החצר האחורית
גבי בר - חיים ביקרה לאחרונה ב"אצל פיני בחצר" ושבה מאוכזבת, אך חזרה שמחת לב ממסעדת אלבאבור שבואדי ערה
הבעיה של המקום מתחילה הרבה לפני האוכל. לא חסרות בפיני מלצריות, ברוך השם. הבעיה היא שהן לא ממש בעניין של נתינת שירות. אם אתה מאוד רוצה משהו – נאמר, להזמין או לשלם חשבון, עליך לעבור מסלול מביך בדרך לפלנגת המלצריות המתגודדות ליד דלת הכניסה. במקרה הטוב יביטו עליך כעל נודניק ויגישו לך את מבוקשך בפנים חמוצות במיוחד. במקרה הרע פשוט יתעלמו מקיומך.
גם מצבו של האוכל לא משובח במיוחד: כשפיני שכן בנחלת שבעה הירושלמית הוא היה גן עדן לחובבי חלקי פנים של כבש ובקר, כמו גם למי שמעוניין באוכל עם טעמים חזקים העשוי ביד בוטחת של מי שאוהב ומרגיש אוכל. מי שאכל מספר פעמים בספינת האם המקורית של פיני בירושלים, יזהה מיד כי לא ממש מדובר באותה איכות.
בניגוד לגלגולה הקודם של המסעדה (לפני כשלוש שנים המיר פיני את ירושלים במיקום הנוכחי), ערכת המזטים שמגיעה בתחילת הארוחה אינה ממש ראויה לציון, מלבד הירקות בטחינה והלחם השטוח עם גרגרי המלח הגס ושמן הזית שהיה פריך וחם.
הצזיקי היה עצוב ואנמי, העדשים סבלו מחמיצות לא נעימה והחצילים היו ישנים. דווקא מנה של סרדינים ממולאים היתה טעימה עד מאוד, והוכיחה שאותה יד טובה עדיין נמצאת במטבח, לפחות מדי פעם. לעומת זאת, מנה של סלט עם גבינת צאן סבלה מעלי חסה סמרטוטיים, ככל הנראה רכש מהמאה הקודמת.
את החשבון לקח לנו חצי שעה (!) לקבל, וזאת במסעדה כמעט ריקה לחלוטין. המחיר לא ממש נורא: לארוחה לא מלאה עם שלוש בירות ושלוש כוסות עראק אשכוליות, שילמנו 180 שקל. מצד שני, יחסית לאיכות האוכל והשירות זה לא ממש פייר. אם בפיני ימשיכו ככה, כשבמרחק יריקה מצויות מאנטה ריי, מרגרט תייר ודגיות עממיות רבות, יהיה לנו קשה מאוד לפרגן להם. וחבל, דווקא רצינו.
אצל פיני בחצר". רחוב נחום גולדמן 6, יפו. פתוח בכל יום, 01:00-9:00. טל' 03-6822111
תעשו לעצמכם טובה, ותנו קפיצה למסעדת אלבאבור בואדי ערה. עצירה חפוזה במקום הוכיחה כי באלבאבור שומרים על אותה איכות של חומרי גלם ועל המחירים. בניגוד למתחרה הנצרתית דיאנא, שהפכה לאחות הסנובית שמביאה אותה במחירים ולא תמיד באיכות, באלבאבור שומרים על תמחור צנוע יחסית לתמורה.
והתמורה שם מנצחת: בין היתר, תוכלו
אלבאבור. צומת עין איברהים, על כביש ואדי ערא, מול אום אל- פאחם. טל': 6110691- 04
כפי שהבטחתי בעבר, במדור הזה יש גם לכם – הגולשים – קארט בלאנש לביקורת מסעדות, כמו גם לחברים ולקולגות. לא מעט ביקורות שהגיעו לפתחי בשבוע האחרון, כוונו למסעדת טוטו.
כשמנה שטרום (אקס פרונטו ואיל פאצו), ידען אמיתי לתרבות אוכל איטלקית ושף מצוין, פתח את האיטלקייה החדשה שלו, הגעתי לאכול שם מספר פעמים ומצאתי ששטרום מעניק ללקוח חוויית אכילה איטלקית אמיתית, ברוב המקרים. היו שם מנות מוצלחות כסלט קלמארי, קישואים וקליפות לימון או פרפדלה ראגו ומרק צח עם טורטליני, לצד סוכריות פסטה במילוי דלעת שהיו פשוט לא נעימות ומנה אחרונה של קנולי, שהיה, איך לומר, לא מה שטוני סופרנו היה לוקח הביתה. ובמילים אחרות: לא לעניין.
ולמרות זאת, היה ברור שמדובר במקום עם גנים טובים עד מאוד, שמצליח לפגוע ולספק ברוב הפעמים. אלא שבשבוע האחרון הודיעו מספר לא מבוטל של אנשים שהאוכל הנוכחי במקום פשוט לא טעים. הטענות נעו בין שמות תואר כ"בינוני", "מאכזב", ומילות גנאי מיוחדות נשמרו לסוכריות הפסטה במילוי דלעת שהיו "חסרות טעם וסמרטוטיות" ולרוטב הראגו "שהגיע ללא בשר ועם טעמים מודגשים של רסק עגבניות". ולא מדובר באדם אחד, אלא בשמונה אנשים שאינם מכירים זה את זה שהגיעו לתובנות זהות. עם כל ההערכה לשטרום, קשה להאמין שמדובר רק ביום רע. וכדאי שישים לב למה שקורה לו במטבח.
טוטו, ברקוביץ 4, תל אביב, טל': 03-6935151
נא להמתין לטעינת התגובות
