קטנה, קומפקטית ונוחה למשתמש
סוף-סוף, אחרי שנים של מסעדות בראסרי משוכפלות (מישהו אמר קבבונים?) מגיע אלינו גל של מסעדות אישיות. שגיא כהן ממליץ על פלויד, המסעדה הכי חמודה שאתם לא מכירים
בשנתיים הקודמות כמעט כל פתיחה אצלנו הייתה של ביסטרו או בראסרי (חציל בלאדי בטחינה, קרפאצ'ו הבית, פילה דניס, סלמון בגריל, קבבוני טלה, עוגת שוקולד חמה), מסעדות שהן סוג של אמצע הדרך: מצד אחד הן לא מסעדות מרתקות מבחינה קולינרית, מצד שני, קשה ליפול בהן. התוצאה הייתה אינספור מסעדות שנראו, ויסלחו לי בעלי הבית, קצת משוכפלות. אותו תפריט, אותם מלצרים (עם אותן חולצות), אותו תפריט קוקטילים "מיוחד".
למסעדות האלה היה יתרון: ידעת בדיוק לאן אתה הולך. היה להן, כמובן, גם חיסרון: ידעת בדיוק לאן אתה הולך. קבבוני טלה: כמה כבר אפשר להדהים עם זה? והנה, אם ניתן להסיק משהו מפתיחות הקיץ הראשונות, עושה רושם ששיטפון הבראסרי התל אביבי מתחיל להירגע. וכל מה שניתן לומר הוא: ברוך שפטרנו. קבבוני טלה: כמה כבר אפשר להיקשר לזה?
המסעדות שמתחילות להיפתח עכשיו (שילה הנפלאה, שהתוותה את הדרך לסוג הזה של מסעדות אישיות, מל ומישל, שנפתחה לפני חודשים אחדים, מיגל החדשה, ועכשיו פלויד) הן מסעדות שונות לגמרי. אלה מסעדות שניתן לכנות, אולי, "מסעדות בוטיק". הן קטנות, אישיות, ומנסות, כל אחת בדרכה, לא להרשים אותך אלא להתחבב עליך. ואם פלויד, מסעדת הדגים החדשה ליד שוק הכרמל בתל אביב, היא דוגמה לכיוון שהמסעדות האלה הולכות אליו, אז כל שניתן לומר הוא: ברוכות הבאות, איפה התעכבתן?
פלויד עצמה היא מסעדה נעימה מאוד. כבר כשאתה מתקרב קל להתרשם מהשולחנות הפריזאיים שבחוץ, מכיסאות הקש הקטנים שמסודרים כמו בביסטרו צרפתי, מהצבעים הבהירים והנעימים ומהחלונות
מי שמנהלת את המסעדה הזאת היא מסעדנית בת מסעדן (אביה ניהל את מסעדת הצריף רבת הזכויות בירושלים), ואפשר להבחין ביוחסין האלה: מי שהולך להיות מסעדן דור שני זה מישהו שמבין שלהיות מסעדן זה פחות עניין של אוכל ויותר עניין של אנשים.
קבלת הפנים, שמחת החיים, היחס, ובעיקר ההתמודדות עם בעיות (המסעדה רק בת שלושה שבועות, ובאופן טבעי עוד לא הכול פרפקט: הכי מצחיקה מכל התקלות היא תקלה אריתמטית מרתקת: מנת פתיחה של שלושה מזטים עולה 22 שקל, כל מזט בנפרד עולה שבעה שקלים) מלמדים שזו הולכת להיות עוד אחת מאותן מסעדות שבהן אנשים יאהבו לשבת.
התפריט של פלויד, ששוכנת סמוך מאוד לשוק הכרמל, אמור להיות תפריט דגים משתנה. לעת עתה, הוא משתנה מאוד: מנות היום רשומות בטוש צבעוני על לוח לבן גדול, שממנו אתה יכול לבחור בין המזטים המוזכרים, שניים-שלושה סלטים, שתיים-שלוש מנות פסטה, כמה מנות דגים וזהו.
בהמשך הדרך המסעדה מתכוונת לגבש לעצמה תפריט קבוע ולצדו תפריט משתנה. קצת חבל. דווקא השיטה הזאת של לוח ותפריט שוק, ומסעדה שבה אתה מופתע בכל פעם מחדש כשאתה מגיע היא משהו שקצת חסר לנו. מצד שני אפשר להבין גם את פלויד, זו לא פריז, ואם לא תסכם דברים מסויימים עם הספקים יהיו ימים שבהם כל מה שתמצא בשוק זה לקרדה. וגם היא: יד שנייה.
כמו שהיית מצפה ממסעדה שמתמחה בדגים, גם בפלויד מנות הדגים היו הטובות ביותר. פילה לברק ברוטב לימון ושום, שקצת סויה הדגישה את טעמיו, היה מצוין. הדג טוגן בדייקנות, עורו היה פריך, בשרו עסיסי, והשילוב בינו לבין הרוטב אידאלי. לצדו הוגשו תפוחי אדמה קטנים שנעים היה לחתוך לחצי ולטבול ברוטב, ואיתם קצת שעועית ירוקה ואספרגוס.
ובכלל, בניגוד ללא מעט מסעדות אצלנו, בהן גם יומרניות בהרבה, בפלויד מקדישים תשומת לב לא מעטה לתוספת. עם מנת דג אחרת, פרוסה יפה של ילו-טייל מטוגן, הוגש פירה ירקות שורש שטעמו הלם היטב את טעם הדג. מבין הסלטים, סלט פלויד - סלק, אספרגוס וגבינה כחולה - היה מוצלח וכך גם סלט השורשים שהוגש כחלק מערכת המזטים. בכלל, לעת עתה עושה רושם שהקרבה לשוק ניכרת כאן בעיקר בירקות הטריים מאוד והעונתיים מאוד.
מבחינת כיווני השתפרות: המנות האחרונות נמצאות עדיין בשלב הקונספט; כשמגישים דג מטוגן ורוד בפנים, כדאי להגיד את זה מראש ללקוחות, אני מת על זה, לא כולם; ואם הלקוחות מזמינים סלט עדשים במזטים, אין טעם לתת להם אותו גם כחלק מהתוספות של המנה העיקרית. אבל אלה, כאמור, זוטי דברים, ומה שחשוב באמת הוא שבדברים החשובים פלויד הוא בסך הכול מותק של מקום.
פלויד, רח' שפ"ר 10, תל אביב. טל ': 077-8101033
נא להמתין לטעינת התגובות
