איך אומרים שלאגר בוייטנאמית?
עוד לפני שמלאה שנה לסניף הראשון של מינה טומיי, החליטו בעלי המקום לפתוח צאצא הרצליאני. שגיא כהן קפץ לביקור והתענג על מנת ברווז בחמישה תבלינים, אנטריקוט יוזו וכמהין
במינה טומיי החליטו שאם כבר, אולי עדיף שיעשה את זה מישהו שמבין בזה: הם עצמם. וכך, עוד טרם מלאה שנה למסעדת האם באבן גבירול, וכבר יש למינה טומיי צאצאית ראשונה בהרצליה פיתוח.
למרבה הפלא, ולמרות התפריט הדומה, המסעדה החדשה שונה מקודמתה. המסעדה באבן גבירול הייתה מסעדה אסיאתית גם בקצב הנשימה שלה. אנשים נכנסו, אכלו ויצאו. המסעדה בהרצליה פיתוח היא מסעדה שאליה אנשים מגיעים לבלות.
בצהריים חבל אפילו על המאמץ לנסות להיכנס: עובדי ההיי-טק מהסביבה גודשים אותה (כמו את כל מסעדות הרצליה פיתוח, למי שתהה פעם מדוע דווקא אזור המתכת והזכוכית חסר החן והחסד הזה הפך לבירת המסעדות של ישראל), בערב, מינה טומיי החדשה הופכת למקום אחר לגמרי.
החלל המרכזי שלה, שבקצהו האחד בר ובשני המטבח השקוף (מינה טומיי, נזכיר, פירושו "הכול שקוף" ביפנית, והכוונה היא גם למטבח וגם לבישול), הופך להיות מקום שבו אנשים יושבים (במובן המתרווחים) לאכול ארוחת ערב.
וזה יוצר קונפליקט: מצד אחד, האוכל, אוכל הרחוב האסיאתי, הוא עדיין אוכל בהתקנה מהירה, אוכל לאנשים שאין להם לא זמן ולא סבלנות לעמוד ולחכות.
אתה עומד ליד הדוכן - וזה לא משנה אם הדוכן הוא בבאלי או בקיוטו, בקואלה לומפור או בסינגפור - מראה עם האצבע, ועוד לפני שהספקת להחזיר את היד לכיס אתה מקבל מנה לוהטת ויוצא לדרכך שמח וטוב לב.
מצד שני, אם המנות מגיעות כל כך מהר, איך תבלה איתן ערב שלם? כדי להתמודד עם הבעיה הזאת שחף שבתאי, האיש שההתלהבות והידע שלו הם הסוד שמאחורי מינה טומיי, הוסיף לתפריט כמה מנות חדשות, שנועדו להפוך את חוויית האוכל בסניף החדש למשהו שדומה קצת יותר לחוויית ארוחת הערב המוכרת לנו, וקצת פחות למסע קניות בשוק הצף של בנגקוק.
החלק שהוגדל במיוחד בתפריט הוא מנות הגריל. המנות המוכרות והאהובות ממסעדת האם (פאפאסן, פילה דג מהאי באלי עם אגוזי קמירי ולמון גראס; סירלוין טוגארשי,
זו מנה שהיא תמצית הפיוז'ן: מצד אחד, נתח אנטריקוט עסיסי (הבעלים של מינה טומיי הם גם הבעלים של אודאון, כך שלהשיג בשר אין להם בעיה), מצד שני, רוטב שמותקן מחמישה מיני פטריות (כולל כמהין) שמבושלות יחד ואז נקצצות דק-דק לרוטב חום סמיך שמתובל גם בקצת יוזו.
זו מנה מאוד לא שגרתית, שמצריכה אזהרה קטנה: המנה מגיעה עם יותר מדי רוטב. כדאי לשים קצת מהרוטב על הבשר, ולאט-לאט להגדיל את הכמות. כך אפשר להתענג על כל מרכיביה, ובעיקר על התוספת המיוחדת שמגיעה איתה: אורז מבושל בתוך עלה גפן. הארומה של עלה הגפן נטמעת באורז וכך נוסף נדבך נוסף, טעים במיוחד, למנה המורכבת הזאת.
עוד תוספת לתפריט היא מנת ברווז בחמישה תבלינים (מנה שהחליפה את מנת הברווז בסגנון פקין של המסעדה האם). זו מנה אדירה. מסוג המנות שאמנם מגיע לשולחן מיד (בכל זאת, מנת אטריות), אבל מאחר שהיא גדולה ומגוונת היא מאפשרת לסועד להתעסק איתה, ובהנאה גדלה והולכת, זמן ממושך.
הסוד (עד כמה שהצלחתי לפענח) של המנה המצוינת הזאת (בכלל, שבתאי הוא רב מג כשזה נוגע לברווזים) הוא משחק המרקמים בין הברווז, שמבושל כמעט כקונפי אסיאתי, לבין אטריות האודון העבות והחלקות. רוטב התמרינד שנוסף למנה זו, כמו גם קצת פטריות, יוצרים יחד את אחת ממנות האטריות הטובות ביותר שהותקנו פה אי פעם.
התפריט התחדש גם במובן נוסף: שבתאי, שיש לו מסעדה מצליחה בהודו, מרבה לנסוע במזרח, ובזמן האחרון הוא הגיע סוף-סוף לווייטנאם. משם הגיע לתפריט החדש סייגון רול, נייר אורז שעוטף שרימפס עם עשבי תיבול טריים (המטבח הווייטנאמי הוא בכלל אלוף עולם בעשבי תיבול) ומוגש עם מטבל חריף-מתוק נהדר, מנה שאתה יכול לאכול מהר ביד, או לאט-לאט עם סכין ומזלג (מהר ביד טעים יותר).
עוד מנה וייטנאמית שנוספה לתפריט היא ספרינג רול וייטנאמי. הבצק הדקיק ממולא בעוף שהושרה בתה יסמין ומוגש עם רוטב מונג בין. מנה פריכה, שמחה, מלאת טעמים.
וכך, בין המנות הישנות והאהובות למנות החדשות והמורכבות, הסניף החדש של מינה טומיי מצליח לא לאבד מאומה מהשמחה, מהחדשנות ומהטעמים החזקים והמפתיעים של המקור, ומצד שני מאפשר לארגן את כל אלה לחוויית אכילה קצת שונה. מעניין איך ייראה הסניף השלישי שלהם.
מינה טומיי, שד' אבא אבן 8, הרצליה פיתוח. טל': 09-9618877
נא להמתין לטעינת התגובות
