ים באיכות גבוהה ובמחיר נורמלי לחלוטין. מדובר בתפריט שמציע ארוחות עסקיות עם כל סוגי הסלטים, ובנוסף לדגים ולפירות-הים הכלולים בעסקית יש מנות ראשונות ועיקריות נוספות שהן הספיישל שלי.
"תמיד חלמתי לפתוח מסעדת דגים ברמה שבה אני אוכל להביא לצד המנות
אם נאמר את האמת, הניסיון שלך במסעדת "דלי-דג" היה כושל. סיימת שם את דרכך בחובות ובמפח נפש. למדת משהו מניסיון העבר? "לא ידעתי לנהל את המשחק ב'דלי-דג'. ההתנהלות שלי היתה אז בעייתית כי עוד לא הייתי שלם עם עצמי ועשיתי טעויות וגם למדתי מהן המון. מאז עבר הרבה זמן והיום אני אדם אחר לגמרי. אני מרגיש בשל ורציני ויודע היטב מה הסועדים רוצים. הקשר שלי לציבור דרך תוכנית הטלוויזיה "סיגליות" לימדה אותי הרבה מאוד על עם ישראל.
למדתי שאנחנו הולכים לכיוון הפשוט, לאוכל האיכותי שאינו מסובך. זה לא דבר של מה בכך להמציא פעמיים בשבוע מתכונים בטלוויזיה שיהיו נכונים, מושקעים, מעוצבים ושכל עקרת בית תוכל להכין אותם. בתוכנית אני עושה הכל מהתחלה עד הסוף, למדתי לאבחן באופן החד ביותר מה הציבור הישראלי רוצה".
אז מה באמת אנחנו רוצים?
"אוכל טוב, איכותי ומעוצב, אבל במחיר שווה לכל נפש ובלי הרבה הסתבכות ותחכום שאולי התאימו לפני כמה שנים, אבל היום כבר אין להם מקום. הסועד הישראלי כבר ביקר בהרבה מסעדות בארץ ובעולם. אנחנו יודעים היטב מה זו מסעדה טובה ומה זה אוכל איכותי. אני חושב שאחרי שנים של אוכל פשוט, בבת אחת היה טרנד של אוכל מתוחכם, ואחרי כמה שנים אנחנו חוזרים לשורשים, אבל כשאנחנו הרבה יותר חכמים".
אפרופו תוכניות טלוויזיה, כמעט כל ערוץ מתהדר בתוכנית אוכל משלו. מה דעתך על זה?
"האמת היא שיש תוכניות טובות ויש תוכניות פחות מעניינות. יש לי הערכה רבה לחיים כהן ולדרך העברת התוכנית שלו וכמו כן אני מכבד את ישראל אהרוני והתוכנית שלו. מעבר לכך, לצערי, ואני לא רוצה להישמע כשופט, צריך לעשות מיון נוסף בכל התוכניות האחרות. זה הפך לסלט של מלל בלי שום צורה, כשחלק מהתוכניות הורס לתוכניות אחרות בגלל איכות לקויה. גם הגיע הזמן לתת מקום לשפים נוספים. יש בחוץ שפים מוכשרים שיכולים בדרך מקצועית וטובה לרענן את השורות".
אתה באמת מבשל בתוכנית מההתחלה ועד הסוף פעמיים בשבוע? זה נשמע מתיש למדי
"מהתחלה ועד הסוף, כולל הפס הקר שזה ההכנות. זה אומר לקום עוד בזמן שאחרים ישנים, להגיע לאולפן ועכשיו גם לצאת מהאולפן ישר לפה כדי לנהל את המסעדה ולהיות נוכח בה כל הזמן. זה לא דבר קל, אבל אני חייב להודות שמעבר לעובדה שזה מהנה, זה עשה לי הרבה יחסי ציבור.
פעם מי שהכירו אותי היו לקוחות קבועים ומי שנמצא בענף. היום אני יכול לומר בוודאות ש-90 אחוז מהציבור שצופה בטלוויזיה מכיר אותי, יודע מי אני, ואני רואה את זה ברחוב ביומיום ועכשיו במסעדה".
אני לא יכול שלא להשתחרר מהתחושה שהפכת לרציני מאוד. איפה השף הבועט שהתגעגענו אליו?
"תראה, גם כשהייתי מה שאתה מכנה 'הילד הרע' ואני מניח שלא מדובר במובן הרע של המילה אלא יותר'השובב', בישלתי כמו שצריך ויצרתי אוכל אחר ומיוחד. הרוע הזה כביכול בא מתוך עמידה עיקשת על העקרונות שלי. תמיד חשבתי שמה שאני רוצה לעשות, אני גם צריך להוציא החוצה.
"אבל ללא קשר אני מודה שגם התבגרתי. ראיתי כיצד הקהל בבית, ענף המסעדנות והקולגות שמסביבי הבינו שיש לי את הדרך שלי, שאני לא סוטה ממנה ושהתוצאה מצוינת. אני מאמין במה שאני עושה ולשמחתי, מעבר לאותם לקוחות שזכרו לי חסד נעורים, נוספו רבים וטובים ואת התוצאה אני רואה היום. למסעדה שלי הגעתי כשאני שבע ומוכן לעשות את הדבר הנכון בלי טעויות".
נא להמתין לטעינת התגובות
