ישוע על המאדים
קוסמיזם זו תפיסה אוטופית שמניחה שמקומו של האדם הוא בחלל. יונתן לוי על המאבק במוות, החייזרים שמסרבים לבקר ושאר הרעיונות המפתיעים שהולידו את תכנית החלל הרוסית
הקוסמיזם, שהילך קסם על חוגי האינטליגציה ברוסיה של טרום המהפכה, שאב ממקורות השראה שונים: פנטזיות על טכנולוגיה חדשה, הערצת המדע, פריחת המדע הבדיוני, הרצון לרפורמה חברתית, הכמיהה העתיקה לגאולה דתית, פילוסופיה מערבית, תיאוסופיה ולאומנות סלאבית. האיש שהשפיע ביותר על הקוסמיזם היה ההוגה האקסצנטרי ניקולאי פיודורורביץ' פיודורוב, ששימש השראה גם למיסטיקנים כאוספנסקי ולסופרים כמו דוסטייבסקי, גורקי וטולסטוי. ספרו "פילוסופיה של המשימה המשותפת" פורסם ב-1906, לאחר מותו.
ומהי, אפוא, המשימה המשותפת של האנושות? תחיית המתים! המוות, אומר פיודורוב, הוא הבעיה העמוקה ביותר של האנושות והסימן להיותו פגום. המוות הוא הגורם לרוע, לאלימות ולניהיליזם בקרב האנושות, והמאבק בו יאחד את כל הלאומים והגזעים.
הרעיון של פיודורוב כמובן נובע מהמקום המרכזי של תחיית מתים בנצרות. משימת האנושות, אמר פיודורוב, היא לחקות את ישוע – עליה לגייס את כל משאביה, כולל אלו המדעיים והטכנולוגיים, במטרה למצוא דרך לאגד מחדש את החלקיקים הפיזיים שאובדים בהתפרקותו של הגוף האנושי. לכשיושג יעד זה, לא יהיו לידה ומוות, אלא רק החייאה שיטתית של המיליארדים מההיסטוריה, כשכל דור לומד לשחזר את הקוד הגנטי של הוריו.
אך כדי לאסוף את כל החלקיקים האבודים שהתפזרו ביקום יהיה על האדם לטוס לחלל, כמובן. מרגע שהמתים יקומו לתחייה (בצורות שלאו דווקא יהיו אנושיות), הם יתיישבו ברחבי התבל: "כיבוש הדרך לחלל היא צו מוחלט", כתב פיודורוב, "חובה המוטלת עלינו
פיודורוב חשב שעל האדם להיות ריבונו של עולם החומר, כולל גופו וסביבתו הטבעית. במובן הזה הטרימה חשיבתו של פיודורוב את האידיאלים הבולשביקים של נצחון האדם על הטבע באמצעות הטכנולוגיה ועיצוב כפוי של הסדר החברתי. הטבע הוא הרסני מיסודו, סבר פיודורוב, ואם נלמד "להחדיר בו תבונה וסדר" נוכל לא רק להגיע לאלמוות ולהחיות את המתים, אלא גם לשלוט במזג האוויר, למנוע אסונות טבעיים, להילחם במחלות ובווירוסים, לעצב את גופנו כראות עינינו, לעוף, לראות למרחוק, לשכן את האוקיינוסים וכמובן – את החלל.
פיודורוב עבד כספרן במוסקבה ונהג להוציא את כל משכורתו על ספרים ובעזרה לסטודנטים עניים. אחד הסטודנטים הללו, שפיודרוב גם שימש לו כדמות מורה, היה נער מבריק ששגעון החלל דבק בו מגיל צעיר: קונסטנטין אדווארדוביץ' ציולקובסקי.
ציולקובסקי (1857-1935) זכה לתהילה כאדם הראשון שפיתח את הבסיס התיאורטי של הטיסה לחלל וכמי שהוכיח בתרשימים ונוסחאות שניתן להיעזר בטילים כדי לפרוץ את כוח הכבידה של כדור הארץ. כתביו המדעיים והטכניים הודפסו שוב ושוב בידי הסובייטים חובבי הטכנולוגיה. אך ציולקובסקי עסק בהיבטים הפילוסופיים והרוחניים של הטיסה לחלל לא פחות משעסק בטילים ואווירונאוטיקה, ואת הכתבים הללו, כמובן דאג משטר הסובייטי להצניע.
ציולוקוסבקי ירש מפיודורוב את התפיסה ה"פאנפסיכיסטית" שכל הדברים ביקום עשויים מיסוד אחד זהה, אטומים של "אתר", הקטנים מאטומים רגילים, שהם בעצמם אורגנזימים חיים עם תודעה. מכיוון שבלתי ניתן להשמידם – אין באמת מוות בעולם. ישנן רק קומבינציות שונות של האטומים הללו, שיצרו את האדם אך ממשיכים לחיות גם בצורות והרכבים אחרים. אגב, בנוגע לתיאוריות שלהם על קידמה, גם לפדורוב וגם לציולוקובסקי היה צד אפלולי וטוטליטארי – הראשון חשב שיש לאלץ את כל בני האדם להשתתף במאמץ להיאבק במוות, ואילו השני תמך ברעיונות של השבחת הגזע האנושי.
"הקוסמיזם ייצג מקור מיסטי למשיכה תרבותית של רוסיה ליקום", טוען ד"ר אסיף סידיקי, מומחה לתכנית החלל הרוסית מאוניברסיטת פורדהאם בניו-יורק, "הטיסה לחלל ביטאה את השחרור מהאדמה ודחפה את הגבולות הפיזיים של החופש אל מעבר לגבולות התפיסה והשמיים הנראים. חופש ופנטזיה, בצורה כזו או אחרת, מופיעים ברוב החלומות האוטופיים. בשנות ה-20, ככוח מאוחד של טכנולוגיה, פנטזיה וחירות, המסע לחלל הבטיח שחרור מסימני העבר: עוול חברתי, חוסר-שלמות, כוח הכבידה ולבסוף גם הארץ עצמה."
בניגוד לתכנית החלל האמריקאית, שפעלה ברוח האתוס של "כיבוש המערב", אפשר לומר שהתכנית הרוסית, לפחות בתחילת דרכה, הושפעה מהאידאל הדתי-גנוסטי של גאולה ושחרור מהעולם החומרי.
בהחלט. לתכנית החלל רוסית היו שני מקורות: המקור המיסטי והקוסמיסטי מחד, ומאידך, האוטופיזם הטכנולוגי, קרי הרעיון המודרניסטי שהטכנולוגיה תפתור את כל בעיות החברה. בניגוד למושג "הרחבת הגבול" האמריקאי, שהוא אנלוגי במידה מסוימת לאתוס כיבוש המערב, הדחף הרוסי לא היה אימפריאליסטי.
הבולשביקים רדפו את חוגי האינטליגנציה וכן את הקוסמיסטים. מה הייתה ההשפעה של הרעיונות שלהם על התפתחות תכנית החלל הסובייטית?
כאמור, לתכנית החלל הרוסית היו שני מקורות. הקוסמיזם השפיע רבות בשנות ה-20, אך במרוץ לחלל לאחר מלחמת העולם השנייה גוועו הרעיונות הקוסמיסטים ונותר האידאל הטכנולוגי-לאומני.
וכיום?
"ברוסיה הפוסט-קומוניסטית ישנה תחייה של רעיונות קוסמיסטיים וספרים רבים נכתבו על הנושא. אחד ההיבטים של הקוסמיזם החדש הוא שדבק בו גוון לאומני ברור. במילים אחרות, רבים ברוסיה מאמינים שהתכלית הרוחנית של רוסיה הוא לחקור את היקום ולהתיישב בו. ולא רק שחובתו של כל אדם רוסי לחקור את החלל, אלא שרק הרוסי ראוי למשימה זו, מכיוון שישנם מרכיבים בתרבות הרוסית (המקורות הסלביים והנצרות האורתודוכסית) הדוחף את הרוסים אל חיק היקום".
בערוב ימיו, כשכבר הוכר כגיבור לאומי והנוער הסובייטי התבקש לקחת דוגמא ולבנות דגמי טילים בבית הספר, התעסק המדען הזקן בפילוסופיה של החוצנים, ובשאלה שנודעה לימים כפרדוקס של אנריקו פרמי, פיזיקאי שתהה אם ישנם חוצנים אינטליגנטיים, מדוע לא ביקרו אותנו כבר? מדוע אין עדויות מהימנות?
ציולקובסקי הגיע למסקנה שהחוצנים החכמים נמנעים לבוא עמנו במגע מסיבות טובות:
"אנו אחים, אך אנו שוחטים זה את זה, פותחים במלחמות, ומתייחסים באכזריות לבעלי חיים. איך נתייחס לזרים גמורים אלה? האם לא נראה בהם יריבים על השליטה בכדור הארץ, ונהרוס את עצמנו במאבק לא שוויוני? האנושות, בהתפתחותה, רחוקה מהיצורים השמיימים יותר כפי שחיות רחוקות מבני אדם. לא נלך לבקר זאבים, נחשים וגורילות. אנו רק הורגים בהם. יצורים שמיימיים מושלמים אינם רוצים לעשות זאת לנו. האם יכולים אנו לנהל יחסים רציונליים עם כלבים וקופים? באותו האופן, ישויות גבוהות יותר אינן מסוגלות כרגע לתקשר עמנו".
במאמר אחר מעלה ציולקובסקי רעיון מרתק נוסף. לתפיסתו, באבולוציה של תרבויות, התרבות שהתפתחה ראשונה מתאמצת להעלות גם את התרבויות השכנות לרמתה שלה. אך כך היא גם מחסלת את הזרם האבולוציוני הייחודי של התרבות המפותחת פחות. בקנה מידה קוסמי, כדור הארץ הושאר במכוון מחוץ לתהליך הזה, כמעין "שמורת אינטליגנציה", בכדי שהמין האנושי יוכל להגיע לשלמות ולתרום דבר מה ייחודי לקהילה הקוסמית של הישויות התבוניות:
"מדוע ישויות מכוכבי לכת מאושרים אינם יורדים אלינו? מדוע אין הם חומלים עלינו ומחליפים אותנו בישויות גבוהות יותר, משמידים אותנו כדי שנוכל להיווצר בצלמם הנעלה? ...אם הם לא מצפים מאיתנו למשהו ברמה גבוהה, לא היו מענים אותנו זמן רב כל כך. נראה שיש תקווה שמשהו ראוי יתפתח מאיתנו. הם מיטיבים לדעת. אנו מפקפקים, אך הם יודעים. אנו מסוגלים להביא זרם חדש ומופלא של חיים שיחדש ויוסיף לחייהם המושלמים כבר".
רעיונות אלו של ציולקובסקי היוו בסיס גם לשני ניסיונות משנות השבעים לענות על פרדוקס פרמי. "היפתוזת גן החיות" של ג'"א בול גורסת שכדור הארץ נשמר כמעין גן חיות או שמורת טבע בידי תרבויות מתקדמות. היפותזת קויפר ומוריס מוסיפה ואומרת שכדור הארץ נמצא בהסגר כדי שנוכל להתפתח באופן עצמאי ולספק לתרבויות חוצניות אלו מידע ייחודי שרק הארץ מסוגלת לו.
על שמו של ציולקובסקי, לבד ממאות רחובות ברחבי רוסיה, קרוי גם מוזיאון הקוסמונאטיקה בקאלוגה עיר הולדתו, מכתש בצד האפל של הירח, המשוואה הבסיסית של דחיפת טילים וחללית המופיעה באחד מפרקי "מסע בין כוכבים".
ראיון עם ד"ר אדגר מיטשל, האסטרונאוט שהתאחד עם היקום
צ'רלי דיוק - האיש שמצא בישוע את מה שחיפש על הירח
ראקש שארמה, הגיבור ההודי שעשה יוגה בחלל
סטורי מסגרייב, הגאון שניצח את כוח הכבידה
נא להמתין לטעינת התגובות
